היומן של ניר חפץ

| 16 באוקטובר 2022

היומן של ניר חפץ

ב 2009-2010 ניר חפץ שימש ראש מערך ההסברה הלאומי. תואר מפוצץ שעיקרו הוא ייעוץ תקשורת לראש הממשלה, בנימין נתניהו. חפץ, מסתבר, היה כותב בזמן אמת פתקים כמעט מדי יום. מתעד חוויות מהלשכה המעניינת במדינה. אחרי שפרש, הלך והקליד את כל הפתקים למסמך אחד – יומן ניר חפץ. הקליד ושכח. כן, מדהים ככל שזה נשמע, כשהגיע לחקירה שכח שכתב יומן. אפשר לפקפק בשכחה, אבל יש כמה דברים שעובדים לטובת הגרסה הזאת, בעיקר העובדה שחוויות שתועדו ביומן איששו את גרסת חפץ. לכאורה, היה לו אינטרס ראשון במעלה להשתמש בחקירות ביומן כראייה מחזקת. הוא לא עשה את זה.

באחד המקרים התברר שחפץ שכח פגישה קריטית שהייתה לו עם נוני מוזס, פגישה אליה הלך בשליחות נתניהו וחזר אחריה לדווח לראש הממשלה. זה בעצם הרקע לתיק 2000. ביומן הפגישה מתועדת, אבל גם אחרי שהחוקרים ניסו לרענן את זיכרונו, חפץ לא זכר את הפגישה.

 

בעוד כמה ימים נשדר ב"מקור" את הראשונה משתי תוכניות על ניר חפץ. ראיון, הקלטות, מסמכים, ליווי דוקומנטרי של שנתיים וחצי. חפץ ואני באים ממערכת יחסים מאוד קשה, בלשון המעטה. למעשה לא היינו בקשר במשך שנים. איפשהו ב 2019 חידשנו את הקשר. לאט ובזהירות. אני הצעתי לו שנלך על הפרוייקט הזה והצעתי גם שנשלם על האקסלוסיביות, ההקלטות, החומרים המצולמים. חשבתי שזו הזדמנות חד פעמית לפרוייקט כזה. היומן הוא לא חלק מההתקשרות הזאת. חפץ לא נתן לי אותו. ספק אם היה רוצה בפרסומו, אבל הוא חלק מחומר הראיות במשפט. למעשה, הצדדים התווכחו קשות על ההכללה של היומן כראייה במשפט ואפשר להבין למה. מדובר באחד המסמכים הכי מדהימים שקראתי. הוא פחות מיועד לקהל הרחב. יש בו יותר מדי פרטים, שמות, עובדות, עניינים שקרו לפני 12 ו 13 שנה ומחיבים הסבר ארוך כדי להבין. למי שיותר מעורה בפרטים, זה מסמך מדהים, המשולש מדיניות – פוליטיקה – תקשורת, היחסים עם עיתונאים, הכול נפרש בזמן אמת בפרטי פרטים. 

במשך הימים הקרובים אפרסם כל יום קטע מהיומן על פי הסדר הכרונולוגי. 

 

חלק א' – נאום בר אילן

 

הכותרות

 

על איזה תפקיד סיכם חפץ עם נתניהו לסוף הקדנציה שלו

למה נוני לא החזיר טלפון לביבי

בוגי "הפחדן"

גדעון סער כועס על "המלכודת" 

לגיל שפר יש מוחאי כפיים בקהל

עידו נתניהו לא אוהב את הנאום

אבנר נתניהו נגד מדינה פלשתינית

 

29.5.2009, יום שישי

 

רוקח 73 תל אביב, מתחם הטניס, עומר חפץ (בנו של ניר – ר.ד.) מתמודד ומנצח…בזמן ההמתנה למשחק מתקשרים מלשכת רה"מ. "מר נתניהו רוצה לדבר איתך, אפשר להעביר?". מספר לי ששרה קיבלה עצתי לאחר פרשת המלצרית של ליל הסדר (לא נכתב מתי ניתנה העצה ואיך – ר.ד.) ואירחה חיילים בודדים לארוחת שבועות. "אבל לא בשביל זה התקשרתי. אתה ליד קווי?". קבענו לדבר בערב מטלפון קווי. בערב התקשרתי והוא הציע שאבוא להיות אחראי ולנהל את כל נושא התקשורת שכרגע לא עובד בכלל (יועץ התקשורת של רה"מ באותה תקופה היה יוסי לוי – ר.ד.). קבענו להיפגש במעון ראש הממשלה.

 

1.6.2009, יום שני 21:30

 

מגיע למעון ראש הממשלה ברחוב בלפור. אף אחד לא מבקש לראות תעודה מזהה. בפנים אווירת בלאגן. כל מיני עובדי המעון מסתובבים בקומת הכניסה ומרעישים. אבנר נתניהו ניגש אליי פעמיים באדיבות. שואל אם אני מחכה לאביו, מבטיח שהוא כבר בדרך הביתה ועוד מעט יבוא.

ביבי מגיע. מסכמים את תנאי הכניסה שלי, בכפוף לאישור נוני (נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. חפץ באותה תקופה הוא בכיר ב"ידיעות" ועורך המוסף "7 ימים" – ר.ד.) ואישור משפחתי. אלו התנאים:

נגישות מלאה למידע ראשוני ובלעדי בכל התחומים. נגישות מלאה ומיידית לביבי ושרה ללא מסננים ומתווכים. מינוי יועץ תקשורת רה"מ שיהיה מספר 2 שלי ויוכל להחליף אותי כאשר אינני זמין. הוא ישמור על הגב של ביבי בהיעדרי וכל הזמן יהיה מופקד על תקשורת רעיית רה"מ (חפץ, כנראה, פנטז שמישהו אחר יטפל בשרה – ר.ד.). עלה שמו של גדי בלום (בכיר בידיעות באותה תקופה, שמקורב לחפץ – ר.ד.), אבל ביבי לא התלהב כי "הוא לא טוקינג האד".

שכר וסטטוס – תנאי שכר מוקבלים למנכ"ל משרד ממשלתי ותואר שלא שורף את האפשרות העתידית לחזור לענף העיתונות (ראש מערך ההסברה – ר.ד.). תנאי שלישי – לפחות יום אחד בשבוע יהיה מקוצר כדי שאוכל לבלות בחיק משפחתי. תנאי רביעי – אחרי שנתיים אשובץ בתפקיד ממלכתי אחר, למשל שגריר בלונדון/אוסטרליה/קונסול בניו יורק או לחילופין תפקיד בישראל שאמצא מתאים אליו כגון יו"ר מפעל הפיס או מנכ"ל רשות השידור. ביבי חשב שהכי נכון יהיה רשות השידור. כך או אחרת, ביבי קיבל את התנאים וביקש שאקדם את העניין מול נוני.

הצלחתי להיכנס לנוני רק בצהריים של ה 3.6.2009. דיברתי איתו על ראיון עם שרי אריסון שמתוכנן לעוד שבועיים ואחר כך סיפרתי לו על החיזורים של ביבי והפגישה. הוא התעצבן על ביבי ואמר שהדרך הראויה היא לפנות קודם אליו כפי שעשה יצחק רבין "שפנה קודם לאבא שלי ולא ישירות לאיתן הבר". נוני ביקש שביבי יתקשר אליו. התקשרתי לביבי וחמש דקות לאחר מכן ביבי התקשר לנוני, אבל נוני הכעוס לא החזיר צלצול. רק למחרת, יום חמישי ה 4.6 ביבי שוב צלצל ללשכת נוני והפעם הם דיברו. למחרת התקשר אליי ביבי בבוקר ודיווח שקיבל אור ירוק מנוני להתקדם.

5.6.2009, יום שישי, קיסריה

מאבטחים ברובים שלופים על רקע וילה פסטורלית מדהימה. בריכה יפהפייה בחצר. רק המואזין מג'סר א זרקא קוטע את השלווה. הוא מקבל את כול התנאים חוץ מזה שהליך מינוי יועץ התקשורת יהיה כזה שלכל אחד מאיתנו תהיה זכות וטו על המינוי. אחר כך אני מבקש ששרה תצטרף, משום שהתנאי הנוסף שהצבתי הפעם הוא ערבות הדדית, מטריה אווירית ששניהם פורשים עליי, משום שאני משאיר מאחור 20 שנות קריירה. שרה אמפטית, חכמה וחדה. מתפתח דיון תוך כדי על האופן שבו צריך להציג בתקשורת את רעיית ראש הממשלה. אני מסביר שבעולם המודרני ראש מדינה ורעייתו חד הם.

אחר כך אני מציג את גדי בלום כאיש הכי מתאים לטפל בתקשורת הרעייה. "המספר 2 שלי – שרה תהיה מספר 1 שלו". שרה מתקשה לוותר על יוסי לוי, היא רוצה שנשאיר אותו במערכת, אבל באותה נשימה אומרת שהיא מודעת לכך שהוא אינו מתאים לתפקיד. הנימוק שלה הוא שמדובר בבחור טוב, נאמן, חרוץ. אני מציין לעצמי שזו גישה אנושית יפה.

אני יוצא משם ב 22:20 לאחר שדנו בנאום מדיני משמעותי שביבי הולך לשאת בעוד כשבועיים, בתגובה לנאום הפיוס של אובמה עם העולם המוסלמי בקהיר ב 4.6. ביבי שואל איך להתכונן תקשורתית ואני נותן לו את המתווה הבא: בישיבת הממשלה ביום א הקרוב הוא יקרא בפני התקשורת משפט קצר ועמום על כך שבעוד שבועיים הוא יישא נאום מדיני מרכזי וזהו זה. זה ייעשה בישיבת ממשלה כדי שאף כלי תקשורת לא יקבל בלעדיות ואף אחד לא יכעס ולא יהיה נגד המהלך. בשבועיים שאחר כך יש לשמור בסוד ובמידור מוחלט את תוכן הנאום, ללא הדלפות, כדי ליצור מתח, עניין שיא, רייטינג גבוה.

ביבי רוצה לשאת הנאום במרכז בגין – סאדאת. אנו מסכמים לקחת במאי טלוויזיה, שידאג לכל הפרטים הקטנים. מסכמים גם שהוא עושה חזרה גנרלית לנאום בפורום דיסקרטי ויום לפני הנאום הולך הביתה מוקדם, כדי לישון כמו שצריך. ההנחיה שלי אליו "מה שחשוב לי יותר מכל זה שאחרי הנאום, עם ישראל יגיד לעצמו: יש לנו מנהיג". כמו כן הזהרתי אותו מלא לומר שום דבר משמעותי כי במקרה כזה הכותרות יהיו שההר הוליד עכבר ושיצא האוויר מהבלון של ביבי. 

הוא רושם ההנחיות. מסכים. שרה מציעה שיחבק הימין והמתנחלים, יקיים איתם פגישות מקדימות, אבל אני אומר לה שכל הפגישות הללו יודלפו לתקשורת ויגרמו נזק. ביבי מסכים איתי והרעיון יורד. ביבי רוצה להגיד לי מה הוא הולך לומר בנאום, אבל אני מסרב בנימוק שאני עדיין עובד בידיעות אחרונות, עדיין עיתונאי. 

ביציאה החוצה ביבי מלווה אותי ומתייעץ מה לעשות עם בנו, יאיר, שמתגייס עוד חודשיים לדובר צה"ל. הוא נשען על ג'יפ ענק ומדבר בלחש. אני מזהיר אותו ששירות בדו"צ יגרום לכך שיתפרסמו על הילד אייטמים בלתי פוסקים במדורי רכילות. 

עוד מסכמים שביבי ושרה וכל נושאי המישרה הבכירים לא מדברים עם אף גורם בתקשורת אלא רק דרכי. שניהם מסכימים. שרה אומרת שהבעייתי היחיד יהיה עוזי ארד ואולי גם קצת ביבי. ביבי מבטיח לקיים התנאי ואומר שהוא יהיה מוכן שאני אאלף אותו במובן הזה. מסמכים שכל ההבנות בינינו ינוסחו בכתב ואני אומר לו שזה לא יהיה מסמך משפטי אלא מסמך שקובע נהלי עבודה ומחייב אותו מוסרית. הוא מסכים.

8.6.2009, יום ב', בלפור

אני מגיע, חושב שאנחנו הולכים לדבר על תנאי כניסתי לתפקיד, אבל לפני שאני מתיישב, נתניהו לוקח חבילת דפים ליד ואומר "קדימה, בוא נתחיל". זוהי טיוטת נאום בר אילן…למחרת יום שלישי סגירת "7 ימים", הגיליון האחרון בעריכתי. בימי רביעי, חמישי, שישי, שבת אני שוב אצלו בבלפור, עובד עמו שעות ארוכות על הטקסט. כתב ידו של רה"מ לא קל לפענוח. בדר"כ הוא מקריא לי את התיקונים, עובר איתי עליהם ואח"כ משאיר אותי שעה לבד כדי להכין גרסה מעודכנת. הוא הולך לקומה העליונה לעשות כושר, או לנוח, או להתקלח, כך שעות על גבי שעות. אני יוצא בימים אלו לרעננה בסביבות אחת בלילה.

11.6.2009 יום חמישי, בלפור

השינויים הגדולים ביותר בטקסט הנאום חיכו לי בבוקר. הוא הקריא לי את כל התיקונים ואמר שכמעט כולם הם תוספות של הגברת, שהיא היועצת הטובה ביותר שלו בייחוד בכל מה שנוגע לטקסטים. אני חייב לציין שהערותיה של הגברת שידרגו את הנאום, הפכו אותו לחיובי יותר, מצלצל יותר כנאום שלום. מעתה ואילך השותפים המרכזיים לתיקונים ולכתיבה היו רון דרמר ואני. כמו כן השתתפו בניסוח איציק מולכו, גרי גינסבורג (בכיר באימפריית מרדוק באותה תקופה, מבוטא באנגלית גינזברג, יועץ אמריקני בעל שם, שארנון מילצ'ין שלח על חשבונו לנתניהו, כדי שייעץ לו – ר.ד.).

13.6.2009, שבת, בלפור

נתניהו דרוך לקראת הקראת הנאום לגינסבורג. ניכר בו שהוא מאוד מעריך את דעתו ומצפה בכיליון עיניים למוצא פיו. גארי לא מבין עברית. נתניהו עובר משפט משפט על הטקסט ומתרגם סימולטנית לאנגלית. שליטתו באנגלית מדהימה ממש. בסוף הסשן גארי אומר "ורי נייס" ואז פניו של נתניהו נוהרות. נוסחת המדינה הפלשתינית המפורזת נמצאת בתוך טקסט הנאום כבר ביום כניסתי לתהליך כך שאני לא יודע בדיוק מתי הוא החליט ללכת על הנוסחה הזאת. 

האדם האחרון ששומע את הנאום בליל שבת הוא עידו נתניהו. מגיע בעשר בפנים מודאגות, מסתגר שעה בחדר העבודה עם ביבי. הוא יוצא משם בשתיקה, בפנים מכורכמות, כאילו אירע אסון. נתניהו אומר לי מיד אחר כך שעידו הגיב במורת רוח לכך שאחיו הולך להכיר במדינה פלשתינית. הוא אומר שעידו העיר כמה הערות לגבי ההתניות להקמת מדינה פלשתינית ושהוא יתחשב בהן.

14.6.2009, יום ראשון

בבוקר הממשלה מאשרת מינויי לראש מערך ההסברה הלאומי. בדרך לישיבת הממשלה שר החינוך גדעון סער לוחץ יד. אני אומר לו: אם אתה אוהב אותי, תצביע נגד. הוא עונה – אין בעיה. ההצבעה בעד, פה אחד.

בשעה 19:30 אני מתכוון לתדרך עיתונאים בבר אילן, לתת להם את עיקרי הנוסחה. אבי ניר מנכ"ל קשת מוודא איתי שהנאום לא יימשך יותר מ 30 דקות ואני מאשר שזה בדיוק 30 דקות. אני נוסע עם רה"מ במכוניתו ואנו קוראים לבלפור לבוגי יעלון, כדי שיתראיין לערוצי הטלוויזיה בעד המדינה המפורזת. בוגי מודיע לנו בבלפור שהוא לא יילך לטלוויזיה באותו יום כשר יחיד אלא רק למחרת. תופס רגליים קרות לאחר שבמשך שבוע היה שותף סוד ותמך. גם בני בגין היה שותף סוד אך הוא הודיע שלא תומך במדינה פלשתינית ורק הבהיר שלא יפרוש בגלל הנאום הזה מן הממשלה.

כשמגיעים לבלפור רק רה"מ ואני, הבית די ריק. נתניהו עושה חזרה גנראלית אחת ויחידה, ראשונה ואחרונה על העותק הסופי של הנאום. החזרה הגנרלית מופרעת רק פעם אחת כשהנער אבנר נתניהו משרבב ראשו מהמבואה לסלון ואומר "אבא, מה אתה הולך להגיד בנאום?". נתניהו חסר סבלנות. מבקש ממנו בנימוס לא להפריע. אבנר: "אני מקווה שאתה לא הולך להקים מדינה פלשתינית". רה"מ עונה לו שזו תהיה מדינה מפורזת בלי צבא ומבקש ממנו שיילך לסבא.

בגלל הפחדנות של בוגי, אנחנו זקוקים לשר נוסף, שיתמוך בנו. לפני שביבי עולה לקומה העליונה להחליף עניבה, אני ממליץ ומקבל אישור מרה"מ לקרוא לגדעון סער לבוא לבלפור ממשרד החינוך. גדעון מתנה את זה בכך שיקרא הטקסט. אני מתנה את זה בשמירת דיסקרטיות. הוא אומר שיהיה חייב להיוועץ באדם אחד שאינו פוליטיקאי ואינו עיתונאי. אני מסכים. גדעון בא תוך עשר דקות. אני מושיב אותו במשרד ראש הממשלה בבלפור לבדו והוא קורא את הנאום. הפסקה הכי חשובה מודגש בקו תחתון. אחרי שהוא מסיים לקרוא הוא כועס עליי. אומר שהכנסתי אותו למלכודת. איך יסרב לראש הממשלה? ואיך יגיבו חברי מרכז הליכוד על תמיכתו במדינה פלשתינית? הוא הולך לחדר העבודה, סוגר הדלת ומתייעץ טלפונית. אני חושש שידלוף.

בינתיים רה"מ יורד מהקומה העליונה. יש גם עותק נאום בפונט קטן למחיאות כפיים שיוזם גיל שפר. יש לו בקהל מוחאי כפיים מקצועיים שנמצאים איתו בקשר עין. ברגע שהוא מוחא כפיים, הם מצטרפים וסוחפים את הקהל. בסוף אני שוכח לתת לו את העותק הזה ואיני יודע איך הוא ידע מתי למחוא כפיים, אבל בפועל היו מחיאות כפיים ברגעים הנכונים.

אני מעדכן את רה"מ שגדעון מתייעץ בחדר השני והוא אומר לי "השתגעת? זה טל זילברשטיין ותיכף כל התקשורת תדע". אני רץ לחדר של גדעון, שואל אותו בפתק. "זה זילברשטיין?" והוא מהנהן בחיוב. אני מתחנן ממש שלא ידלוף והוא מבטיח ואומר "אל תדאג, עליי". זילברשטיין מייעץ לו ללכת על זה. גדעון נרגע. מעתה ואילך הוא איתנו עד הסוף. נותן גיבוי מלא לראש הממשלה. הולך לאולפן ערוץ 10 און ליין. אני מציין לעצמי שיש לו אומץ לב פוליטי, תכונה חשובה. אחרי 6 אנחנו יוצאים לבר אילן. ממש כשנפרדים לוחש לי בוגי "אני לא אתראיין היום, רק מחר". הפחדן חשש לומר זאת לרה"מ. אני עונה לו שגדעון סער שקיבל 10 דקות התרעה, הולך לערוץ 10 ושהוא, שהיה שותף להכנת הנאום חייב ללכת לערוץ 2 כי זה חשוב לראש הממשלה.

ברכב נתניהו יושב עם הנאום על הברכיים ותוך כדי אנחנו מתקשרים לבוגי ולוחצים עליו ללכת לערוץ 2. רק אחרי שראש הממשלה צועק לו באוזן "גו פור איט", הוא מסכים. 

מגיעים לבר אילן. אני הולך לחדר תדריך כתבים. ניגש ישר לעניין ומסביר להם את נוסחת נתניהו. מדינה פלשתינית מפורזת לצד המדינה היהודית. אני מגדיר את הנאום כ"נאום אמיץ מאוד" ו"צעד מנהיגותי". זה מה שאנחנו רוצים מהנאום.

דקות לפני הנאום מודיע לי הדובר של בוגי שבוגי הגיע לנווה אילן כדי ללכת לאולפן חדשות ערוץ 2 אבל לא הכניסו אותו בשער אז הוא חזר הביתה. אני עונה: "תגיד לבוס שלך שגדעון סער שקיבל עשר דקות התרעה ויש לו המון מה להפסיד בליכוד, התנהג כמו רמטכ"ל ובוגי שהיה שותף בתהליך כתיבת הנאום, התנהג כמו טר"ש". מאוחר יותר אספר זאת גם לביבי.

התגובות בתקשורת לנאום בר אילן מצוינות. המילים "צעד אמיץ" תופסות. אני מבקש מנחום ברנע שיתייחס לנאום כצעד אמיץ והוא אומר שלא יכתוב אמיץ, אבל כן יחמיא לנאום ושהטקסט היה חכם. אני מקשר בינו לבין נתניהו בשיחת אוף רקורד טלפונית. נתניהו שואל אותי אם כדאי שהוא יתקשר גם לנוני ואני עונה שכן.

15.6.2009, יום שני

אני הולך לידיעות אחרונות להתפטר. נכנס לנוני. הוא מספר לי שהלך לשילה (שילה דה בר – עורך ידיעות אחרונות באותה תקופה – ר.ד.) והציע שאולי ישים כותרת על צעד אמיץ, כפי שביקש ביבי. אבל הבעיה היא שאמש גם אני התקשרתי לשילה וביקשתי צעד אמיץ. שילה הבין שנוני בא אליו בגלל שקיבל פנייה דומה. נוני קבל באוזניי על כך שביבי ואני לא תיאמנו ושאם פונים אליו אז לא לפנות לשילה כי זה מביך אותו. בסופו של דבר לא היה "אמיץ" בכותרת שלהם אבל כל העיתונים פרגנו בענק. בהמשך השבוע נתניהו ממריא ל 70 אחוז תמיכה, המצב הכי טוב שלו אי פעם.

מחר חלק ב' 

הכותרות:

התנאי לעיתונאים – אל תיקחו תגובה

המריבה עם עוזי ארד

הצוות שעובד עבור שרה

איש המסתורין שעובד עבור הזוג נתניהו

ביבי לא יודע מה הסיכומים של ממשלת אולמרט כי ארד מסרב לעשות חפיפה

חפץ נוקם באיילה חסון ואז מתפייס איתה

 

תגובות

תגובות

7 thoughts on “היומן של ניר חפץ

  1. assafarazi@gmail.com'אסף

    מאוד מעניין.
    לגבי האזכור של גרי גינסבורג ("יועץ אמריקני בעל שם, שארנון מילצ'ין שלח על חשבונו לנתניהו, כדי שייעץ"): מצד אחד זו אינדיקציה ליחסי חברות בין השניים. מהצד האחר זו המחשה לעומק ניגוד העניינים של נתניהו בהקשר של עיסוק בעניינו של מילצ'ן.
    חג שמח.

  2. avirimon001@gmail.com'אבי רימון

    יש לו בקהל מוחאי כפיים מקצועיים שנמצאים איתו בקשר עין – זהו בדיוק המושחת תיאור מדוייק שהוא זה לא הוא, לא מנהיג, שאחרים עושים עבורו את המלאכה. ככה אז, ככה היום. מוחאי הכפיים המקצועיים הם: עבדיו הנרצעים מביטן והלאה וכל ההמון המוסת.

  3. JESSI-ARDERN@BIYUVI.LAZEVEL.COM'ג'סי ארדרן

    טקסט רכילותי שחיבר שרץ ששימש עבד נרצע של ארכי-שרץ קירח וה"רעיית" הכעורה והמטורפת של הארכי-שרץ.

  4. taligoder@gmail.com'תלי גודר

    מרתק. ממש הגרסה-הישראלית ל"כל אנשי הנשיא" וכמו שם ה'ניכסון' שלנו מוכן לעשות ה-כ-ל (להתחזות לפציפיסט/מיליטאריסט) והעיקר להרוויח-זמן בלשכה. א-ק-ר-ו -ב-ט.
    מקוה שההפקה-הישראל תאמץ את דוגמת סידרת ה-BBC "קלאודיוס" ותפענח את פעילות ודמותה-המרכזית של 'ליוויה'/שרה בתככי הארמון..
    נ.ב למה האתר שלך מסומן כ- Not secure . נסה לאבטח בבקשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.