מכתב לאמיר אורן

מאת  | 21 ביולי 2013
 

אמיר, באמש׳ך, די. אני בא ממקום של הערכה. באמת. עזוב אותך מהסיפור של פרנקל. זה מבזה את כולנו. פרנקל נתן לכול העיתונאים לשדר שמדובר בבושם רק כדי להראות כמה אין לנו מושג. עכשיו אתה מקדיש אלפי מילים לתיאור חטאיו. היום כבר כתבת שייתכן שהוא מסתבך בחקירה פלילית. על מה בדיוק? אתה באמת מאמין שהוא התכוון לגנוב תיק חליפות? זה שעורכת הדין שלו לא ענתה לך, זה לא חכם. אפילו אידיוטי, אבל מכול התקרית הזאת, כנראה שלא נשאר כלום. אין כרגע שום עדות למעשה לא כשר, חוץ מהעובדה שפרנקל, כנראה, אמר ל״ידיעות אחרונות״ בזמן אמת שעמד בתור הלא נכון. נו, זה לא בסדר, אבל אני מניח שגם אתה לא חושב שכול מי שמנסה למרוח את העיתונאים, צריך לאבד את תפקידו (אגב, זה הזמן שלי להתנצל. נתתי קרדיט ל״ידיעות״ על הפרסום ב 2006, כי הם הצליחו לעבוד עליי. רק מאוחר יותר הבנתי שהם אכן דיווחו משהו על התקרית, אבל לא ידעו כלום על מהותה האמיתית. מי שחשף אותה וטוב שכך זה אמיר אורן).

בטורים האחרונים אתה תובע תצהירים מהמעורבים בהונג קונג, צילומי אבטחה מ 2006. תאמין לי, את סיפור סלומיאנסקי (ברכות על סגירת התיק) לא בדקו ככה ושם הייתה עדות חזקה ומפלילה לכאורה.

עכשיו, לגבי הגרסה הראשונית של פרנקל לטירקל. פה באה הטענה המרכזית שלך. העובדה שלא סיפר מיוזמתו על התקרית מעלה, לדעתך, חשד בפלילים. ובכן, גם פה נראה לי שמדובר בהגזמה. אם התקרית הסתיימה באמת בלי תיק פלילי, בלי חקירה, אז על מה הוא היה צריך לדווח? בשביל עבירה פלילית צריך כוונה. איך מוכיחים כוונה? מודעות? עצימת עיניים?

בקיצור, אמיר, סחתיין על הסקופ הראשוני וחדל. בחייאת, עזוב. זה לא כשלון שלך אם הוא יהיה נגיד בנק ישראל.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.