"בדרכים" עם לבני

מאת  | 27 באוגוסט 2008
 

אני רוצה לחלוק איתכם את התרשמויותיי מהשעות שביליתי עם ציפי לבני (ועפר שלח) במסגרת הצילומים ל"בדרכים" ששודר ב"שישי" האחרון:

1. לבני משדרת הרבה ביטחון. אני מכיר את גברת לבני כ -14 שנה, עוד מהימים שהייתה עורכת דין בתחום הנדל"ן ואני הייתי כתב נדל"ן ב"מעריב". לא משנה כמה שיחות ניהלנו לאורך השנים, בכל שיחה היא מתישהו אומרת לי "השיחה היא לא לציטוט, נכון?". תמיד אתה מרגיש עליה איזה חוט של חששנות.בקמפיין הזה היא מתנהגת אחרת. יש בה הרבה יותר בטחון, היא לא מהססת לענות תשובות ישירות. האמת, עצם נכונותה לצאת ל"בדרכים" הדהימה אותי. בעבר, היא לא הייתה מוכנה לשמוע על זה. היא תמיד אוהבת לקבוע גבולות לראיון, מה שואלים ומה לא, לא אוהבת שמצלמים אותה בתנועה, מסוג המרואיינים שאתה מתקשה לזרום איתם וחושש שהם פתאום יאבדו את זה ויפסיקו את האייטם.

בפעם האחרונה שעשו עליה כתבת התלוות בערוץ 10, זו הייתה ענת גורן, בת זוגי וזה היה לפני כמעט שלוש שנים. לבני הייתה שרת משפטים והיא עשתה לה את המוות. לבני לענת, כמובן. זה הגיע לשיא, כשלבני סיימה להתראיין ב"לונדון קירשנבאום"ונכנסה בטבעיות לחדר העריכה בו ענת ערכה את הכתבה עליה.אפילו בת זוגי, שלא מתאפיינת בדר"כ בשמירה קפדנית על כללי הנימוס, הופתעה. זה עוד לא קרה לה.

איפה כן ראיתי את הבטחון?

למשל, בנכונות לתת קצת לאחרים לנהל אותה. בשיחות בינינו בעבר, מתחתי על לבנילא פעם ביקורת על נטייתה לעשות הכל לבד. טענתי באוזניה שזו חלק מהסיבה שצוות היועצים שלה נוטה להתחלף במהירות יותר גבוהה, אפילו מהצוותים של ברק ונתניהו. בקמפיין הזה עושה רושם שהיא באמת נותנת לאחרים לנהל לא מעט עניינים.די נדהמתילראות עד כמה העוזר אישי + דובר שלה, גיל מסינג (בן 24!), מקבל חופש פעולה. דיברתי בשנים האחרונות עם לא מעט עוזרים לשעבר של לבני ואני יודע כמה היא מתעקשת לקחת כל החלטה, לפעמים הכי קטנה, לבדה. מסינג ולבני מתואמים, לפחות מהזווית בה אני התבוננתי, להפליא ועושה רושם שהיא סומכת עליו מאוד ונותנת לו לקבל החלטות, שפעם לא היו עוברות. האמת, היא גם אמרה לי את זה. "אתה לא תאמין אבל הפעם החלטתי להתמסר ולתת לגיל ואייל (ארד) להחליט בעניין התקשורתי".

כאן מגיעה הערת הסתייגות. כבר למדתי מזמן, שאנחנו העיתונאים שוכחים לא פעם, שאנחנו רואים רק את מה שנותנים לנו לראות. יכול להיות, שמה שאני ראיתי זה את לבני מציגה דמות מסויימת, שלא קיימת. יכול להיות.

2. לבני מוכרת לי כפוליטיקאית בעלת עור דק. פעם הגשתי לה שאילתה על סיפור הנוגע למינויים של חברי מרכז ליכוד לשופטים, במעמד של נציגי ציבור, בבתי הדין לעבודה. לבני לא מינתה את חברי המרכז,בסופו של דבר, אבל בלשכתה הוכנה רשימה של מינויים פוטנציאליים. זה לא סיפור נעים, אבל בוודאי לא הסיפור הכי קשה לפוליטיקאי. בתגובה היא איימה עליי בשיחת טלפון לא נעימה בתביעת דיבה. לא הרבה לאחר מכן פרסמתי את מה שכינינו "יומני עמרי", ניירות עבודה של עמרי שרון, על סידורים למיניהם לחברי מרכז הליכוד. לבני הופיעה בניירות פעמיים, אם אני זוכר נכון. באייטם עצמו היא הופיעה באזכורים די שוליים.

בתגובה היא כתבה מכתב קשה למנכ"ל החברה. בין השאר, היא התרעמה על כך ששאלתי אותה שאלות ישירות בנושא, בפגישה בינינו, בלי להבהיר לה מראש את הקונטקסט המלא של הדברים (בשלב בו שאלתי, לא הייתי עדיין במצב לחשוף בפניה, שיש לי את המסמך הזה ולא חשבתי שזה גורם לה עוול, ששואלים אותה ישירות על האזכורים המופיעים שם).

שתי התגובות הן לגיטימיות לחלוטין, כמובן, אבל מהיכרותי עם פוליטיקאים אחרים -רובם, במקרים כאלו (האייטם הראשון לא הופיע בכלל)לא היו מגיבים כלל. ראיתי אותה בהזדמנויות רבות נוספות אל מול ביקורת ציבורית והתרשמתי שהיא יותר מדי נורמלית…שזה אומר, יותר מדי לוקחת ללב כל מילה שנכתבת. בקמפיין הזה, נדמה שהתחולל איזשהו שינוי (עד כמה שעיתונאי יכול לשפוט…). מילות ביקורת עוברות ללא תגובה. לבני עצמה אמרה לנו במהלך הצילומים (לא למצלמה), שהיא מרגישה שהיא פיתחה עור קצת יותר עבה. אחרי שהסתיים הראיון היא אמרה "התבגרתי מאוד".

3. הקמפיין הזה מתאפייו בעיסוק דל, אפילו מהמקובל, בתוכניותיהם של המועמדים לעתיד. זו לא תופעה חדשה, כאמור, כשמדובר בקמפיין פוליטי, אבל כאן היא חריפה במיוחד. לבני ומופזאמרו משהו בתחום המדיני. בשאר התחומים הם לגמרי ברמת הסיסמאות. בהתרשמות שלי, לבני עדיין לא מתמצאת מספיק בנושאי חינוך, כלכלה, חברה, בשביל להציג משנה מסודרת. היא מאוד מגובשת בנושא הפלשתיני, הרבה פחות בשאר התחומים.

על הרקע הזה, מאוד מעניינת עמדתה של לבני בנושא שיטת הממשל. עד לא מזמן לבני הייתה מתנגדת נחושה לשינוי שיטת הממשל. המכון הישראלי לדמוקרטיה, שדוחף את ההתנגדות לשיטה הנשיאותית (אני כותב "הנשיאותית", כשם כולל לכל הרעיונות שנועדו להעניק יותר כוח לראש הממשלה ובכך אולי יותר יציבות ומקצוענות לממשל הישראלי), ראה בה ידידה קרובה. לאחרונה, היא שינתה את עמדתה. היא מסבירה שפעם חשבה שהייצוגיות של המפלגות בחברה הישראלית המקוטבת, היא גורם חשוב מכדי לאבדו ושהשתכנעה שהצורך ביציבות, שאמורה להקנות השיטה הנשיאותית, יותר חשוב. בעיניי, זה טיעון לא בלתי הגיוני. אני גם תומך בשינוי השיטה, אבל קצת קשה לי להשתכנע שנימוקיה באים מהמקום הנכון. בשיחתי איתה היאהביאה כדוגמא אתחוסר היציבות של השנים האחרונות, אבל מה שקרה בשנים האחרונות מוכיח, בעיניי, אם בכלל, את ההפך.לפי השיטה שהיא ממליצה עליה, היה הרבה יותר קשה, כנראה, להדיח את אולמרט. החיסרון של יציבות הוא שאתה נתקע עם נשיא כמו ג'ורג' בוש לארבע שנים, אולי לשמונה. ההיסטוריה הקרובה לא תומכת בשינוי השיטה, אלא בהשארתה, אם אתה מאלו שחושבים שאולמרט צריך ללכת הביתה (כמו שלבני חושבת).

יש עוד אייטם אחד מעשי שלבני דיברה עליו, לפחות לפי מאמר של ארי שביט ב"הארץ". השארתו של פרופסור דניאל פרידמן כשר משפטים. זו עמדה מעניינת במיוחד. לאורך כהונתו של השר פרידמן, לבני מיעטה להתבטא בנושאים משפטיים. באחת ההתבטאויות היחידות היא התעמתה עם שר המשפטים. את ישיבת הממשלה, בה פרידמן ניסה להעביר את הצעתו להקמת ועדת בדיקה ממשלתית בנושא חקירת רמון, היא מתארת כאחת הישיבות הטראומתיות ביותר שהשתתפה בהן. אני לא שמעתי את לבני מדברת על השארתו של פרידמן, אבל אני מניח ששביט כתב מה ששמע ממנה, גם מכיוון שכל שאר הנושאים שפירט במאמרו הם אחד לאחד דברים שלבני מדברת עליהם. אז איך התגבשה העמדה להשאיר את פרידמן? איך ייתכן שממלאת המקום, שניהלה באומץ מדיניות של "אין הבטחות לאף אחד", מבטיחה דווקא לפרופסור פרידמן להישאר בכיסאו?

תשובה אפשרית אחת היא השפעתו של בועז אוקון, הפרשן המשפטי של "ידיעות אחרונות", עליה. אוקון היה מנהל בתי המשפט, נחשב לבן טיפוחיו של אהרון ברק, נשיא ביהמ"ש העליון ועזב את כס השיפוט באופן מפתיע. ברקע עמדו יחסים לא נוחים עם נשיאת ביהמ"ש העליון, דורית בייניש. אוקון הוא איש רב השפעה. הוא חבר של כולם, או כמעט של כולם. מסתבר, שהוא גם מקורב ללבני ויעץ לה לא פעם בשורה של נושאים. למעשה, כשחיפשתי מישהו שידבר על תקופתה של לבני כשרת משפטים, המליצו לי בלשכתה לפנות לאוקון. אוקון מקורב לפרופסור פרידמן וגם לאהוד אולמרט (וגם לחיים רמון וגם ל…זה לא נגמר). בברנז'ה נהוג לחשוב שהוא זה שהביא את השם של פרופסור פרידמן לאולמרט, כמועמד לשר משפטים. נכון או לא נכון, ברור שאוקון תומך ברפורמות של פרידמן ומקורב אליו. האם הוא עומד מאחורי העמדה המפתיעה של ממלאת מקום ראש הממשלה?

4. מה עם מופז? בקרוב נשדר כתבה גדולה עליו. אנחנו עדיין מקווים שהוא יסכים לצאת איתנו ל"דרכים" אבל מי יודע.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.