סיבה אחת (לפחות) שתצדיק את קיום ממשלת בנט – לפיד: מנסור עבאס

| 20 בספטמבר 2021

מי שמדבר עם יושב ראש רע"ם בימים אלו (ולא קל לדבר איתו כי המפלגה אימצה מדיניות תקשורתית קמצנית במיוחד), שומע אדם על הקצה. אני לא אוכל למשוך יותר. כל חברי הקואליציה קיבלו כבר את מה שרצו, הם שרים, יש להם משרדים, אנחנו עוד לא קיבלנו כלום ואם לא נקבל, לא נצביע בעד התקציב בקריאה שנייה ושלישית. כן, אני מבין שהממשלה תיפול והולכים לבחירות. ברע"ם מספרים שכבר לפני חודש ניתנה הנחיה להיות ערוכים לבחירות, במידה ויפרצו לפתע. האם ייתכן שכול זה אלו רק רעשי "תחזיקו אותי"? ברור. האם יכול להיות שרע"ם רק רוצים לשפר עמדת מיקוח מול משרד האוצר לקראת הקריאה השנייה והשלישית של התקציב בתחילת נובמבר? אין ספק, אבל באותה נשימה חייבים לומר שהתסכול ברע"ם עצום. אם היינו בממשלה עם סמוטריץ' ונתניהו, זה לא היה קורה, אמר לי גורם בכיר במפלגה. אלו פשוט לא מבינים מול מה אנחנו עומדים, הם כל הזמן מנסים לשמור על קשר עם הרשימה המשותפת וחברי הכנסת של המרכז שמאל ממשיכים לפנטז על קולות במגזר הערבי, אז גם למעט ההישגים שכבר יש, עיסאווי פריג' וחבריהם טורחים להודיע שלרע"ם אין קשר להישג.

איך זה יכול להיות? הרי 'אלו' ו'הם' – כלומר בנט, לפיד, ליברמן וסער – מבינים שקיומם הפוליטי תלוי במנסור עבאס, איך הם לא דואגים 24/7 שהוא יהיה מרוצה? ובכן, הם כן. ליברמן מכיר את הבעיות וטוען שהוא 'על זה', בנט מתערב, עמר בר לב התגאה שאת כל הסיורים הראשונים שלו הוא עשה אך ורק בחברה הערבית. העניין הוא ש 100% מאמץ לא ירצה את עבאס, אל מול האופוזיציה הגדולה לצעד שלו. הוא צריך תוצאות ותוצאות – באופן כללי – בשדה הפוליטי זה עניין מורכב. לא מעט פוליטיקאים למדו על בשרם שהבוחרים שלחו אותם עם מנדט מסוים, הם לכאורה הגשימו אותו רק כדי לגלות בבחירות שלאחר מכן, שהבוחרים כבר מתעניינים במשהו אחר ותוצאות העבר הן קלף די חלש. משה כחלון יכול לתת הרצאה על העניין הזה, גם בנימין נתניהו הרגיש ב 99 שהציבור שכח שבתקופתו חלה ירידה משמעותית בפיגועי ההתאבדות, שעל בסיס השאיפה לעוצרם, הוא עלה לשלטון. במילים אחרות, גם אם בכהונת בנט-לפיד, יירד מספר הנרצחים בחברה הערבית בצורה מדהימה מ 100 לערך ל'רק' 50 בשנה, לא בטוח שעבאס יתוגמל על זה בקלפי. אנשים מצביעים יותר על השנאה העכשווית מאשר מתוך הכרת תודה על העבר. קל וחומר, אם לא יהיו תוצאות ובינתיים, מספר הנרצחים בחברה הערבית רק עולה.

שתי תכליות אמיתיות יש לממשלת בנט – לפיד. המוכרת היא החלפת נתניהו. השנייה היא שניסיון השילוב של מפלגה ערבית בקואליציה, יצליח. עבאס אמר בשיחות סגורות לאחרונה שאם הניסיון ייכשל, הוא ילך הביתה. אני לא מתכוון להישאר פה כמו עודה וטיבי ולנאום נאומים 20 שנה. המקרה של עבאס – לעניות דעתי – הוא אחד מאותם מקרים בהם הפרסונה עשתה את ההיסטוריה ולא להפך. אני מקווה שלא נשביתי יותר מדי בקסמיו, בדרך בה נשבו עיתונאים בקסמיו של שלומי לחיאני בזמנו, אבל ההתרשמות שלי היא שרק מנסור עבאס היה מסוגל להכניס מפלגה ערבית לקואליציה יחד עם אלקין, גדעון סער ונפתלי בנט. עודה וטיבי לא חושבים מהותית אחרת מעבאס, אבל הם לעולם לא היו מסוגלים להוביל תהליך כזה. אם הניסיון המהפכני של עבאס ייכשל, לא רק הוא ילך הביתה. הדרך שלו כולה תספוג מפלה. זה יהיה דומה למה שקרה למחנה השלום אחרי קמפ דייויד. כשהציפיות עולות לשמיים, ההתרסקות היא הרבה יותר דרמטית. הניסיון של עבאס חייב להצליח. במקרה הזה, זו לא רק פוליטיקה חכמה. לשפוך מיליארדים על החברה הערבית, זה גם מוצדק וחכם.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.