מבקר המדינה על סטס מיסז׳ניקוב – אם זו לא הפרת אמונים, מה כן?

מאת  | 18 באוקטובר 2013
 

שאלה בדיני עונשין: נניח שמגלים ששר נתן לבת הזוג שלו שבעים אלף שקלים מכספי המשרד שלו בניגוד לנהלים ותוך כיפוף בוטה של הדרג המקצועי. איך היינו קוראים לזה?

והנה התשובה של השופט המחוזי בדימוס ומבקר המדינה בהווה – ״ספקות לגבי התנהלות התקינה של השר״.

אין לי עניין להעלות גירה בפרשת סטס מיסז׳נקוב והתקציב שהוא דאג להעביר לפסטיבל סטודנטים באילת, שבת זוגתו הפיקה. שר התיירות דאז כבר לא בפוליטיקה, עבר המון זמן, מת. רק נקודה אחת. קראתי את דו״ח מבקר המדינה בנושא והאמת, כבר נמאס לי אפילו לבקר את שפירא, אבל בכל זאת אני חייב לומר שאני לא מבין מה קרה שם.

הנה העובדות שהמבקר עצמו כותב: פסטיבל הסטודנטים באילת קיבל תקציב של כמעט מיליון שקל ממשרד התיירות, תקציב ש״אין לו אח ורע״. אף פסטיבל לא קיבל משהו דומה. העברת הכסף נעשתה בתחבולות גסות. השר נפגש עם מנכ״ל החברה המפיקה והבטיח לו את הכסף לפני שהבקשה הגיעה בכלל למשרד התיירות (היא הגיעה הרבה אחרי התאריך המותר).

מכיוון שלא ניתן היה להעביר את הכסף לחברה המפיקה, השתמשו בצינור. התאחדות הסטודנטים בראשות בועז טופורובסקי (היום חבר כנסת של ״יש עתיד״) שימשה פסאדה כדי שהכסף יעבור. מלכתחילה היה כתוב בתקציב של הפסטיבל שהמפיקה יולי רוט, בת זוגו של השר, תקבל כמעט שבעים אלף שקלים.

כשהחל הדיון בנושא במשרד התיירות, מנכ״ל המשרד (איש אגף תקציבים לשעבר, שמזעזע לראות כיצד ציית לכל גחמה של השר) כבר הודיע שהתקציב יינתן, עוד לפני הדיון.

השר טען בפני המבקר שלא ידע שבת זוגו שותפה להפקה (ברור), אבל המבקר כותב שהשר ניסה לקדם מתן תקציב נוסף לפסטיבל נוסף, כשהפעם הוא בוודאות יודע שגברת רוט שותפה להפקתו (הוא ׳במקרה׳ היה בעצמו בפסטיבל הראשון ובילה איתה. תשאלו את להקת תיסלם שאכלו איתם ארוחת ערב וצילמו).

שמונים אחוז מהפסטיבל מומן על ידי משרד התיירות. הנוהל מאפשר רק חמישים אחוזים. לא נעשה פיקוח על דרך הוצאת הכסף ואף אחד לא ביקש החזר (המבקר כותב שעל המשרד לשקול בקשת החזר של האקסטרה כסף. למה לשקול ולא לתבוע?)

אז אלו העובדות בתמצית, עכשיו בבקשה שמישהו יעלה תשובה הגיונית לשאלות הבאות:

  1. עברו שנתיים ושבעה חודשים מאז שהסיפור פורסם אצלנו. נגיד שאנשי המבקר לא מסוגלים לכתוב יותר מחמישים מילה ביום. זה מעייף. אז שנה? שנה ורבע? איזה אפקט הרתעתי יש למבקר שיכול להשיג את העובדות בדקה וחצי (רובם ככולן פורסמו, כאמור) ומפרסם את הדו״ח שלו חצי שנה אחרי שהשר פרש?
  2. בחוק יש למבקר סמכות להעביר חומרים ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 14ג) אם הוא חושב שיש בהם לכאורה חשד לפלילים. אם בתשתית העובדתית כאן המבקר לא מוצא חשד לפלילים, אז במה כן? שמענו כבר שהמבקר הזה חושב שאין יותר שחיתות, שזה מת, עכשיו תפקידו לטפל בזכויות אדם (כן, בטח), בסדר, אבל זו פרשייה שקובעת סטנדרט כל כך מקל וסלחני שיש סיכוי שהשחיתות תקום לתחייה. הפסיקה בארץ קובעת ששר שפועל בניגוד עניינים חמור עובר לכאורה עבירה של הפרת אמונים. על זה אולמרט הורשע בפרשת אורי מסר ומרכז ההשקעות.

גם מסר וגם יולי רוט נהנו כספית מפעולת המקורב שלהם. רוט מקורבת לשר לא פחות ואולי יותר ממה שמסר היה מקורב לאולמרט. אולמרט כופף את הדרג המקצועי וסטס כופף את הדרג המקצועי. איך במקרה אחד זו הרשעה פלילית ובמקום שני זה ״ספקות לגבי התנהלותו התקינה״ (התנהלות? לאן נעלמו המילים ׳טוהר מידות׳ או שבמשרד של שפירא הן נקברו יחד עם השחיתות?)?

לאולמרט לפחות היה תירוץ להתנהגותו, רציתי לעזור למפעל בדימונה. מה התירוץ של סטס?

כל פעם שאני פוגש את דליה איציק אני שואל אותה – נו, את כבר מבינה מה עשית? את כבר מודה שעשו לך עוקץ? איציק הייתה מאלו שהריצו את שפירא לתפקיד, בלי או עם להבין שבכך היא נותנת מתנה ענקית לשלטון. בהתחלה היא הייתה מתווכחת איתי, בפעם האחרונה היא כבר שתקה (אולי סתם נמאס לה להתווכח). מעניין מה היא (ורוני בר און, שעזר לו) חושבת היום.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.