אובמה, שקיפות והכנסת ה- 18

מאת  | 23 בפברואר 2009
 

לקראת השבעתה של הכנסת החדשה מחר ולאחר מכן, גם ממשלה חדשה, כתבתי מאמר לאתר התנועה לחופש המידע (שאני משמש כיו"ר שלה). חשבתי שאולי יעניין גם אתכם.

מעניין אותי מה עושים עכשיו גופים לעידוד שקיפות שלטונית בארה"ב. איזה ייאוש. הנשיא החדש מתנהג כמו גדול המאמינים בשקיפות. הוא מדבר על זה, עושה את זה. רק תציצו כמה מידע פירסם צוות המעבר שלו בדרך לנשיאות. האמת, לא צריך אפילו להציץ. מספיק להקשיב לאובמה. אתה מבין ישר שאין צורך לבדוק את העובדות שהוא מוסר, שאין סיכוי שהוא עובד עליך. כשהוא טועה, הוא רץ להגיד "טעיתי". הוא מבין, שהחשיפה שלך לביקורת, קטנה בהרבה מהרגע שאתה זה שחשפת מידע מיוזמתך וללא כפייה חיצונית.

אבל אני לא בעסקים של הערצת אובמה ו"למה אצלנו זה לא ככה?". אני מנסה להראות נקודה שנראית לי חשובה. שקיפות היא לא איזה מרכיב חיצוני לתהליך קבלת ההחלטות, שבא אחריו כמו איזה סרח עודף. כל הרציונל של שקיפות הוא שזו דרך חיים, זו דרך לקבל החלטות, זו הבנה עמוקה במחויבות בדין וחשבון לציבור וקבלת אחריות.

עזבו את תוצאות הבחירות. הבעיה היא באובדן הרייטינג של הבחירות. זו לא בעיה של ערוצי הטלוויזיה (טוב, גם). זו בעיה של כולנו. אנחנו לא מאמינים לרוב הפוליטיקאים שלנו, לא מתעניינים בהם, ומטילים ספק עמוק ביכולתם לעשות משהו.

השאלה היא, כמובן, מה התרופה. יש כאלו שחושבים ששינוי השיטה יביא לנו מזור. בעיניי, אלו שטויות. בהחלט יש כמה שינויים רצויים בשיטת הבחירות, אבל הבעיה עמוקה בהרבה. שיטת הבחירות לא תשנה את התרבות הפוליטית, היא לא תגרום לנו לרחוש אמון לפוליטיקאים. מה שנהרס בעמל רב כל כך בעשרות שנים של עבודה קשה (…) לא ישוקם בגלל אחוז החסימה או שיטה נשיאותית.

גם הציפייה למשיח, לאיזו דמות חיצונית שתבוא ותשנה את המערכת, נראית לי כמו ציפיית שווא. היו לנו הרבה כאלה – ליפקין-שחק ומצנע ועמי איילון ואפי איתם ועוד ועוד. הם לא עשו את זה. זה היה גדול עליהם. לא בגלל מוגבלותם האישית אלא מכיוון שהנורמות הפוליטיות חזקות מדי, כנראה, בשביל אדם אחד, חזק ככל שיהיה.

אני חסיד גדול של תרופת השקיפות. אם הייתי היום שר חדש, הצעדים הראשונים שהייתי עושה הם פתיחת חשבון הבנק שלי לעיון הציבור, שכל אחד יוכל לראות מתי שהוא רוצה כמה כסף משכתי בכספומט. הייתי חושף את הלו"ז שלי לעיון הציבור ומפרסם את הצהרת ההון שלי. איזה סודות כבר יש לשרים להחביא? מישהו יכול לחשוד ששר, שמחיל על עצמו רמה כזאת של שקיפות, הוא מושחת?

הכנסת האחרונהקיבלה בקריאה טרומית הצעת חוק לתיקון חוק חופש המידע. היו בה שינויים חשובים שעשויים היו לעשות מהפכה בתרבות הארגונית של הממשל בישראל ואולי דרך המהפכה הזאת גם לשנות את הדבר היותר חשוב, את הדרך בה אנחנו חושבים. הצעת החוק עברה ביוזמת חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ’ ובתמיכת רבים אחרים, ולמרות התנגדות הקואליציה. עם זאת, ועדת החוקה לא השכילה לתעדף את הצעת החוק כך שתוכן לקריאה ראשונה, תעבור ותזכה לאפשרות שתוחל עליה רציפות. לכן, אנחנו צריכים להתחיל את המסלול החקיקתי מחדש בכנסת הנוכחית. מה הסיכויים? אלוהים יודע. יש לא מעט חברי כנסת, שרואים בזה עניין חשוב (מיקי איתן, סער, יחימוביץ), אבל השאלה היא, כמובן, מה יחשוב מי שיהיה שר המשפטים והאם הוא יחשוב שזה חשוב מספיק כדי להשקיע בכך הון פוליטי. על השאלה הזאת, מיותר לציין, עוד אין לי תשובה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.