כתב התביעה של צחי כהן

מאת  | 18 ביולי 2013
 

התובע – צחי כהן, עד לא מכבר כתב ב"ידיעות אחרונות"

הנתבע – "ידיעות אחרונות"

עניינה של תביעה זו בנזק כבד, עוול של ממש שנגרם למרשי. לא נכחד – ייתכן כי למרשי אשם תורם, אולם גם אשם זה אינו מחפה על הפגיעה הבלתי מוצדקת של הנתבע בו. הנתבע בחר באופן מודע לסיים באופן חד צדדי את יחסי העבודה עמו, תוך שהוא פוגע בעקרונות של צדק ויושר ובעיקר שוויון, שוויון בפני החוק, כפי שאמר הנשיא (כתוארו דאז) אהרון ברק בפסק דינו וואט אבר נגד וואט אבר…(להכניס את המובאה הסטנדרטית)

הנתבע, עיתון "ידיעות אחרונות", בוודאי לא יכול היה שלא להיות מודע לכך ש׳פאטמה׳, הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה, שהתבררה כפולנייה עתירת חוש הומור מרמת גן, זכתה לפרסומים רבים בכלי התקשורת הישראליים לפני ואחרי הכתבה, שמרשי כתב. אף אחד מהאנשים האחראיים לכתבות אלו לא שילם במשרתו. לא זו אף זו, אברי גלעד והילה קורח יושבים על מכונם בתוכנית הבוקר של ׳רשת׳. יאיר בן חור, בלוגר ב׳תפוז׳, שכתב ביקורת נלהבת על ׳פאטמה׳ ביוני השנה, לא זע. שירה פליקס, שראיינה את ׳פאטמה׳ בתוכניתה בערוץ 10 איתנה ואפילו מוישיק טימור (שאיתו יש לנו בכלל חשבון ארוך וקשה), ובכן, מי יודע לאן נעלם מוישיק שלנו.

רשאי ״ידיעות אחרונות״, כמובן, לאמץ לו סטנדרט עיתונאי גבוה יותר, אבל כלום עולים הדברים בקנה אחד עם הכתבה, שפורסמה בעיתונכם ב 18.2.2007 תחת הכותרת: ״הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה״? כן, כן, אותה כותרת, אותו עיתון (טוב, לא אותו מגזין, אבל "24 שעות" אמורים לתקשר עם "7 ימים"), 'פאטמה' אפילו לא שינתה חלק מהבדיחות, רק שש ומשהו שנים קודם ושם הכתבת שונה.

מכאן זועקת השאלה הנוקבת – מדוע אתם נוהגים איפה ואיפה בין מרשי לבין הכתבת סמדר שיר? אם גם שיר נפלה בפח, למה האכיפה בררנית? האם אתם ממצים את הדין רק כנגד מרשי מכיוון שהוא גבר? לא נעלמה מעינינו העובדה שכהן הוא מזרחי (הוא מזרחי?), בעוד שיר אשכנזייה (היא אשכנזייה? טוב, שטויות, נכתוב ואחרי זה נבדוק).

לחילופי חילופין, אם שיר תטען כי ידעה ש'פאטמה' היא צימרמן (שהרי בסוף הכתבה שלה היא כותבת שבסוף ההופעה מצפה לצופים הפתעה), אזי כפל כפליים נופלת אחריות כבדה על הנתבע. מדוע לא הזהיר את הנתבע מפני ׳פאטמה׳? שתי כתבות שנפלו בפח של אותה סטנדאפיסטית מוכיחות כי האשם הוא לא בעיתונאים, אלא בשיטה, או כפי שאמר כבוד השופט אהרון ברק (כתוארו דאז) בפסדק דינו…

יתרה מזאת, כפי שטען ראש הממשלה לשעבר, אולמרט, רק מי שטעה יודע איך לתקן. מרשי הוא עיתונאי מצטיין, מדובר במעידה חד פעמית ורק הוא יודע לתקן.

לחילופי חילופי חילופין יטען התובע כי מדובר בעבודת מאסטר של התחזות והטעיה. לא סביר לטעון כי עיתונאי סביר יצליח במאמץ סביר לעלות באופן סביר על מתיחה כל כך בלתי סבירה.

גברת צימרמן השקיעה ממון וזמן רב כדי להפיל בפח את התקשורת הישראלית. בוודאי ביהמ"ש לא סבור כי עיתונאי סביר ניחן ביכולות של ארגון ביון. הציפיות מעיתונות (ישראלית) לא יכולות להיות כל כך גבוהות. לא לכול עיתונאי יש את היכולת והמשאבים לנהל תחקיר של ממש כנגד מתחזים מתוחכמים (ולגבי הטענה כי חיפוש בגוגל היה מונע את התקלה, אזי אנחנו נפנה לאמירתו של הנשיא דהיום, שהתייחס למנוע החיפוש הפופולרי באמירתו "האחים גוגול"…)

לסיכום, אנחנו דורשים מהנתבעת להחזיר לעבודה את מרשי על אתר והוא מוכן בתמורה להבטיח כי יביא למערכת ראיון בלעדי עם זמר שנשרף כליל בגיל צעיר ומאז מנהל את חייו מאחורי מסיכה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.