החטא הלא יסולח של מערכת המשפט – התמשכות ההליכים

| 25 באפריל 2022

אשחר יגר היה רכז מודיעין במצ"ח, הגוף החוקר של משטרה צבאית. במאי 2020 הוא נעצר באשמה חסרת תקדים. אונס של מקור שלו. הכרעת הדין שהרשיעה אותו לא נקייה מספקות, בלשון המעטה, אבל זה לא הסיפור. יגר נמצא בכלא כבר עוד מעט שנתיים ועדיין לא נגזר דינו. עוד לא הסתיים המשפט בערכאה הראשונה!

איך זה יכול להיות? ובכן, יש הסבר אחד שבטוח לא מתקיים בעניינו. זה לא תיק מורכב לניהול. עדות הקורבן, כמה עדויות נלוות, חקירת הנאשם, זהו. במשך כמעט 5 חודשים ההליך נדחה מהסיבה הלא תיאמן הבאה – שופטת הצד הייתה בחופשת לידה. כן, כן, בינתיים הנאשם בכלא. מחכה. אם יום אחד הוא יזוכה בערעור, תרחיש בכלל לא בלתי סביר, המדינה תגיד שמה לעשות וככה זה.

הכתבת ורד פלמן פרסמה לא מזמן ב"כאן" ששופטת בימ"ש מחוזי הורתה להפחית אישום נגד אדם שביצע לכאורה מעשה מגונה בכוח בקטינה מתחת לגיל 14 בנימוק המוזר שהיא מאוד עמוסה. הקטינה והמשפט כולו יחכו עכשיו – אלוהים יודע כמה זמן, כי לשופטת יש יותר מדי תיקים. לא מזמן שידר הכתב איתי רום כתבה שעסקה בהכרעת דין שנתנה אותה שופטת. השופטת תמר בר אשר זיכתה את איש משרד החוץ שוקי גבאי מכל אשמה. לקח לה לכתוב הכרעת דין שנתיים וחצי (!) מיום שהסתיים דיון ההוכחות האחרון. שנתיים וחצי אדם לא ישן בלילה, מסתובב עם אות קין של נאשם בפלילים, כי לשופטת אין זמן לכתוב. טירוף.

הנהלת בתי המשפט פרסמה בשנה שעברה נתונים על פיהם חסרים בישראל 222 שופטים כדי להשוות למקובל בעולם, בעיקר כי נפתחים פה פי 2 תיקים (אזרחיים) מהמקובל בעולם. השוואה עולמית שפורסמה לפני מספר חודשים דווקא שמה אותנו קצת מתחת לממוצע, טוב בהרבה מאיטליה, הרחק משוויץ והולנד. תיק פלילי – לפי אותו מחקר – אורך בישראל 122 יום לעומת ממוצע כלל אירופאי של 113 ימים. בלי להתווכח עם הנתונים ברור שזה לא כולל את משך הזמן שהתיק שוכב במשטרה ובפרקליטות והמחקר לא ערך אבחנה בין תיקים פליליים חמורים, לתיקים רגילים.

בספרו "היועץ" כותב יהודה ויינשטיין ש"לא אכחד, כסניגור קניתי לי מומחיות של ממש בסרבול ההליכים ובעיכובם". כיועץ, הוא כתב, הוא ניסה לתקן את אשר קילקל כסניגור. בעיקר בדחיפת הרשות השופטת לקיים את החוק שקובע שצריך לקיים משפט פלילי מיום ליום. זה לא ממש הצליח, הוא מודה בעגמומיות. להרבה שחקנים חשובים במערכת הזאת אין אינטרס שהמשפטים יתנהלו מהר, בעיקר – לדבריו – לא ללשכת עורכי הדין ולנאשמים. בדרך כלל משיכת ההליכים פועלת לטובתם.

שרי משפטים לדורותיהם דיברו בלי סוף על התמשכות ההליכים המשפטיים. פרידמן דיבר והתעסק בעיקר בבייניש, לבני הצהירה, אבל לא עשתה הרבה, שקד נאמה, אבל את עיקר האנרגיה שלה השקיעה בביהמ"ש העליון, זה חשוב ויותר סקסי, אבל חוטא לשירות הכי חשוב שמערכת המשפט אמורה לספק. כאשר 370 אלף תיקים אזרחיים, כמעט 20% מהתיקים מתנהלים יותר משנתיים (נכון ל 2018) אז זה לא צדק ולא משפט. כשאנשים יודעים שהליכים פליליים יימשכו שנים ארוכות, אין הרתעה, אין ענישה ואין צדק. השר גדעון סער טוען שזה עומד בראש סדר העדיפויות שלו והוא השיק כמה רפורמות חשובות. באופן טבעי, בפקק בפרקליטות הן לא מטפלות. אחד הדברים הטובים שקבע יהודה ויינשטיין זה הנחיות למשך הטיפול בתיקים בפרקליטות. כזכור, בתיק הכי משמעותי שהיה על שולחנו – תיק ליברמן – ויינשטיין נכשל כישלון מהדהד.

האם הוא שילם מחיר על כך? האם השופטת בר אשר שילמה מחיר על סיפור שוקי גבאי? האם השופטים שישבו במשפטו של אשחר יגר ישלמו מחיר? ברור שלא. עד שלא תהיה סנקציה, שום דבר אמיתי לא ישתנה.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.