יריב לוין – האיש למשימות שחורות

| 8 בפברואר 2021

קשה לדעת מה עדיף לנתניהו אלקטוראלית. שדיוני ההוכחות במשפטו ייפתחו לפני הבחירות, או יידחו לאחריהן? מצד אחד, אולי יחזרו הביתה כל מיני ליכודניקים שיראו את ראש ממשלתם בתפקיד הקורבן של 'תפירת תיק'. מצד שני, אין ביטוי חד יותר לכמה עקום ואבסורדי המצב בו ראש ממשלה מכהן מבלה כל כך הרבה זמן על ספסל הנאשמים.

דבר אחד בטוח – נתניהו חושב שעדיף לו לדחות את כול העניין לאחרי הבחירות. איך אנחנו יודעים? כי יו"ר הכנסת, יריב לוין, קרא לשופטים לעשות כן בעמוד הראשון של "ישראל היום". אפילו לא הוגשה בקשה כזאת לביהמ"ש. זוטות כאלו כבר לא רלוונטיות, מסתבר, בעולם הביביסטי. השופטים, כנראה, אמורים לקרוא עיתון ומיוזמתם לדחות את כל לוח הזמנים.

הנאמנות והקרבה של יריב לוין לנתניהו שוות כמה מילים. נדמה שאפילו נתניהו לפעמים משתומם כמה לוין מוכן ללכת רחוק עם העניין הזה. בתיק 2000 – הצעת השוחד של נוני מוזס, נתניהו נשאל על ידי חוקריו למה דיבר עם יריב לוין וזאב אלקין על אפשרות להעביר את החוק שנוני מוזס רצה. הרי גרסת נתניהו היא שכל השיחות עם מוזס היו הצגה. תשובת נתניהו הייתה פנטסטית. היא מגלה לא מעט על הדרך בה הוא חושב. ראש הממשלה שלא זכר כלום, שלא ידע דבר, ששיקר בלי הפסקה, הודה דווקא בשיחות הללו. "אני זוכר שהיה משהו כזה, שיח כזה על האפשרות הזאת", אמר נתניהו. למה פה הוא בחר לזכור? מן הסתם מהסיבה הפשוטה שנתניהו לא דמיין שלוין ישקר בשבילו בחקירת משטרה. נתניהו ידע שלוין בכלל היה מקורב ואהוד באימפריית "ידיעות", שהוא באמת חשב שצריך לשנות את המציאות בה הביביטון מחולק בחינם. אז למה, שאלו החוקרים, את נתניהו, למה דיברת עם לוין אם השיחות עם מוזס הן רמאות אחת גדולה.

"אני מקיים כל הזמן את ההצגה הזאת"

הצגה למי, נדהם החוקר, ליריב לוין?

בוודאי.

כשמגיע יריב לוין להעיד קורה דבר עוד יותר חריג. לוין לא זוכר דבר. החוקרים נטרפים.

"או שאתה משקר או שראש הממשלה משקר", הטיח בו החוקר.

לא עזר. החוקרים זימנו אותו 3 פעמים, עימתו אותו עם עדויות. לוין לא זכר. בחקירה השלישית החוקר חצי מיואש: "אני לא רוצה להגיד מילים בוטות אבל קשה לי מאוד עם הגרסה שלך". לוין היה בעיקר מודאג שהחקירה תדלוף.

ככל שעבר הזמן מאז, התברר כי אין משימה שחורה מדי למידותיו של לוין. בסוף מרץ 2020 העביר השר לביטחון פנים תקנות שמאפשרות לנאשם להשתתף במשפטו דרך זום. בבלפור, מסתבר, לא אהבו. הטקטיקה של נתניהו היא לדחות את המשפט ככל שניתן ואם אין ברירה ויש דיונים, אז להתעקש על הגעה פיזית. אם ההתעקשות תחייב דחייה, מעולה. אם לא, אז ממילא הגישה של נתניהו שהדרך למרוח את המשפט הזה לנצח היא שנתניהו יגיע לכמה שיותר דיונים. פה הוא יהיה חייב לצאת לטלפון דחוף, שם יש לו קבינט, עד שהוא חוזר, הוא מבקש לא להמשיך את הדיון. זכותו. הוא הנאשם. התקנות שהציע המשרד לביטחון פנים עמדו לקבל אישור אוטומטי בקבוצת הוואטסאפ של השרים, אבל אז נזעק השר למשימות שחורות במיוחד והודיע שהוא מתנגד ומבקש להביא את זה לדיון והצבעה. השר לביטחון פנים, אוחנה, קלט במהירות את גודל הטעות שעשה וצ'יק צ'אק נזרקו התקנות לפח.

הקמפיין של נתניהו ניסה עד עתה להדחיק ככל שניתן את משפטו. לא קיים. אפילו הביביסטים התבקשו על ידי משרד רה"מ לא להגיע הבוקר לביהמ"ש. כשנשאל בשבוע שעבר על כך על ידי כתבת חדשות 13, ליאור קינן, הוא כמעט בלע אותה מכעס. פוליטית לא בטוח בכלל שזה רע לו. מה שכן בטוח, זה שמשפטית אין שום סיבה להמשיך לדחות את המשפט הבלתי נגמר הזה. אם את המשפט של בני שטיינמץ בשוויץ אפשר לנהל ולהכריע בפחות משבועיים, העד הראשון במשפט נתניהו יכול סוף סוף לעלות לדוכן, כמעט 5  שנים אחרי שנפתחה החקירה.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.