פרידה מיוסי ביילין

מאת  | 10 באוקטובר 2007
 

בטח אתם שומעים כל הזמן מחמאות על יוסי ביילין הפורש. גם מכיוון ימין. המחמאות מגיעות לו. ביילין, ללא קשר לדעותיו, ידע להיות פוליטיקאי מאוד אפקטיבי, שהשפיע על המציאות כאן, הרבה יותר מפוליטיקאים\ שהחזיקו בעמדות הרבה יותר בכירות ממנו. איך הוא עשה את זה?

ענייניות

תנו לי לתאר לכם פגישה אופיינית עם ביילין. אתה נכנס. קול המוסיקה דולק, הוא יושב, מקשיב. לרגל הפגישה הוא מנמיך קצת. לא מכבה. המוסיקה לאט לאט מוציאה אותך מדעתך. לפחות אותי. מה תגיד לו? כבה את החרא הזה? אין מצב. הוא מתחיל לשאול אותך לא מעט שאלות ולא כדי לצאת ידי חובה. הוא מקשיב לתשובה ולא פעם מתווכח איתה, או מקבל. לפעמים, אתה שואל אותו שאלה והוא שותק. חושב. זה יוצר קצת תחושה לא נוחה בהתחלה, אבל בסוף, הוא אף פעם לא יענה לך בסיסמא ריקה. רמת המידע, שהוא מחזיק אצלו היא מדהימה. לא משנה מה עמדתו במערכת. שר, חבר כנסת או סתם חוצן. רשת הקשרים שלו, הגלובליות, הופכת את הקשר איתו, לכדאי עבור כל עיתונאי.

אבל זה הרבה יותר מזה. ביילין הצליח לשכנע מערכת פוליטית שלמה, שכשהוא נוקט עמדה, זו עמדה עניינית ולא עמדה שמבוססת על אינטרס אישי. אם הוא תוקף רעיון של רמון, חברו, כמו שהוא עשה כמה פעמים בשנים האחרונות, אתה יודע, שרמון יודע, שהוא לא עושה את מטינת רמון, אלא מטינת הרעיון. הוא הצליח לשכנע, כי הוא באמת כזה. יש לו, כמובן, שנאות ואהבות אישיות, אבל הוא עובד מאוד קשה כדי לנטרל אותן ולנפק עמדה הגיונית. זה מאוד נדיר, אצל פוליטיקאים ובני אדם בכלל. לביילין יש את זה. בגלל זה לא הייתה לו בעיה עם החיבור עם איווט ליברמן, חיבור שבדיעבד פגע בו פוליטית לפני הבחירות האחרונות.

ביום שישי נחום ברנע כתב ב"ידיעות" כמה מילים מכוערות על ביילין. אני מסכים, שעבור ביילין, כמעט כל אמצעי מקדש את המטרה הקדושה של השגת השלום. לא אכפת לו על איזה סוס לרכב בדרך אליו. שרון? שיהיה שרון. אולמרט? אחלה. נתניהו? גם טוב. הוא מסוגל לתקשר עם כל אחד ולשתף פעולה, כמעט עם כל אחד. לא תהיה שם חמימות גדולה בקשר, אבל תהיה ענייניות.

במעט שברנע כתב על ביילין הוא טרח להדגיש, שביילין עומד בראש קרן שנתמכת על ידי מדינות זרות. כשכותבים את זה ככה, זה מרגיש כמעט כמו איזה ארגון ריגול אנטי ישראלי. ביילין אכן עומד בראש ECF, הקרן לשיתוף פעולה כלכלי. זהו ארגון שקט, שמשפיע מאוד על החיים כאן. לדעת רבים, הוא משפיע מאוד לטובה. הארגון, בין השאר,קולט לתוכו בוגרי מערכת הבטחון, ששייכים לצד השמאלי של המפה הפוליטית (שאול אריאלי, דב (פופי) צדקה ועוד) ומשתמש במאגר הידע והקשרים העצום שלהם כדי לנפק רעיונות מעשיים, שיקדמו את האידיאולוגיה שלהם. התהפוכות בתוואי גדר ההפרדה הן תוצאה ישירה של פעולת הארגון. אכן, הקרן נתמכת על ידי האיחוד האירופי. אפשרלמתוח על זה ביקורת, אבל גם ברנע יודע שביילין ראוי להערות אחרות לגמרי על פועלו, מאשר הסמטה הצדדית הזאת.

יכול להיות שההערות של ברנע קשורות למה שקרה בסתיו 2003. ביילין השיק אז את יוזמת ז'נבה. אנשי היוזמההזמינו את נחום ברנע, כדי לחלוק איתו באופןמפורט את היוזמה, בהתאם למעמדו.לפי מה שהם סיפרו לי, הם גם הראו לו אתהמסמך (הסודי באותה תקופה), אבל סרבו לתת לו. ברנע כתב טורמשמעותי על היוזמה ביום שישי ב"ידיעות אחרונות", אבל השתגע, לדבריהם, מכעס כשגילה שבן כספית, בעיתון המתחרה, פרסם את המסמך עצמו. מאז, ברנע קורע את ביילין ואת יוזמת ז'נבה. אפילו בטור האחרון שלו, חמש שנים אחרי האירוע ההוא, הוא עדיין טוען שיוזמת ז'נבה היא יוזמה לא חשובה. בזמן אמת, אחרי שכספית פרסם את המסמך, הטיל "ידיעות אחרונות" בצעד סופר כוחני, חרם על יוזמת ז'נבה. כמעט שום מילה על היוזמה, לא התפרסמה בעיתון, למרות שבאותה תקופה היא סוקרה באינטנסיביות בכלי תקשורת אחרים. ביילין וזה הדבר המדהים, מעולם לא השתלח בפומבי ב"ידיעות" או בברנע. לפחות, לא למיטב ידיעתי. ענייני, כבר אמרתי? לפעמים, אפילו יותר מדי ענייני. הוא כן הלך לפגישות עם ראשי "ידיעות", אבל מסתבר שלא הצליח לפייס את ברנע.

אינטליגנציה רגשית

בדרך כלל, ביילין נראה כמו האדם האחרון, שאפשר להאשים אותו באינטליגנציה רגשית. זה מכיוון שאנחנו מזהים, בטעות, שפת גוףביישנית ודיבור רציונלי עם אוטיסטיות רגשית (מישהו אמר ברק?). בשיחותיי איתו, הופתעתי שוב ושוב לגלות כמה הרושם הזה מטעה. ביילין מבין טוב מאוד רגשות ויודע לקלוט אנשים נהדר. למעשה, היו שני מקרים שהתכווחתי איתו לגבי מנהיגים פוטנציאליים. בשניהם, אני, שחושב את עצמי למי שיודע לאבחן נכון בני אדם, די התלהבתי והוא היה מאוד ביקורתי. בשני המקרים (לצערי, בלי אישורו, אני לא יכול לפרסם את השמות), הוא צדק ובענק.

צוות

בשנים הבאמת אפקטיביות שלו, ביילין יישם את השיעור הכי חשוב, לדעתי, לפוליטיקאים שרוצים להצליח: צוות מעולה מסביבך. אולי הוא לקח את זה מפרס, שגם הצטיין בזה. לא משנה. ביילין, בשנותיו הטובות, היה מוקף באנשים כמו דניאל לוי, עמיר אברמוביץ, שלמה גור. כל אחד מהם בעל יכולות מרשימות, ששימשו כמכפילי כוח של ביילין. כשהוא היה יו"ר מרצ, נהגו להאשים אותו חברי סיעתו, שהוא לא מתייעץ. הם צדקו. הוא לא התייעץ איתם, אבל זה היה החריג. ביילין הוא מתייעץ סדרתי, אחד שיודע לשתף קבוצה רחבה של אנשים במהלכיו ויודע לרתום אותם. יוזמת ז'נבה הייתה דוגמא מעולה. אם ביילין היה סוגר הסכם עם עבד ראבו, כלב לא היה משתין על העניין הזה. לביילין היה את השכל והחוכמה לרתום עשרות אנשים לעניין, משני הצדדים, לחלוק בקרדיט ולהפוך את זה לסיפור הצלחה, שהשפיע מאוד ועדיין משפיע על השיח בארץ.

לבסוף, יש את העניין הזה של ניהול אגו. כשאתה נכנס לפגישה עם סילבן שלום, לפחות 75% מהמשפטים שלומתחילים במשפטים כמו "אני עשיתי, אני אמרתי, לא האמינו לי, עכשיו רואים שצדקתי" וכו'. עם נתניהו זו חוויה די דומה. כל הזמן הוא מנסה להוכיח לך שהוא צדק, שסתם שפכו את דמו, שהוא כבר אמר את זה בעבר וכאלה. ביילין, איכשהו, הצליח להתמודד עם האגו שלו ככה שהוא לא דחף לך אותו לפנים כל הזמן וזו עוד תכונה שהפכה אותו לכל כך אפקטיבי.

יוסי ביילין עזב בזמן את המערכת הפוליטית. הסיכוי שלו להשפיע עליה מתוכה הפך להיות נמוך. מי ששמח על עזיבתו, שיירגע. הוא ישפיע לא פחות מבחוץ.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.