זה לא שיגרתי, אבל לפיד צריך לשבור את מילתו

מאת  | 3 בדצמבר 2019
 

קצת מוזר להתווכח עם יאיר לפיד בסיפור הזה. פוליטיקאי בכיר מעוניין לעמוד במילתו. אמרנו שלא נשב תחת ראש ממשלה עם כתבי אישום אז לא נשב. מילה זו מילה. לא כמו ההוא שמילתו היא רק מילה. אנחנו, העיתונאים, תמיד תוקפים את הפוליטיקאים על הבטחות השווא שלהם. בפעם הזאת פוליטיקאי דווקא רוצה לעמוד בהבטחת הקמפיין המרכזית. יתרה מזאת, איך אפשר לאתגר את הטיעון של לפיד (ויעלון) שאי אפשר להאמין לנתניהו והוא כבר ימצא איזה קונץ פטנט להפר את הסיכומים ולא לעזוב את בלפור. לאיש יש רקורד משובח בתחום הזה. ואחרי כל זה, לפיד ויעלון צריכים לוותר כאן. המתווה המוצע הוא פשרה לא קלה עבורם ועבור "כחול לבן", אבל הוא עדיף על כל חלופה שיש להם.
נתניהו יכהן עוד מספר חודשים, פחות ממה שיכהן אם ייערכו בחירות נוספות. הליכוד קיבלו את דרישת "כחול לבן" לחוקק חוקים שימסמרו את נתניהו להבטחותיו עוד לפני השבעת הממשלה. לא יהיה ראש ממשלה בנבצרות. נתניהו יהיה ממלא מקום ראש הממשלה בנבצרות, נטול סמכויות. החוק לא יאפשר לראש ממשלה לכהן עם כתב אישום על שוחד, כך שנתניהו לא יוכל לחזור לתפקיד כל עוד כתב האישום מעל ראשו. תאריך חילופי ראשי הממשלה אמור להיות מעוגן בחוק (חלק מהחוקים הללו סובלים מבעיות חוקתיות, זה פתח מילוט בעייתי), גנץ לא יצטרך לכסוס ציפורניים אם ביבי אכן מתפטר בתאריך הנקוב. בהצבעות על כינון הממשלה כבר יאשרו הח"כים את ציר הזמנים העתידי של הממשלה. האם לנתניהו יש עדיין איך לברוח? סביר שיש איזה פתח, אבל המבנה די נועל אותו. אם החוק ימנע ממנו כהונה כל עוד הוא מתמודד עם כתב אישום, קשה מאוד לראות איך הוא יכול לערבב את הקלפים מחדש.
גם רוב הנקודות האחרות כבר מוסכמות. בניגוד לתחושה הציבורית שהכול תקוע ובחירות כמעט בלתי נמנעות, המכשול האמיתי כרגע הוא לפיד (וקצת יעלון). כחול לבן כבר לא דורשים וטו על השותפים, הליכוד הסכים לחלוקה שווה של הכוחות בהנהלת הקואליציה ובממשלה, יש כבר סיכום די מתקדם על התיקים הבכירים. זו תהיה ממשלה מוטרפת ומטורללת, שמשתרעת מעפר שלח עד סמוטריץ' (אם לא יעדיף להיות אופוזיציה לוחמת על שר זוטר), מלפיד ועד ליצמן (אם יסכים להיכנס), נתניהו ימשיך לבחוש מבחוץ, כל עוד הוא מכהן כיו"ר הליכוד, אבל תהיה ממשלה, נתניהו לא יהיה ראש הממשלה וזה בטוח עדיף מבחירות נוספות.
בבחירות שלישיות לפיד כמעט לא יכול להרוויח דבר. גם אם גוש המרכז שמאל יחצה את המחסום הבלתי עביר ויגיע ל 61 מנדטים (היום הוא עומד על 57), ספק רב אם גנץ ירצה או/ו יוכל להקים ממשלת מיעוט כזאת. יעלון, האוזר והנדל הם מכשול אחד. בל"ד זה מכשול שני. כבר די ברור שמפלגות מבלוק הימין לא יערקו ומי שחלם על עריקים בליכוד, אמור בשלב הזה כבר להתפכח. בחירות שלישיות לא מקפלות עבור כחול לבן שום הזדמנות גדולה. הם כן מגלמות סיכון. אם נתניהו איכשהו מצליח להגיע עם הבלוק ל 61 מנדטים, או שאיווט מזגזג שוב, כל חלומות הבלהות חוזרים.
הליכוד טוען שהתנגדות לפיד נובעת מרצונו בממשלת מיעוט, בה הוא יכהן כראש ממשלה ברוטציה. נשמע לי קצת עלבון לאינטליגנציה. לפיד יודע שאין ממש סרט של ממשלת מיעוט בראשות גנץ, שתכהן 4 שנים. בכיר בליכוד הסביר לי שלפיד פשוט לא רוצה שגנץ יקבע את מעמדו כמנהיג המרכז-שמאל. הבהסבר מאולץ. לפיד רץ כמספר 2 של גנץ שתי מערכות הבחירות האחרונות והסיכוי שלו להיות שר בכיר עובר רק דרך הכתרה של גנץ. אולי פשוט קשה לנו לקבל מצב שפוליטיקאי מתקשה לסגת ממילתו? יהיה ההסבר אשר יהיה, זה מסוג המצבים הנדירים בהם לפיד חייב להתפשר. ההתעקשות בשלב הזה הפכה ללא רציונלית.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.