תום כהונת נתניהו – הססן, איטי, טעה לא מעט, אבל מותיר מורשת מפוארת

| 31 בינואר 2022

במרץ 2020 זומן עד המדינה שלמה פילבר לחקירת השלמה. זה לא שיגרתי. יותר משנתיים אחרי שהפך לעד מדינה, אחרי שכבר החל לאותת שגם במעמדו החדש, הוא נשאר ביביסט, פתאום נזכרו בו. 

החוקרים גילו באיחור ניכר אוצר. הם עברו על הארגזים שהוחרמו מפילבר שנים קודם ומצאו נייר, שמתעד לכאורה את אותה פגישה עליה עומד כל סעיף השוחד נגד נתניהו. פילבר העיד על הפגישה עם רה"מ אינספור פעמים, אבל לפתע נמצא בכתב ידו מה שנראה כמו תיעוד של הפגישה. החוקרים מתחילים את הפגישה כאילו מדובר בהליך פרוצדורלי. יריב עמיעד מהרשות לניירות ערך מגיש לו עוד נייר ועוד נייר. הנה, תראה, תסביר, מה זה אומר. מחכים לא מעט עד שבאגביות שמים לו את הנייר הזה. מה זה, מר פילבר? 

לא קשה להבין למה החוקרים חוששים. מה אם פילבר ינצל את ההזדמנות ויחזור בו מגרסתו? מה יהא על כתב האישום שזה מקרוב הוגש? פילבר בחן את הנייר והתחיל להתפתל. 'זה לא יכול להיות מהפגישה ההיא, זה כנראה קצת אחרי, אה, אולי בעצם כן', מלמל עד המדינה, מסביר כי הוא בעיקר מוטרד שפרטים מעדותו מודלפים אחר כך לכתב ספציפי. גם הוא הבין, מן הסתם, שמרחב התמרון שלו, לקראת העדות בביהמ"ש, הצטמצם. 

עדיין, המתח בפרקליטות לקראת עדות פילבר עצום. ההנחה – כפי שאמר אחד הנוגעים בדבר – שפילבר יעשה כל דבר אפשרי כדי לדלל את עדותו, ככל שהוא יכול. אפשר, אם כן, להבין את היועץ המשפטי לממשלה על נכונותו לבדוק אפשרות לעשות עסקה, לקנות את הסיכון. 

ב 2015 הגיע מנדלבליט להתראיין בועדת האיתור לבחירת יועהמ"ש. הוא נשאל אם תהיה לו בעיה לטפל בתיקים שקשורים לנתניהו, לאור העובדה שכיהן שלוש שנים כמזכיר הממשלה שלו. מנדלבליט השיב את התשובה היחידה האפשרית. בוועדת האיתור הנוכחית, דן מרידור שאל את כל המועמדים אם יהיה להם את עמוד השידרה לעמוד מול הלחצים הכבדים. את התשובות לא קשה לנחש, אבל למרידור – כנראה – יש רצון להעביר מסר, גם לחברי הוועדה.

מנדלבליט לא יכול היה לדמיין ששש שנים וחצי לאחר אותו ראיון בוועדת האיתור הוא ימתין במתח לראות אם פילבר מפליל את נתניהו. זה החטא הקדמון של מנדלבליט. מזכיר ממשלה של נתניהו לא יכול להיות התובע שלו. הוא היה צריך להימנע מהתפקיד, או לפסול עצמו מטיפול בתיקים הללו, כשם שפסל את עצמו מטיפול בבקשת השחרור של משה קצב, איתו היו לו יחסים הרבה פחות משמעותיים.

המהפך שעוברים יועצים משפטיים לממשלה במהלך כהונתם הפך כבר לקלישאה, חלק מהגדרת התפקיד. היועץ זמיר נחשב ליועץ די חיוור. בזמן הפציעות של כהונתו הגיע קו 300 והפך אותו ליועץ שלומדים עליו בפקולטות למשפטים. תופעות דומות קרו עם חריש, רובינשטיין ואפילו ויינשטיין, שלקראת סוף הקדנציה, הנהיג באומץ את פרשת "ישראל ביתנו". 

שגיאותיו של מנדלבליט בשנותיו הראשונות כיועץ כבר פורטו לעייפה בימים האחרונים. בעיניי, הקשה מכולן הייתה לכאורה טקטית. מנדלבליט יכול היה לרוץ עם תיק 1000, תיק פשוט, ברור וחד. היה ניתן להגיש כתב אישום ב 2017 וייתכן שמזמן כבר היינו אחרי הכול. זה היה חוסך שנים ארוכות של טרלול מכולנו. 

אבל כל השגיאות כולן מתגמדות אל מול חלקו המפואר של מנדלבליט בעמידה מול קמפיין אכזרי וחסר מעצורים, שניסה לשנות מהיסוד את תפקיד היועץ, כוחה של התביעה הכללית, מעמד בית המשפט. חבר טוב לשעבר של מנדלבליט (אפי נווה) מסר הקלטה מביכה שלו לתקשורת. עיתונאים הסתערו עליו. ראש הממשלה השמיץ אותו בפומבי והשפיל אותו בישיבות ממשלה. נתניהו העביר החלטות ממשלה בניגוד לעמדתו. השרים הצביעו פה אחד בעד. מנדלבליט ספג, כעס, אבל עמד איתן. קמפיין נתניהו, שעדיין נמשך, פגע במידת האמון הציבורי בתפקיד היועץ, הוא חרץ חריצים עבים בגופו של היועץ היוצא, אבל היום אביחי מנדלבליט מעביר את תפקיד היועץ ללא שריטה, לא נפגעו סמכויותיו, לא רוסקה המערכת, יש פרקליט מדינה. זו תהיה מורשת מנדלבליט וזו מורשת מכובדת למדי. 

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.