אינדיק: נתניהו ניצח. למולות בטהרן יש סיבה לחגיגה

מאת  | 22 ביולי 2013
 

ההחלטה של שר החוץ האמריקני למנות את מרטין אינדיק, פעמיים שגריר ארה"ב בישראל, לשליחו לשיחות שווה עוד רגע של תשומת לב. אין הרבה אנשים שמתמחים יותר במו"מ המזרח תיכוני מאינדיק. הוא מכיר את כולם, מתמצא בכול הנושאים, מחויב לעניין בכל עצם מגופו, אלא שאינדיק ונתניהו לא חברים. לפחות לא היו חברים וזו לשון המעטה. הנה כמה קטעים מספר הזיכרונות של אינדיק, שפורסם ב – 2009:

אינדיק תיאר איך קלינטון, כנשיא מכהן, התערב בברוטליות לטובת פרס ונגד נתניהו בבחירות 96, כשהוא מתאם את מסריו הפומביים עם יועצי הבחירות של פרס. "נתניהו שלח את אחד מיועציו למחות בפניי, אבל קלינטון לא נרתע. מוקדם יותר ביבי התערב בפוליטיקה האמריקנית כששלח את יועציו לגבעת הקפיטון כדי לעורר התנגדות רפובליקנית להסכם שלום עם סוריה, שקלינטון ורבין ניסו להשיג".

בליל הבחירות, סיפר אינדיק, הוא ארגן ממש חדר מצב בשגרירות כדי לעקוב אחרי התוצאות עם שני מסכי טלוויזיה. "יכולתי להרגיש את החרדה בקולו של אהוד יערי כשהוא התקשר בפעם השלישית באותו לילה. יערי, חבר קרוב, עקב אחרי התוצאות מאולפן ערוץ 1. העברתי את האינפורמציה של יערי לבית הלבן כבר קודם. בחמש אחה"צ, שעון וושינגטון, כתבתי לנשיא ששמעון פרס יהיה ראש הממשלה הבא. שעתיים ורבע לאחר מכן, אהוד התקשר להגיד שהסוקרים הפכו את התחזית והם עומדים להודיע שנתניהו ניצח. "איך זה יכול להיות?", שאלתי בכעס…הרבה יותר מהמבוכה הפרטית שלי עמדו על השולחן: כול האסטרטגיה המזרח תיכונית של הנשיא קלינטון עמדה בסכנה. כל רבע שעה שלחנו דיווח עדכני לבית הלבן על התוצאות. זה היה כמו עינוי מים…נתניהו ניצח את הבחירות בפחות מ – 30 אלף קולות. בשעות הבוקר המוקדמות הלכתי לבד לחוף הרצליה, שם ישבתי והסתכלתי על האופק. כל מה שקלינטון וצוות השלום שלו עשו היה עכשיו בסכנה…למולות בטהרן הייתה סיבה לחגיגה…הייתי מאוד מוטרד גם מעתידי האישי מכיוון שהייתי שגרירו של קלינטון. המנצח בוודאי ידרוש בקרוב את החלפתי ואכן צדקתי".

קלינטון סרב לבקשת נתניהו, כתב אינדיק והוא נשאר עוד שנה בישראל (הוא חזר ב – 99 בעקבות בקשה אישית של ראש הממשלה הנבחר, אהוד ברק).

זו לא הייתה שנה קלה. נתניהו, לדבריו, פגע בניסיונות האמריקניים לגבש חזית נגד עיראק של סדאם חוסיין. "כך, למשל, באוגוסט 96 העברתי מכתב קשה מהנשיא קלינטון לנתניהו בנסיון לא מוצלח לשכנע אותו לא לבנות את הר חומה ולא לפתוח את מנהרת הכותל". מדינות ערב סרבו לעזור לנו בנושא העיראקי, בין השאר מכיוון שנתניהו הקפיא את תהליך אוסלו וכול ניסיונות קלינטון מולו, לא הועילו.

אחרי שנה לערך, מזכירת המדינה אולברייט קראה לו לכהן תחתיה במחלקת המדינה. זה היה קרש הצלה עבורו.

ב – 99 הגיע רגע הנקמה. הנשיא קלינטון, שתמיד היה רגיש מאוד לפוליטיקה ישראלית (רגיש מדי, לדעת אינדיק) שלח את יועצי הבחירות שלו –קארוויל, שרום וגרינברג – כדי לעזור לברק להביס את נתניהו בבחירות 99. עכשיו, תעזרו לי בפרשנות. האם העובדה שקרי מינה אותו, למרות כול העבר הזה, למרות שדניס רוס חפץ בתקציב ונתניהו בוודאי העדיף אותו, האם העובדה הזאת מבשרת על משהו, או שלא צריך להעצים מחלוקות עבר?

הערה קטנה לסיום – אינדיק תיאר בספרו אפיזודה מעניינת בקרב נגד הגרעין האיראני. באותה תקופה לדבריו, נתניהו בכלל האמין בהידברות עם איראן. הוא חשש מהתחמשות גרעינית שלה, אבל קיווה שהידברות יכולה להשיג תוצאה ולכן, ישראל הנמיכה את הטון האנטי איראני והקטינה את הלחץ על הקונגרס בנושא תוך שהיא מעודדת את הנשיא קלינטון להידבר אתם.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.