כמה הערות על פרשת הירשזון

מאת  | 9 ביוני 2009
 

אין ספק שמדובר בניצחון גדול לפרקליטות ולמשטרה. חקירה יעילה, מהירה יחסית וחדה. בור השחיתות נוקה. אנשים הלכו לכלא. כסף יחזור לקופה הציבורית והושגה הרשעה של איש הציבור הבכיר ביותר אי פעם. אני חושב שהודעת השמחה של לדור ומזוז הייתה מיותרת. ברור שהם שמחים, אבל הם צריכים לתת לנו להמשיך לחשוב שזה לא עובד ככה, שהם לא צד לעניין אלא מעליו. זה בקטנות. עכשיו כמה הערות:

1. כבר נגעתי בזה קצת בעבר, אבל מה שהכי מפריע לי בפרשה הזו זה שבורות השחיתות המרכזיים שהתגלו בפרשה לא נוקו. קופת חולים לאומית. קרנות דש אייפקס, מצעד החיים, העלמות המס. בכל הנושאים, למיטב ידיעתי, לא הגיעו לתחתית הבור. בנושא של המיסים, הפרקליטות החליטה באופן מודע לעזוב את זה. רשות המיסים כעסה, אבל הפרקליטות הסבירה – שתודה, אבל לא תודה. תודה על עבודתכם הטובה, אבל אין צורך. יש לנו מספיק נגדו. בנושא אחד יש, עדיין, תיק תלוי ועומד. מדובר בעסקה מוזרה שעשתה הסתדרות העובדים הלאומית במלון בים המלח. שם מדובר בכסף גדול. עדיין אין החלטה בתיק. בנושא של מצעד החיים אין לי מושג לאן נעלמו החשדות. הלוואי והפריכו אותם. בנושאים של קופת חולים לאומית והקרנות של ההסתדרות נשארו סימני שאלה מאוד גדולים ושם מדובר בכסף הגדול באמת. עשרות ומאות מיליונים, לא ה"זוטות", שלקח הירשזון. המסר שיוצא מפרשה כזאת הוא אומנם הרתעתי, אבל קצת בעייתי – נכה בך, איש הציבור הגונב, בכל חומרת הדין, אבל רק אם תהיה מטומטם מספיק לקבל מעטפות ובהן כסף מזומן. אם תהיה טיפה יותר מתוחכם, תקים רשת של קרנות, תעביר מניות, תכנס דירקטוריונים חצי פיקטיביים עם פרוטוקולים לא קיימים ותגבה דמי ניהול אסטרונומיים, אז לא יקרה לך כלום.

2. עובדת ההסתדרות לשעבר, מעיין אגם, לקחה לעצמה הרבה קרדיט בימים האחרונים כ"חושפת הפרשה". למיטב ידיעתי, הקרדיט הזה מוגזם. אין לי בעיה עם גברת אגם ולא אכפת לי שייתנו לה צל"שים, אבל הסיפור התחיל באמת מהקרע בין הירשזון למנכ"ל יצחק רוסו. זה מה שהביא את רוסו לדחוף את סיפור המעילה בניל"י, בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים" ואכן כולם מתו, או יותר נכון נכנסו לבית הסוהר. רוסו הזמין דו"ח רואה חשבון למעילה בניל"י, הפליל את הגזבר עובדיה כהן, הלך איתו להירשזון שביקש שיעזוב את זה ומאוחר יותר, כשהסכסוך בין השניים התלהט, העביר את החומר למבקר המדינה. גברת אגם עזרה, ניסתה ובהחלט תרמה, אבל החומר המפליל לא היה תחת ידיה.

3. הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד לזכות הירשזון זה שלפחות הוא לא פתח בקמפיין – שתו לי, אכלו לי. הוא לא תקף את מערכות אכיפת החוק ולא התבכיין. ספק אם זה נתן לו משהו בזירה המשפטית, אבל בזירה הציבורית זה עזר לו לחמוק, רוב הזמן, מלעמוד במרכז הרדאר הציבורי. גם משהו.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.