ההזדמנות הגדולה לסדר את יחסי ביהמ"ש – כנסת או למה אסור לאמץ את עמדת אהרון ברק

| 6 בספטמבר 2021

הועדה הכי חשובה שפועלת בממשלה הזאת היא הועדה שהוקמה כדי לנסות לגבש חוק יסוד חקיקה חדש. זה נשמע אפור למוות, אבל זו ועדה שיושבת על הפצעים הכי כואבים של השנים האחרונות, אם רוצים להיות דרמטיים, זו הועדה שאמורה להוציא את המוצר הכי קרוב לחוקה שאנחנו נראה, כנראה, בימי חיינו. למרבה הצער, כמו שזה נראה כרגע ההזדמנות הגדולה הזאת עומדת להתפספס.

תקציר הפרקים הקודמים: בשנות התשעים פסק ביהמ"ש העליון שיש לו סמכות לבטל חוקים של הכנסת. מוביל המהלך, פרופסור אהרון ברק, נתלה בשני חוקי יסוד שהעבירה הכנסת בשלהי ממשלת שמיר וכינה אותם "מהפכה חוקתית". בוא נודה על האמת – זו לא הייתה מהפכה חוקתית וככה לא עוברת מהפכה חוקתית. לא נחזור לדיון המפותל הזה, נדמה לי שאפילו פרופסור ברק יסכים שחלקים נרחבים בציבור לא הסכימו מעולם על כך שלביהמ"ש יש את הסמכות הזאת. בשנים האחרונות המצב החמיר. בנימין נתניהו מכס ראש הממשלה הוביל קו חד משמעי, שכפר בסמכותו של ביהמ"ש לבטל חוקים. הדברים הגיעו לסיפו של משבר חוקתי, שהיה יכול להוביל להתנגשויות אלימות. הכנסת – בהובלת נתניהו – רצתה להעביר חוק שיפטור את ראש הממשלה כך או אחרת מהמשפט הפלילי כנגדו. ביהמ"ש העליון היה פוסל את החוק והכנסת לא הייתה מצייתת לפסילה. למי במקרה כזה היו מצייתים השוטרים?

מטולטלים מהטראומה החוקתית הזאת הגיעו הניצים לוועדה שהקים שר המשפטים, גדעון סער. מצד אחד איילת שקד. מצד שני נציגי מרצ והעבודה, פרופסור מוטה קרמניצר ופרופסור סוזי נבות. עמדת שקד היא שאם יבוטל חוק, תוכל הכנסת לשוב ולחוקק אותו ברוב של 61 חברי כנסת. המשמעות היא שכל קואליציה תוכל לחוקק כל חוק.

בישיבה האחרונה של הועדה הופיע אהרון ברק (בזום). ברק הציג עמדה שביהמ"ש העליון – גם לא פה אחד – יוכל לבטל חוק והכנסת תוכל לחוקק אותו מחדש רק ברוב של 80 חברי כנסת. מישהו עם עמדות כמוני בוודאי היה שמח אם זה היה ההסדר. בדרך כלל, פסיקות ביהמ"ש העליון יותר קרובות לעמדותיי מחוקי הכנסת, אבל אם להיות ריאלי – אין שום סיכוי שעמדתו של ברק תתקבל. המשמעות המעשית היא שגם הניסיון הזה להסדיר אחת ולתמיד את הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת, ייכשל. זו תהיה החמצה ענקית. לישראל כבר לא תהיה חוקה. כל הניסיונות כשלו. לא תהיה מגילת זכויות אדם משוריינת, כמו במתוקנות שבמדינות העולם. ההגנה היחידה על זכויות האדם מפני עריצות של רוב מקרי כזה או אחר בכנסת היא ביהמ"ש. אם הפעם זה לא יקרה, קשה לראות את זה קורה בעתיד הנראה לעין.

בסביבתו של גדעון סער נדמה שכבר קצת התייאשו מהיכולת לפשר בין העמדות. הפער בין רוב של 61 ח"כים ל 80 הוא פשוט גדול מדי. נדמה שמלכתחילה יש יותר מדי על צלחתו של שר המשפטים ובאופן טבעי, הרפורמות הראשונות שנופלות קורבן הן אלו שמצטיירות כקשות מדי פוליטית. הרפורמה לפיצול תפקיד היועהמ"ש נדחתה, אולי מבוא לקבורה סופית וגם בוועדה החשובה הזאת, שהתכנסה בסה"כ פעמיים, נדמה ששר המשפטים לא משקיע אנרגיה רבה מדי.

אהרון ברק – בעיניי – הוא הישראלי החשוב ביותר שחי בתוכנו. השפעתו על כל תחומי חיינו אדירה ובדרך כלל מאוד חיובית. גאוניותו ניכרת באינספור הלכות ומה שעושים לו חוגים מסוימים בחברה הישראלית בשנים האחרונות הוא מעשה כפיות הטובה הנורא ביותר שאפשר לחשוב עליו. ועדיין, זו ההזדמנות גם של ברק לגלות (שוב) מנהיגות וחוכמה פוליטית. גם רוב של 70 חברי כנסת ( בתנאי ש 5 מהאופוזיציה) הוא רוב מספיק כדי לעגן אחת ולתמיד את המתנה הגדולה ביותר שנתן ברק למדינת ישראל – סמכותו של ביהמ"ש העליון לפסול חוקים.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.