מרצ מיושנת, הרשימה קפאה, אבל 4 זה יותר טוב מ 0

| 15 בפברואר 2021

לקראת בחירות 2009 יו"ר מרצ החליט לרענן את הרשימה. אנשים חדשים, מתיחת פנים. בין הנשים שרצו אז שיריון ברשימת מרצ החדשה הייתה מרב מיכאלי. זה לא הסתייע. ניצן הורוביץ קיבל את השיריון. בימים שנותרו לפני סגירת הרשימות לכנסת, נעשו מאמצים גדולים לאחד בין מרצ והעבודה. הבדלים פרסונליים הרי לא קיימים. אין אחד בחמישייה המובילה של העבודה שלא יכול היה להיות במרצ. הורוביץ היה מסויג מהאיחוד, מיכאלי בכלל לא הייתה מוכנה לשמוע. היא רואה את מפלגת העבודה כמפלגת שלטון עתידית ואותה כמועמדת לראשות ממשלה. הדיבורים הללו קצת מזכירים את  15 המנדטים שעמיר פרץ ניבא לאיחוד בינו לאורלי לוי.

מיכאלי ללא ספק הרוויחה בעבודה קשה את הזכות להתחרות. מועמדותה היא משב רוח מרענן יחיד, במערכת פוליטית, שכאילו קפאה במקום (פרסונלית). מיכאלי גם יוצרת פוטנציאל להביא קולות שבאופן טבעי לא היו מצביעים לעבודה. כל זה לא מצדיק את ניסיון ההתחפשות שלה. ביום שישי היא אמרה ב"מעריב" שהיא רביניסטית, רוצה לומר – במרכז המפה. עוד שנייה היא בכלל מצדדת ברפ"י מול לוי אשכול והמפא"יניקים. מועמדים מחופשים היו למחנה הזה למכביר. אבי גבאי הלך ימינה, יאיר לפיד התחפש תקופה ארוכה, כל התחפושות התרסקו. למען ההגינות, גם מי שלא התחפש, התרסק, אבל אם כבר להתרסק, עדיף אחרי שלא מרחת את בוחריך.

החולשות של מרצ ידועות ומוכרות. מפלגה שפועלת קצת כמו מועדון חברים סגור, כאילו מדובר במפלגת שלטון. הרבה מאוד אנשים ראויים ניסו להתמודד על מקום. רובם ככולם הפסידו לאותם אנשים, שמכהנים שם בחירות אחרי בחירות. אלו שהצליחו להיכנס, עשו זאת בעיקר בשיריונים. עוד יותר גרוע – מרצ הפכה את עצמה כמעט ללא רלוונטית. עשרים שנה מחוץ לשלטון. רוב הזמן בצדק, אבל גם בתקופות בהן אפשר היה לפנטז אולי על קואליציה, היא לא נלקחה בחשבון. האסכולה הטהרנית בראשות זהבה גלאון עוד מחכה שקואליציית רבין תחזור. לזכותם של זנדברג והורוביץ ייאמר, הם השכילו להתחבר למציאות. גלאון לא הסכימה לשבת עם ליברמן מכל הסיבות הנכונות. זנדברג והורוביץ מוכנים לשבת איתו מסיבה אחת. אם נתניהו פסול וליברמן מצורע ובנט קיצוני, אז אין ממשלה בעולם שמרצ תוכל להיות חברה בה ובסוף בסוף, מעטים האנשים שרוצים לבחור במפלגה שמתחרה בקרב על כוח פוליטי מתוך עמדת מוצא שלנו לעולם לא תהיה ממש השפעה. אנחנו טובים מדי עבור המערכת הפוליטית הזאת.

לפי כל הסקרים כרגע, לטריו בנט-סער-לפיד יכולה להיות קואליציה, גם אם החרמות של כולם נשמרים. בלי ערבים נוראיים, חרדים משוקצים ובלי נתניהו. ברוב הסקרים זה מותנה בכך ש:

הטריו ישכיל לחלק את תפקיד ראש הממשלה. ייתכן שתידרש לראשונה בתולדות המדינה רוטציה משולשת בתפקיד. לא בלתי הגיוני שכדי לפתות את בנט לעבור מגוש הימין – חרדים לגוש הפחות טבעי לו, יצטרכו להציע לראש מפלגה עם עשרה מנדטים להיות ראש ממשלה. התנאי השני, על פי רוב הסקרים, הוא נכונות של בנט (ואיילת שקד ואלון דוידי) לשבת עם מרצ. לא פשוט.

ואחרי כל זה, חשוב מאוד שמרצ תשרוד ותיכנס לכנסת. מפלגת העבודה כבר הרבה זמן לא מדברת על כיבוש, כמעט לא נכנסת לתחום הישראלי – פלשתיני. היא לא מתלהבת להגן על הקרן החדשה או "שוברים שתיקה" ולא תתעסק באלימות של מתנחלים קיצוניים. במרצ יש את מוסי רז וגבי לסקי (כנראה במקומות לא ריאליים), שתמיד יהיו שם וגם הורוביץ זנדברג, גולן ופריג' לא זנחו את הנושא הזה מעולם. בכנסת שעומדת להיות ימנית יותר מאי פעם, עם 75-80 חברי כנסת שמשתייכים לימין המדיני, נוכחותם של 4 חברי כנסת מהצד השני, היא לא ממש בשורה גדולה. מצד שני, ארבע זה יותר טוב מאפס.

  • בעקבות הערה נכונה שקיבלתי, מוסיף שהספרות 4 ו 0 מתייחסות למפלגות הציוניות, ברור שהרשימה המשותפת וסביר שגם רע"מ הן שותפות טבעיות למאבק נגד הכיבוש

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.