לבני באמת לא כשירה, אבל גם נתניהו וברק לא

מאת  | 5 בפברואר 2009
 

ארי שביט כתב אתמול ב"הארץ"מאמר שנוי במחלוקת. הוא טען שהוא מסתמך על עדויותיהם של 12 אנשים שמכירים את לבני ואינם תומכי ברק או נתניהו. לדבריהם, לבני חלולה, היא לא כשירה להיות ראש ממשלה, קצרת רוח, חסרת אינטליגנציה רגשית ועומק אינטלקטואלי.

יש בעיה גדולה בעצם כתיבת המאמר הזה כפי שנכתב. בן דרור ימיניכתב על זה מאמר מצוין היום ב"מעריב" ואני לא רואה סיבה להוסיף. אני כן רוצה לדבר על הדילמה שלי כעיתונאי. את מה ששמע ארי שביט, אני גם שמעתי. אכן, מהרבה אנשים. אכן, מאנשים מכובדים, שחלקם חסרי פניות. הם החמיאו להגינותה וענייניותה של שרת החוץ, אבל הטילו ספק עמוק ביכולתה לכהן כראש ממשלה. למעשה, בגלל אותם אנשים (חלקם בטח אותם אנשים שדיברו עם שביט) כשעשינו "בדרכים" עם גברת לבני (במהלך הפריימריז נגד מופז) אמרתי שלדעתי היא לא בשלה לכהן כראש ממשלה.

כמה הערות:

א. אני לא יודע אם אני או ארי שביט נמצאים בעמדה לקבוע מי כשיר לכהן כראש ממשלה. באמת. לא מתוך הצטנעות מזויפת. סביר להניח ששנינו היינו חושבים שאריאל שרון בן ה – 73, שנראה כבר קצת סנילי, אינו כשיר. אז מה? הוא לימד אותנו ורבים אחרים איך צריך להתנהל ראש ממשלה, גם אם מדיניותו לא הייתה נכונה בעיניי, בנושאים מדיניים וביטחוניים. יש שאלה גדולה מהי כשירות והאם לעיתונאי, מוכשר ככל שיהיה, יש את רוחב היריעה לקבוע בשאלה כל כך קשה.

ב. הדילמה היא – האם אפשר לפרסם עדויות אנונימיות כאלו? הרי יש גם אנשים שחושבים הפוך. עבדתי קשה כדי לשכנע את אותם אנשים להגיד את עמדתם בפומבי. אין סיכוי. בעיה. בפורמט האנונימי אתה בעצם שם יותר מדי על כתפי אמינות העיתונאי ובאווירה טעונה וחשדנית של טרום בחירות, זה לא קביל. מצד שני, אם אתה לא מפרסם, אתה חוטא לתפקידך כעיתונאי. אתה אומר משהו בשיחת הסלון, שאתה לא אומר בטלוויזיה. זה גם לא קביל. אין לי פתרון טוב לדילמה. אני יודע שמה שארי שביט עשה לא נראה לי כמו פתרון נכון.

ג. הכי חשוב – לדעתי, בנימין נתניהו, עפ"י אותו מבחן, לא כשיר. דיברתי עם עשרות אנשים שעבדו עם נתניהו לאורך השנים. הם תיארו שוב ושוב את ההשפעה העצומה והמזיקה של רעייתו עליו. שינויי הלו"ז, פיטורי היועצים, שכירת יועצים אחרים, הסתובבות של כל מיני יועצי אחיתופל סביב נתניהו, כל אלו יוחסו במישרין או בעקיפין לגברת נתניהו. זו דיעה שיטתית, ששמעתי מהרבה מאוד אנשים, כולל מצביעי נתניהו דהיום ואנשים שאוהבים אותו. הם גם לא תולים את זה בה. רובם ככולם אומרים – בסוף בסוף זה נתניהו. הוא מוכן להכיל את ההשפעה הזאת ולקבל אותה. אצל נתניהו יש עוד הרבה תופעות מטרידות – הוא בורא לעצמו עולם של עובדות, שהרבה פעמים רחוקות מהמציאות. הוא נוטה לייחס פרשנות מחמירה לעובדות ולכן להתייחס לאיומים בלתי קיימים ולפעול על פיהם. הוא תזזיתי ומשנה החלטות מהרגע להרגע. הוא מתקשה מאוד לעבוד בצוות או לרתום פוליטיקאים לעבודה בשבילו. עם זאת, הוא חכם מאוד, אינטלקטואל אמיתי, ידען גדול בהיסטוריה, יודע לנתח מצבים ובעל ניסיון עצום. נו, מה לעשות? אם אני הייתי צריך להחליט, הוא לא כשיר, אבל מיליון ומשהו בני אדם עתידים לבחור בו, כנראה, ביום שלישי לראש הממשלה הבא.

ד. וברק? ממש לא כשיר, על פי מבחן שביט. עשרות אנשים, שמכירים באופן אינטימי את ברק, חושבים שיש בעיה עצומה עם תפקודו. רובם (לא כולם) מעריכים את כושר החשיבה שלו, הניסיון, היכולת לנתח מצבים, אבל הם יספרו לכם על אופן החשיבה המפותל, זה שהורס כל פעולה מעשית פשוטה. ברק משתדל תמידלשמור את כל האופציות פתוחותומהסס בלי סוף לפני החלטה, מה שכובל אותו לעמדות בלתי אפשריות. ברק גם כמעט תמיד מדבר מהפוזיציה. מה שטוב לברק, טוב למדינה. מי שמבקר הוא נגד המדינה. כשהוא רמטכ"ל הוא חושב שאי אפשר ביטחונית לרדת מרמת הגולן גם לעת שלום. כשהוא ראש ממשלה, זה בסדר וביטחוני וראוי.

הכי גרוע – אין לו יכולת לגבש קואליציות, להעביר את ההחלטות שהוא רוצה, לשכנע. בארה"ב אומרים – הכוח הכי גדול של הנשיא הוא הכוח לשכנע. לברק פשוט אין את זה. הוא דומה ליועץ אירגוני, שבודק את המערכת שנקראת מדינת ישראל ומצביע על בעיותיה ועל הפתרונות הרצויים. בכך הוא מעולה. הבעיה היא,שתפקיד המנהיג הוא לסמן מה מתוך אותם פתרונות רצויים, הוא כמנהיג יכול ליישם ואז ליישם אותם. את זה ברק פשוט לא יודע לעשות. תסתכלו על הפתרונות שהוא הצביע עליהם כראש ממשלה לבעיות היסוד שלנו. רובם ככולם הגיוניים, חכמים, ייתכן שרוב הציבור היה מסכים להם. אף אחד מהם לא ייושם – לא שתי מדינות לשני עמים, לא שלום עם סוריה, לא מהפכה אזרחית, אפילו לא רפורמה במיסוי. נו, מר שביט, אז הוא כשיר?

ה. אני לא מחפש סימטריה מזויפת בין כל המועמדים לראשות ממשלה. יצא ככה שאלו המועמדים. על אולמרט ב-2006 לא היית מוצא 12 אנשים שהיו אומרים שהוא לא כשיר. על כל אחד שהיה אומר את זה, היית מוצא חמישה שהיו אומרים הפוך. כנ"ל לגבי שמעון פרס ויצחק רבין. איכשהו, שלושת הנוכחיים מאוד שנויים במחלוקת. אפשר להגג רבות איך קורה שזו המנהיגות שיצאה מתוכנו, אבל בינתיים עדיף שלפחות נגיד את האמת לגביהם.

לארי שביט יש יחסי קרבה די אינטנסיביים עם ברק ונתניהו. אני מעז לומר, שהוא העיתונאי שהכי קרוב אליהם. הם אוהבים את קרבתו והוא את קרבתם. אני לא חושב שבגלל זה הוא כתב את המאמר. אני רוצה להצביע בפניו על לקח, שאני הפקתי. לעולם לא לבסס את ההתרשמות שלי מפוליטיקאי על המגע הישיר שלי איתו. פגישות עם פוליטיקאי מלמדות, בדרך כלל, רק אם הוא שחקן טוב, אם הוא יודע לדבר, אם הוא כן. הן לא מלמדות דבר על יכולת הביצוע שלו או על עבודת הצוות. מהפגישות האלה הסקתי שהירשזון הוא פוליטיקאי שפוי והגון, שעמי אילון הוא פוטנציאל למנהיג ושעמיר פרץ יכול להיות שר ביטחון מצוין. שלושתם מרשימים בפגישות 4 עיניים, לשלושתם היו בעיות אחרות לחלוטין. כנ"ל לגבי נתניהו וברק.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.