הטעויות של עמי איילון

מאת  | 17 בנובמבר 2008
 

לא, לא הטעויות שלו מאז שנכנס לחיים הפוליטיים. יש הרבה. כלי התקשורת חזרו עליהן, בהרחבה ובצדק, בימים האחרונים, אני משתעמם לחזור עליהן. כל כך חזרנו עליהן, שבטחגילחנואיזה 20-30 אחוזים בשיעורי הפופולריות של האדמירל. כל כך גילחנו, שחיים אורון, שרק לפני שבוע הציע לו את המקום השני במרצ, שינה את טעמו. אתמול, בפגישה הלילית, הוא כבר לא הציע לו דבר.

טוב, בכל זאת, על טעות אחת אי אפשר שלא לכתוב. ההחלטה להיכנס לממשלה. מי שהכניס את איילון הוא אלדד יניב, אז יועצו של ברק. ברק לא התלהב. הוא לא הבין, שבכך הוא מחסל את אוייבו הפוליטי הקשה ביותר. איילון מצדו, פשוט לא היה מסוגל יותר להישאר במדבר הפרלמנטרי. הוא הסכים להיכנס, למרות שפעם אחר פעם, הוא הגיע לסיכומים עם ברק ופעם אחר פעם התברר, שברק חוזר בו ומוריד לו עוד ועוד סמכויות מהתיק הלא קיים, מלכתחילה שהיה לו. עכשיו, רק נסו לדמיין לעצמכם איפה היה עמי איילון היום לו היה נשאר מחוץ לממשלה ומשמש כאופוזיציה הוגנת לברק בכל התקופה הזאת. סביר להניח, שהוא היה מקבל את ראשות מפלגת העבודה, לקראת הבחירות הקרובות, בהליכה. חבריו למפלגה, אלו שתרמו ציטטות קשות כנגדו לעיתונאים היום, היו מדיחים בשבילו בשמחה את אהוד ברק ומגישים לו את המפלגה על מגש של כסף. אבל, מספיק עם החלומות בהקיץ וחזרה למציאות, המציאות בה איילון, כנראה, לא ייכנס בכלל לכנסת הבאה.

אני רוצה לכתוב על הטעויות שלו, מאז שהחליט בינו לבין עצמו, שהוא עוזב את מפלגת העבודה ועד למצב בו הוא אמור להוביל את מפלגת מימד, הלא ממש אלקטרואלית, לקראת סוף ידוע מראש.

נתוני הפתיחה של איילון, לקראת ההחלטה הזאת, היו בעייתיים. התקשורת כבר חיפשה אותו. היא לא אהבה את הזיגזוגים האינסופיים שלו וחיכתה לו בפינה.מצד שני, זה לא צעד כל כך קשה לשיווק. לא ממש צריך להסביר למה עוזבים את ברק והעבודה. זה די מובן מאליו. במקרה של איילון, גם קשהלטעון שהצעד שלוהוא אופרטיוניסטי גרידא. הרי אין מחלוקת, שהוא היה נכנס גבוה ברשימת העבודה והיה מועמד טבעי להחליף את ברק אחרי הבחירותהקרובות.אז איך קרה, שנתוני פתיחה כאלו, התגלגלו לפיאסקו נורא, שבסופו, ג'ומס מרגיש שהוא לא יכול להציע כלום ואיילון נשאר ללא תפקיד, ללא מקום ואחרי זובור תקשורתי?

1. התעסקות בלכלוך הפוליטי – בשלב מסוים של המו"מ בין איילון לג'ומס, ניסיתי להשיג אותו. הוא לא ענה. "בפגישה", חזרו ואמרו העוזרים. שלחתי לו סמס מפורט עם מה ששמעתי, לרבות הטענה, שביקש סקר כדי לקבוע מי במקום הראשון, ג'ומס או הוא. איילון התקשר אליי. הכחיש את נושא הסקר (הייתי רוצה להאמין לו, אבל קצת קשה. הייתה שיחה בין ג'ומס לאיילון בעניין. ייתכן, שאיילון אכן שלל את האפשרות, אבל בטוח שמישהו העלה את זה וזה לא היה ג'ומס) והיה מאוד מעורפל. שאלתי אותו, אם לדעתו יש דרך חזרה למפלגת העבודה. הוא צחק – נדמה היה לי שקצת בהבנה שאין – ואמר שזו שאלה טובה.

מה אני רוצה להגיד? כשאתה מתעסק בלכלוך של הפוליטיקה, נפגש בעצמך בנושא מיקומך העתידי, מדבר על שריונים, על מקומות ברשימה, איפה יהיה מלכיאור, איפה אתה וכו', אתה מאבד את היכולת לטעון לדרך. פוליטיקאי תמיד חייב לנסות לדבר על מסר, דרך, אידיאולוגיה וכמה שפחות, להתעסק בלכלוך הפוליטי. אחרי שהעלית דרישות כאלה, באוזני ג'ומס ואנשים נוספים, איך תוכל לחזור לרשימת העבודה ולהתמודד על מקום? הרי ברור שהדרישות יודלפו ואתה תובך. לא תוכל לטעון שחזרת, כי מרצ לא תואמת את השקפת עולמך. אם איילון, כמו פינס, היה משכיל לשמור על מרחק מהמו"מ (שימו לב שפינס לא הגיע לפגישה לפני שבוע בין ג'ומס לאיילון. הוא הסמיך את איילון לדבר בשמו…) ולהעלות דרישות עקרוניות בלבד (פינס דרש מברק לא ללכת עם ביבי. עקרוני), הוא היה משאיר לעצמו את האופציות פתוחות. כמו שהוא ניהל את זה, הוא חסם לעצמו את הדרך חזרה לעבודה והשאיר את עצמו תלוי לגמרי בג'ומס ובמרצ.

2. תיחכום יתר – איילון טעה בדיוק במקום בו ברק שוב ושוב טועה. הוא שכח שמעשה פוליטי צריך להיות כזה, שכל אחד בציבור מבין אותו. אנשים צריכים להבין מה אתה עושה. איכשהו, מישהו שיכנע את איילון, שהוא חייב להצטרף למרצ על גבי פלטפורמה משלו, נוסח מימד. הציעו לו, כנראה, גם פלטפורמות אחרות, אבל הוא בחר במימד. המחשבה שלו היא, שלטווח ארוך הוא לא יוכל להיבחר במוסדות מרצ, אלא אם כן, הוא חלק ממפלגה אחרת, שהתמזגה עם מרצ ובוחרת אותו. זה בדיוק תחכום יתר. אף אחד לא מבין איך איילון החילוני, הפך לראש מימד. זה הופך את הסיפור כולו לבדיחה. יתרה מזאת, זה העמיס על איילון מעמסה גדולה – לדאוג גם למלכיאור, יו"ר מימד הנוכחי. למעשה, המו"מ שלו עם ג'ומס, בשלב בו אפשר היה לסגור, התפוצץ על נושא מלכיאור. ג'ומס רצה אותו אחרי המקום העשירי. עמי במקום 6-7. במילים אחרות, הפיאסקו של איילון נגרם בגלל רצונו לדאוג לפוליטיקאי, שמעולם לא היה מקורב אליו או חשוב לו – מיכאל מלכיאור. זה מגוחך, עצוב ומצחיק, בעת ובעונה אחת. אם איילון היה בא למקום השני במרצ, סביר להניח שג'ומס היה מעביר את זה במפלגה והכל היה נגמר. לחילופין, איילון היה יכול להיות נציג תנועת השמאל החדשה במפלגה המתאחדת עם מרצ. שוב, מקום שני. שוב, הכל פשוט ומובן.

3. בשביל מה לעזאזל קיים איילון אתמול מסיבת עיתונאים? אני לא איש שיווק, אבל לא צריך להיות ביל גייטס, כדי לדעת שאתה לא משווק לציבור חצי מוצר. איילון ערך מסיבת עיתונאים כדי להודיע שהוא לא מתמודד במפלגת העבודה. איפה כן? הוא לא אמר. לא אמר, כי הוא בעצמו לא יודע. נוצר מצב אבסורדי. הוא חשף את עצמו לאש התקשורת בלי שהמהלך הושלם. הוא הותקף בלי תשובות, נאלץ להסתתר, להתחמק ולהתפתל והפך צעד, היה אמור למקד את תשומת הלב בברק (עוד בכיר עוזב את מפלגת העבודה בגלל ברק, אחרי סנה ויתום) להתאבדות פוליטית. במקום זאת, איילון היה צריך להודיע (בביפר) שהוא לא מתמודד בעבודה ושהוא יודיע בקרוב על המשך דרכו הפוליטית. מה שלא הייתה ההחלטה בסוף, כולם היו מקבלים אותה אחרת. נניח אפילו שהוא לא היה מוצא מקום ראוי, כפי שבאמת קרה לו, אזי דמיינו איך הייתה נתפסת מסיבת עיתונאים שלו, בה הוא מודיע על סוף דרכו הפוליטית ותוקף חזיתית את ברק. מי היה אומר מילה כנגד פוליטיקאי פורש? זו הייתה הופכת להיות לוויה מפוארת. כתב ציניקן, כזה או אחר, היה מזכיר שהוא לא מצא מקום, אבל התחושה הכללית הייתה של אדם שלא יכול לחיות עם מצפונו, כשהוא קורא להצביע ברק ולכן ויתר על כיסאו והלך הביתה.

מה עכשיו?

לו אני עמי איילון, הייתי עושה דבר אחד. מודיע שאני מתמודד כאחד האדם במרצ. כן, הסיכויים לא טובים. יכול להיות שהוא לא יהיה ברשימה, אבל זה שווה את הסיכון. זה נראה נקי, דמוקרטי, הוא מתמודד כמו כל אחד אחר. יתרה מזאת, הוא מעניש את עצמו, כפי שהציבור חושב שנכון לעשות. אם הוא היה מלווה את זה באמירה פומבית – "טעיתי. זיגזגתי, אבל אל תשכחו שטעויותיי הן פוליטיות. רעיונותיי לא השתנו, אני בסך הכל פוליטיקאי רע", זה היה יכול לעבור. האלטרנטיבה, לקוות שג'ומס יימלך בו ובכל זאת ייקח אותו, הרבה יותר קשה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.