האם החלטתה של לבני ללכת לאופוזיציה מוצדקת?

מאת  | 10 באוקטובר 2007
 

ציפי לבני נשארה בלי סיבות. נתניהו עשהאת הבלתי ייאמן והשאיר אותה חשופה להתקפות מבפנים. למזלה, בא אהוד ברק והציל אותה. תשומת הלב הציבורית תתמקד בו והביקורת עליה בקדימה לא תתרומם. למרות זאת, מעניין להבין למה לבני נשארה בחוץ.

הסיסמא הראשונית של לבני הייתה רוטציה או אופוזיציה. נתניהו הסכים לרוטציה. לא שוויונית, אבל רוטציה. אני מודה – לא האמנתי שהוא יסכים לזה. גם היא לא האמינה.

עכשיו, לבני מתמקדת במו"מ המדיני. נתניהו מסכים שהיא תמשיך לנהל את המו"מ שלה עם אבו עלא. הוא מוכן למצוא איזו נוסחא מילולית שתכיל את אנאפוליס, תמרח משהו על מפת הדרכים, בקיצור, יסכים במשתמע ל"2 מדינות ל – 2 עמים". לבני לא מסתפקת בזה. היא טוענת ובצדק שנתניהו לא יוכל להסכים לחזון שלה, שהוא לא יוכל לעכל הסכם כמו זה שהיא מוכנה לו, שהוא תמיד יוכל לעצור אותה בדרך. היא הייתה עדה למה שעשה שרון לפרס. גם פרס דיבר עם אבו עלא. הם אפילו הגיעו להסכם, אבל אז פרס שמע ב"קול ישראל" בשש בבוקר ששרון אמר ש"ההסכם מסוכן לישראל". ככה זה נגמר. לבני ראתה מקרוב את הויכוחים האינסופיים בין שרון לפרס בימי ראשון. ביום שני היו אורי שני, מהצד של שרון ואבי גיל, מהצד של פרס נפגשים. "מה נעשה איתם, עם הזקנים?". בדרך כלל, הם הלכו על אותו פתרון. ארוחת בוקר עם הרבה זיתים בארבע עיניים בבית ראש הממשלה. לבני לא ממש מחבבת זיתים.

מצד שני, לא יכול להיות שהיא לא מבינה, שאין סיכוי ממשי שהמו"מ שלה עם הפלשתינים יגיע בשנים הקרובות לנקודת עימות בינה לבין נתניהו. לבני דיברה עם אבו עלא למעלה משנה. שום דבר לא יצא מזה. היא אפילו לא עדכנה עד היום את נתניהו בעמדות שהביעה במו"מ הזה (בקרוב, לא תהיה לה ברירה. הוא יראה את זה בעצמו). אין הוכחה טובה יותר לכמה היא לא רוצה להיכנס. אם הייתה רוצה, הייתה אומרת לביבי – זה וזה מה שאמרתי לאבו עלא. איך אתה חי עם זה?

בקיצור, התהליך עם הפלשתינים הוא אחלה תירוץ, אבל הוא רק תירוץ.

בשבועות האחרונים היו לי הרבה שיחות עם בכיר ב"קדימה" שמקורב ללבני (עד כמה שאפשר להיות מקורב אליה. היא לא כל כך אוהבת את המעמד של מקורבים). במשך כל התקופה, הבכיר טען בתוקף שנתניהו לא רוצה את "קדימה" באמת. התווכחתי איתו. עכשיו, אחרי שנתניהו עשה את הויתור הגדול שלו, גם הוא מסכים, שלפחות יש בסיס להתחיל מו"מ, אבל "היא לא רוצה". זה מה שאתה שומע מכל בכירי "קדימה" – "הגברת לא רוצה". נקודה.

למה, בכל זאת, לבני לא רוצה? יש לה סיבה טובה. היא לא מאמינה לנתניהו. היא שונאת את התנהלותו, חושבת שאין לו בעיה לשקר. בקיצור, לא חושבת שהוא ראוי להיות ראש ממשלה. פשוט לא. היא אמרה את זה בקמפיין הבחירות ובניגוד לרבים מעמיתיה, גם התכוונה לזה. היא לא רוצה להגיד את זה עכשיו. זה יהפוך את זה לאישי מדי, מכוער מדי ויחסום לה את האופציות בעתיד. לכן, היא מחפשת סיבות מתחת לשטיח למה היא לא נכנסת.

בתור מי שחושב ש"קדימה" צריכה להיכנס לממשלה, בגלל האינטרס הלאומי (עד כמה שאני מסוגל להגדיר אותו), אני חייב להגיד שיש לי הרבה כבוד להחלטה של לבני. זה פוגע במדינה, אבל היא באמת הולכת עם האמת שלה ולא מוכנה לשחק את המשחק הפוליטי הרגיל. פוליטיקה אחרת? אולי.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.