אלקין מתראיין בכל כך הרבה בטחון, אבל הדיוק, הדיוק

מאת  | 11 בדצמבר 2013
 

שמעתי הבוקר את סגן שר החוץ זאב אלקין ב"מה בוער" בגלי צה"ל. בדרך כלל אני לא מסכים עם עמדותיו של אלקין, אבל מכבד את שליטתו בחומר. הבוקר זו הייתה תצוגה נדירה של מניפולטיביות וחוסר דיוק. הנה כמה מהדברים שאמר אלקין בראיון לטלי ליפקין שחק:

  1. אלקין: האיחוד האירופי יצא עם ההנחיות הנוקשות שלו בנוגע לשיתוף ישראל בתוכנית המחקר המדעי הורייזן 2020 אחרי שהושק המו"מ לשלום. המסקנה, על פי אלקין, בניגוד למיתוס הרווח, מו"מ לא גורם להפסקת הביקורת באירופה.
    האמת – ההנחיות האירופאיות פורסמו באמצע יולי 2013. המו"מ בין ישראל לפלשתינאים החל בסוף אותו חודש. רבים סוברים מאז שההנחיות האירופאיות תרמו להחלטה של נתניהו לשחרר אסירים כבדים ולהיכנס למו"מ.
  2. אלקין: זה לא נכון שאני התנגדתי לחתימה על הורייזן 2020. האירופאים דרשו שכל בנק ישראל שיש לו סניף בגילה לא יקבל כסף מהתוכנית. אנחנו התעקשנו ו"טוב מאוד שהנושא הזה נשאר במחלוקת". אלקין נתן במניפולטיביות להבין שהייתה דרישה כזאת והיא לא קיימת. ובכן, זו מניפולציה עלובה. האמת היא שהאירופאים מעולם לא דרשו את הדרישה הזאת. כשההנחיות פורסמו, אלקין אימץ על הפרשנות המחמירה וטען שזו הדרישה. האירופאים פרסמו הבהרה שלא זו הדרישה ושהם דורשים שחברה שיש לה פעילות בשטחים ורוצה הלוואה מהאיחוד האירופאי תקבל אותה רק אם תקים חברת בת. מענקים ניתן יהיה לקבל בלי חברת בת. אלקין התנגד לכך, גם בדיון האחרון אצל נתניהו והמליץ בתנאים הללו לא לחתום על התוכנית. האירופאים לא נכנעו, ביבי נכנע. הוא העביר את הכדור ללבני, שהסכימה לדרישה האירופאית.
    אגב, אם תראו את 'קליפ הנצחון' של נפתלי בנט בנושא, תראו את אותו סוג מניפולציות. הוא קובע שהאירופאים דרשו הצהרת נאמנות מהחברות, הוא התנגד והאירופאים ירדו מזה. ובכן, הם לא ירדו. הם שינו. אכן, לא תהיה הצהרת נאמנות, אבל כל חברה תידרש למלא טופס אלקטרוני ותהיה רובריקה במחשב שאומרת שאתה מודע ומסכים לכל תנאי הפרויקט. תנאי הפרויקט הן – אין השקעה מעבר לקו הירוק.
    בנט גם תיאר את 'הנצחון' הישראלי בהתגברות על אותו תנאי אירופאי לא קיים לא להעביר כספים לחברות, שיש להן סניפים מעבר לקו הירוק. כאמור, לא נצחון ולא נעליים.
    בנט טען, אגב, בתקשורת שזה הסכם כמו הסכמים קודמים לו, שישראל כבר חתומה על הסכמים כאלו ואין בכך שום בעיה. אנחנו לא מקבלים את הגישה הזאת, אבל לא יכולים להכריח אנשים להשקיע בשטחים. איזו ליברליות. אז ככה – אכן ממשלות קודמות, כמו ממשלת אולמרט, חתמו על הסכמים כאלה, אבל בנט אמור היה להפסיק את ההכרה המשתמעת הזאת של ישראל בכך שמה שמעבר לקווי 67 לא שלנו, לא? הוא ואלמרט זה אותו הדבר?
    חוץ מזה, בנט טוען שהעולם לא באמת מוטרד מזה. למה הוא טורח עכשיו כבר להכניס את זה במפורש ובכתוב להסכם? זה בעצם ההבדל הגדול בהסכם הזה. האירופאים הוסיפו נימה של התרסה. שלישית, בנט ואלקין הם אלו שתיארו את זה כאסון ונופפו בחוק החרם הישראלי. הם האחרונים שיכולים עכשיו להגיד – שום דבר לא קרה.
  3. חזרה לאלקין. בראיון הוא טען שהנה יש מו"מ לשלום, אבל החרמות האירופאיים נמשכים. איזו דרך מופלאה לסובב את המציאות. לפי קו המחשבה הזה, האירופאים ממילא שונאים ומחרימים אותנו, אז בשביל מה לדבר עם הפלשתינאים. מה עם הטיעון היותר הגיוני, שכל עוד ישראל מודיעה כל יומיים וחצי על עוד איזה אלף יחידות דיור בשטחים, אף אחד לא באמת מאמין לה שהיא שואפת למדינה פלשתינאית בשטחים?

אגב, לראיון עם אלקין קדם ראיון עם רובי סייבל, אקס היועץ המשפטי של משרד החוץ. ליפקין שחק, המראיינה, שבה ואמרה לאלקין – הרי שמעת את הראיון ותגיב. אלקין הגיב, רק שאת הראיון – למיטב הבנתי -הוא לא שמע.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.