משכורות בכירי ערוץ 10

מאת  | 10 באוקטובר 2007
 

בוא נפתח אחת ולתמיד את הנושא הזה. רוב הטוקבקיסטים שלא אוהדים את מאבקו של הערוץ מתחילים (וגומרים) את התנגדותם בכך שאנחנו מרוויחים הרבה כסף. אני נמנה על אלה שמרוויחים הרבה כסף בערוץ 10, אבל נוח לי לעשות את הדיון דרך לונדון וקירשנבאום. אין לי מושג כמה הם מרוויחים. נניח שהפירסומים נכונים ושעלות שכרם הייתה לפני הקיצוץ140 אלף שקלים לחודש (רוב הציבור שוכח שזה לא שכרם ברוטו. זו עלות השכר לערוץ 10.הברוטו, אם זו אכן עלות השכר, עומד על כ – 110-120 אלף שקל. לא, לא שכר רעב, אבל חשוב לעשות את האבחנה).

מדובר בשני עיתונאים בני קרוב ל – 70, לכל אחד מהם יש למעלה מ – 40 שנות ניסיון, הם הגיעו לקצה של הצמרת של העיתונות בישראל. אחד, חתן פרס ישראל (קירשנבאום), השני חתן פרס סוקולוב (לונדון). אחד היה מנכ"ל רשות השידור ועשה מיליון סרטים וכתבות, למעשה, הוא כמעט ייסד את הז'אנר הדוקומנטרי בישראל. השני חצב נישה משלו בתקשורת הישראלית, שעוד אף אחד לא צעד בעקבותיה. כמה ירון לונדון אתם מכירים בעולם?

עכשיו, בוא נדמיין שהם היו רושמים את אותם הישגים בקהילת עורכי הדין, או הרופאים, או המהנדסים, או אנשי ההיי טק. בכל תחום אחר, שניהם היו מיליונרים. יותר נכון, מולטי מיליונרים. כמה עו"ד רם כספי מרוויח על כל עסקה גדולה? רם כספי הוא לעורכי הדין מה שלונדון וקירשנבאום הם לעיתונאים. אני מוכן גם לטעון שתפקידם החברתי חשוב בהרבה מתפקידו.

כמה מנתח מוח בכיר מקבל על ניתוח פרטי? כמה איש היי טק, שעושה הנפקה מוצלחת, מקבל לחברה שלו? כמה גיל שוויד עשה על הפיירוול שהוא פיתח? מאות מיליונים?

כמה מילים על פירמידת השכר של עיתונאים. אני מניח בהערכה גסה שבארץ עובדים אלפי עיתונאים (ההגדרה לעיתים קשה. מה דינו של גרפיקאי במערכת עיתון או סאונד מן באולפן חדשות?). רובם משתכרים שכר נמוך. מעמד הביניים של העיתונות בישראל נשחק באופן דרמטי בשנים האחרונות. העיתונים מפטרים כל הזמן, לקול ישראל קשה עד בלתי אפשרי להיכנס, בגלל המצב של רשות השידור וכך גם לערוץ הראשון. שערי העיתונות די נעולים. המקומונים משלמים משכורות רעב וכך גם, בדרך כלל, תחנות הרדיו האזוריות. למעלה,בצמרת, יש כמה עשרות עיתונאים שמרוויחים טוב מאוד (תבדילו בין עיתונאים לטאלנטים בתחום הבידור כמו צביקה הדר, דודו טופז ואלי יצפאן). ב"ידיעות" יש בטח 10 – 20 אנשים כאלו. ב"מעריב" פחות מעשרה, ב"הארץ" עוד כמה. עוד ממש מעט ברדיו. שאר המשתכרים טוב עובדים בטלוויזיה. למה טלוויזיה? כי מה לעשות – זה המדיום המוביל (לאו דווקא ברמה של איכות) והוא משלם הכי הרבה כסף. ככה זה ברוב המדינות שאני מכיר. ככה זה בישראל. בשביל להיות עיתונאי טוב בטלוויזיה, לא די שתהיה עיתונאי טוב. אתה גם צריך לעבור מסך, לדבר טוב ורהוט, לדעת לארוז את הדברים שלך במהירות רבה וכו'. לא, לא מגיע לנו פרס נובל, אבל עובדה שלא כל כך קל לייצר עיתונאי טלוויזיה בכירים ומוכרים וזה באמת לא קורה בתכיפות כל כך גדולה.

אין דרך אחת לתמחר עבודה. התגמול עבור עבודה הוא לאו דווקא פונקציה של כמות המאמץ, כמות הלימוד או הערך החברתי של העבודה. מורה מרוויח פחות מברוקר. איש היי טק יכול להמציא איזה מעגל אלקטרוני ולהתעשר לכל החיים. בכל זאת, אם רוצים לתת ערך חברתי לעבודות, אז לעבודת העיתונאי, בעיניי, יש ערך מאוד גבוה. חברה בריאה צריכה שעיתונאיה ירוויחו יפה ושאנשים מוכשרים והגונים ירצו לעסוק במקצוע הזה. זה אינו המצב במדינת ישראל בשנים האחרונות. המשכורות נמוכות והתנאים לא טובים. קשה מאוד להגיע לפיסגת השכר ובה יש, כאמור, מעטים. גם הם, כאמור, מרוויחים הרבה פחות מהצמרת של הרופאים/מהנדסים/קבלנים/אנשי היי טק/רופאים וכו'. כמה שלא ירוויחו מוטי וירון (ומגיע להם כל שקל) הם לא יתעשרו מזה. העיתונאים שמשתכרים הכי הרבה בארץ יכולים לחיות טוב מאוד, להפוך לאנשים אמידים. מולטי מיליונרים הם לא יהיו.

עכשיו אליי. התחלתי לעבוד בתקשורת ב – 1993. לא היו לי קשרים, למעשה לא הכרתי איש בתקשורת. קיבלו אותי ל"מעריב" בעקבות מכתב בכתב יד שכתבתי לעורך "מעריב", יעקב ארז. בשנתי הראשונה גיליתי מה זה להיות דנידין. אוויר. הייתי יושב במסדרון "מעריב", מחוץ לחדר רכז הכתבים ומחכה שאולי יזרקו לי פירור. אנשים היו עוברים דרכי.חצי מהזמן ביליתי בארכיון בנבירה במעטפות בניסיון להרכיב מסגרת ארכיונית על אייטם כזה או אחר. בחצי האחר ביליתי בבתי חולים, הלוויות ושאר אירועים משמחים. על ידיעה שהעברתי קיבלתי 50 שקלים. לא נתנו לי ביפר, עובדה שמשעותה הייתה – תבוא למערכת ותחכה. אולי תהיה עבודה ואולי לא. בהתחלה גם לא הסכימו לתת קרדיט. תהיתם פעם מי זה "סופר מעריב"? אני הייתי כמה חודשים הסופר הזה. לא ממליץ על החוויה. שלא תבינו אותי לא נכון – לא הייתי מסכן. נדבקתי בחיידק העיתונאי, אבל כיף זה לא היה. אגב, התחלתי את דרכי עם עוד 7 כתבים חדשים שחלמו על עיתונות. חוץ מאיציק סבן, שעובד ב"ישראל היום", לדעתי אף אחד מהם לא עובד בעיתונות היום. למה? תתחילו מכמה שמשלמים. אחרי השנה ההיאהייתי כתב נדל"ן שלוש שנים, כתב מדיני שני ב"מעריב", כתב מדיני בגלי צה"ל, עשיתי את כל הדרך ואיכשהו, אחרי 15 שנה הצלחתי להגיע למשכורת גבוהה. אולי אני ראוי לה ואולי לא, אבל אני מרגיש, בשחצנות, שאם ב- 93 הייתי ממשיך את דרכי המשפטית (התקבלתי להתמחות בשני מקומות יוקרתיים, הלשכה המשפטית של משרד הביטחון ומחלקת הבג"צים של פרקליטות המדינות), עושה התמחות והופך לעורך דין, הייתי מרוויח היום יותר, אולא פחות.

מילה אחרונה – הטענה כנגד ערוץ 10 היא: אם לא הייתם משלמים משכורות כאלה גבוהות, לא הייתם מפסידים כל כך הרבה כסף. כמה הערות: ראשית, ערוץ 2 משלם לא פחות לבכירי העיתונאים שם (ובצדק). שנית, אם ערוץ 10 היה משלם פחות, הוא היה מפסיד אולי קצת פחות, אבל עדיין הרבה מאוד, כי רוב העלויות של הערוץ הן בכלל לא על חברת החדשות, כי אם על ההפקות של הערוץ עצמו. שלישית,אם הוא היה משלם פחות ייתכן שלונדון וקירשנבאום כבר היו בערוץ 2(כזכור, ערוץ 2 הציע להם הרבה יותר ממה שערוץ 10 משלם להם – מוטי וירון אמרו לי וגם מודי פרידמן, מנכ"ל הערוץ דאז) ואולי גם חלק מהאחרים ואז לא הייתה חברת חדשות חשובה ובועטת לערוץ 10. ואז מה?

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.