עיסקת שליט – המיתוסים והמציאות

מאת  | 18 במרץ 2009
 

חנוך דאום כתב היום ב"ידיעות אחרונות" את המשפט הבא – ממשלת ישראל צריכה להיכנע מייד לדרישות החמאס. מייד. לא, זו לא פארודיה של הכותב השנון דאום, על חשבונם של המתלהמים למיניהם. הוא באמת חושב כך. נחמיה שטרסלר כתב ב"הארץ" שהחמאס דורש מחיר הגיוני עבור שליט. הם לא מבקשים את כל 12 אלף האסירים שכלואים בישראל, כתב שטרסלר.

הנה כמה מיתוסים שכיחים בנוגע לעיסקת שליט.

מיתוס ראשון – ישראל שחררה בעבר אסירים בדומה לעסקת שליט.

לא נכון. ישראל לא התקרבה מעולם לשחרור המטורף שדורש החמאס הפעם. מבחינת הכמות, כן. מבחינת רמת המרצחים, זמן שהייה בכלא ופוטנציאל מסוכנות, מעולם לא התקרבנו לזה. הרוצח סמיר קונטאר, למשל, ריצה למעלה מעשרים שנה בכלא הישראלי ולא הייתה מחלוקת שלא יחזור לטרור. כאן מדובר ברוצחים של עשרות אנשים, רבי מחבלים, אנשים שהסיכוי שיחזרו לעסוק בטרור, כמעט ודאי. איתן הבר, לשעבר ראש הלשכה של יצחק רבין, תומך בעיסקת שליט. הנה מחשבה דמגוגית. אם החמאס היה דורש את יגאל עמיר, גם אז הבר היה תומך? הרי עמיר לא יותר מתועב ממתכנן הפיגוע במלון "פארק", שגבה 30 הרוגים. עמיר יושב בכלא כבר 14 שנה. חלק מהרוצחים, שרוצה החמאס, יושבים 5 או 6 שנים בלבד. הסיכוי, שעמיר יסכן מישהו אחרי שיחרורו (שלא תהיה טעות – אני חושב שהוא צריך למות בכלא, אבל גם הם), קטן. הסיכוי, שאיברהים חאמד או עבדאללה ברגותי יסכנו את כולנו, עצום.

מיתוס שני – תשובה שלילית לרשימת התביעות של החמאס שוברת את הברית הקדושה בין המדינה לחייליה.

לא נראה לי. הטענה היא שהמתגייסים של חורף 2009, למשל, לא ירצו לבוא, מכיוון שהם ראו שהמדינה לא מוכנה לשלם את המחיר כדי להחזיר את שליט. זו, כמובן, טענה שקשה להיות בה חד משמעי. אני חושב שאין בה ממש. ראשית, מי שמתגייס לצבא יודע שהמדינה תעשה המון כדי לשחררו, אבל לא הכל. אין ציפייה כזו ויש הבנה, גם של החיילים, שזה בדיוק תפקידם – לסכן את חייהם עבור המדינה.

שנית, מה שהמתגייסים ראו זו מדינה שיצאה מגידרה, כפי שאף מדינה בעולם המערבי לא עושה, כדי לשחרר את שליט.מדינה שמוכנה לספוג עוד קסאמים בדרום ולא להגיע להסדרה בגלל שליט. כל כלי התקשורת משועבדים רק לנושא הזה. גנרלים בהווה ובדימוס מתגייסים. הממשלה כולה מחויבת לנושא. ישראל מוכנה לשחרר מזרח ירושלמים, מה שלא הייתה מוכנה בעבר. היא מוכנה לשחרר רוצחים עם דם על הידיים, מה שלא נעשה אף פעם בהיקף כזה ובעוצמה כזאת. כולם נותנים את הדוגמא של רון ארד. נו? הייתה ירידה במוטיבציית המתגייסים אחרי טראומת רון ארד? מישהו בחברה הישראלית לא קלט את המסר שנהיה מוכנים לשלם מחירים מטורפים בשביל להחזיר אותו? גם אם המחיר לא שולם בזמן שניתן היה להחזירו, זה לא סדק את אותה ברית קדושה.

מיתוס שלישי – זה המחיר של שליט. או שעושים את העיסקה או שלא.

בעיניי, שטויות. גם החמאס יודע להתגמש. הוא רק לא יתגמש כשישראל משדרת שהיא נואשת להשיג עסקה. איזה מין מו"מ זה שהם מתחילים ב – 450, אנחנו מתחילים ב – 70 ואז בסוף אנחנו ב – 325 והם עדיין ב – 450?

מיתוס רביעי – ממשלת ישראל נכשלה, כי המבחן הוא מבחן התוצאה ובמבחן הזה גלעד שליט לא חזר.

שוב, לא נכון. זה נשמע, לכאורה, מאוד קוהרנטי וזו דרכם של פרשנים מתוחכמים להסביר למה הם כותבים בביקורתיות על החלטות כל כך רציונאליות של אולמרט, כאילו אומרים – עזוב אותנו מהפרטים. לא החזרת, נכשלת. שטויות. המבחן של ממשלת ישראל הוא שמירה על בטחון אזרחיה. זה המבחן העליון. מתחתיו קיים גם המבחן של החזרת חיילינו החטופים. בוודאי שזו מטרה חשובה, אבל היא כפופה למטרת העל. מה הטענה של אנשי "מבחן התוצאה"? שאם אפשר להצליח להחזיר חייל במבחן הפגיעה האנושה בבטחון הלאומי אז צריך לעשות את זה?

מיתוס חמישי ואחרון – נוהל פה מו"מ כושל.

מה אני חושב? לא יודע. לדעתי, גם אלו שטוענים כך, לא יודעים. דרך ניהול המו"מ לא ידועה לאף אחד, חוץ מראש הממשלה וקומץ שותפי סוד. במציאות הזאת, לנתח באופן שכלתני את הדרך בה נוהל המו"מ זו יומרנות, במקרה הטוב ושרלטנות, במקרה הרע.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.