פרשת רות דוד – הפרקליטות פספסה הזדמנות, ביהמ"ש גיבה אותה בהתלהבות

| 26 ביולי 2021

לפני כ 17 שנה פרסם פרקליט המדינה הנחיה שמאפשרת לכאורה לעיין בתיקי חקירה גם לציבור הכללי. יש מיליון סייגים בדרך, אבל לכאורה בתיקים מסוימים, בטח אחרי שנסגרו, עיתונאי יכול לקבל בדרך המלך – לא בהדלפה – עדויות של תיק חקירה. לפני שנה וחצי החלטנו לנסות לעשות שימוש בהנחיות הללו כדי לפצח אחת ולתמיד את תעלומת רות דוד.

לא הייתה פרשה שגרמה יותר נזק למערכת אכיפת החוק מפרשת רות דוד. שחיתות לכאורה בצמרת הפרקליטות. פרקליטה בכירה שנותנת יחס מועדף לעו"ד פרטי מהסיבות הכי לא ענייניות. הגרעין הרעיל הזה עטוף בקליפה לא פחות בעייתית. טיוח לכאורה של החקירה בנושא. הפגנות, עתירות, תחקירים, בטוויסט מוזר אפילו נתניהו כראש ממשלה טען לריקבון סביב הפרשה, איזו פרשה יותר מתאימה מהפרשה הזאת כדי לעשות פעם אחת שימוש בהנחיות פרקליט המדינה, לחשוף את החקירה שהתנהלה בנושא ולתת תשובה לשאלות המטרידות. האם נוהלה חקירה רצינית ועוד יותר חשוב, האם רות דוד נתנה טיפול מיטיב ללקוחותיו של עו"ד רונאל פישר.

הצענו את הרעיון לראשי המערכת המשפטית. הופתענו. הם לא שללו, לפי אחד מיודעי הדבר, היועץ המשפטי לממשלה אפילו אהב את הרעיון, אבל אז זה ירד למטה. האינסטינקטים הפבלוביים של הפרקליטות התחילו לעשות את שלהם. מה פתאום לעיין, ממתי לתת לציבור מידע, תחשבו איזה תקדים מסוכן זה, לא סתם הנחיות פרקליט המדינה הללו נולדו כאות מתה.

שנה שלמה הצקנו לפרקליטות. תענו לבקשה שלנו. כן, לא, רק תענו. בסוף נמאס לנו להמתין. הגשנו עתירה לבג"צ. באותו יום בו הוגשה העתירה – מעשה שטן – הפרקליטות שלחה מכתב תגובה ארוך ומנומק. רק צירוף מקרים, מן הסתם. העתירה התגלגלה להחלטתו של השופט דוד מינץ. מינץ אפילו לא כינס דיון. הוא זרק אותנו מכל המדרגות. הסיכוי שתיק רות דוד אי פעם ייחשף לציבור חזר להיות אפסי.

כשבנימין נתניהו ניהל מלחמת חורמה בפרקליטות ובביהמ"ש היה נימוק מצוין לא לעשות שום שינוי. כל שינוי הוא תבוסה, לכל רפורמה יש הקשר פרסונלי. ההצדקה הזאת עברה מן העולם, יחד עם נפילתו של נתניהו. מערכת אכיפת החוק לא יותר חולה ממערכות ציבוריות אחרות במדינה. סביר שהיא דווקא יותר בריאה, עשירה בהרבה יותר אנשים איכותיים, אמינים ושוחרי טוב. עדיין, יש כמה מחלות שאפשר לתקן. בראש וראשונה, התחושה היוקדת שאין שום סיבה להעלות את רמת השקיפות של המערכת. בעולם בו מיליוני אנשים רואים מדי יום בטלוויזיה מה קורה במדינות אחרות: משפטים בשידור חי, סרטים דוקומנטריים משחזרים פרשיות סבוכות ועיתונאים מגיעים לתחנות משטרה ופשוט מבקשים לעיין בתיק חקירה. המערכת שלנו, לעומת זאת, תקועה מיליון שנה אחורה ועוד מתגאה בזה ("אתה רוצה להיות כמו באמריקה???"). כולם מבינים את הזיקה בין שקיפות לאמון, אבל הפרקליטות עדיין משוכנעת שאם רק נסביר את עצמנו קצת יותר טוב, אז האמון יחזור.

פרשת רות דוד היה זיקוק מדויק של כל החוליים של מערכת המשפט שלנו. בראש וראשונה, חוסר היכולת לנהל הליך בזמן סביר. החקירה נגד רונאל פישר ורות דוד על מה שקרה אחרי שהפרקליטה פרשה מתפקידה, החלה ב 2015 ועדיין מתנהלת בביהמ"ש המחוזי בירושלים. לא רואים את הסוף. משפט פלילי שאמור להיות מהיר, יעיל, מרתיע, הפך להיות קרקס של פרוצדורות. שופטי בימ"ש עליון כמו דוד מינץ עדיין נותנים משקל אדיר לאפשרות שחשיפת עדות רות דוד לפני 6 שנים תפגע איכשהו במשפט המתנהל, במקום לתת סיכוי לאפשרות שחשיפת התיק דווקא תעזור לכך שמישהו יאמין לפרקליטות ולבתי המשפט.

שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה נהנים ממערכת יחסים טובה. שניהם מחמיאים לתום הלב של הצד השני. זו הזדמנות פז של מנדלבליט בסוף כהונתו וסער בתחילתה, לעשות כמה מהפכות גדולות. להעלות את רמת השקיפות ומעל לכל, לחייב זמן טיפול קצר יותר בתיקים פליליים. הנה כלל פשוט, שהפרקליטות מתנגדת לו בכל ליבה – תיק פלילי, שהפרקליטות לא קיבלה בו החלטה תוך חצי שנה, ייגנז. אם תהיינה סיבות אמיתיות להתמשכות הטיפול, יהיה הליך מיוחד לקבלת ארכה. הכלל הפשוט הזה עשוי לשנות את מערכת הצדק כאן.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.