הסרט על היועצים המשפטיים לממשלה – בשביל זה שווה להיות עיתונאי

מאת  | 25 בדצמבר 2013
 

שנים ארוכות אני מפנטז על ראיונות עם יועמ״שים לשעבר על כהונתם. עד ״שומרי הסף״ של דרור מורה עוד לא הצלחתי לפצח את זה. מה, סתם נחבר ראיונות שלהם? ועוד בטלוויזיה מסחרית? אחרי ״שומרי הסף״ הלכתי לבדוק איתם. הייתי די משוכנע שזה ייפול על צמד סרבני הראיונות הקבועים – אהרון ברק ומאיר שמגר. אי אפשר לעשות סדרה על היועץ המשפטי לממשלה בלי שני הכוהנים הגדולים. למרבה ההפתעה, ברק אמר ׳כן׳. הייתי בטוח שיהיו לו מיליון סייגים והתניות. ממש לא. הכנתי כול מיני כסאות מפלט בשבילו. לא היה צורך. הוא פשוט הסכים. שמגר חשב והתלבט, היה לו ניסיון קודם לא מוצלח עם ראיון כזה. בסוף גם הוא אמר "כן". יצאנו לדרך.

כשהייתי בן 14 אמא שלי חזרה מהעבודה (מנהלת בי״ס) וסיפרה בגאווה שהיא פגשה היום במעלית את היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר ואמרה לו כך: אתה לא מכיר אותי, אבל יום אחד הבן שלי יהיה היועץ המשפטי לממשלה…

לא הסתייע. לצערי. הכי קרוב שהגעתי זה לראיין אותם…

כמה מילים על האתגר בעשיית הסדרה הזאת.

כשהצגנו אותה לאנשים בערוץ, אמר אחד הבכירים שבהם – אחלה סדרה, זה יעשה 6 אחוזים. בשפה של טלוויזיה מסחרית, אסון רייטינגי.

באייטמי הקידום לקראת חזרת "המקור" הערב (יחד עם רזי ברקאי, שותפי החדש והנוצץ) ושידור הסדרה נתקלתי כמה פעמים בחנוך דאום, שמשיק הערב סדרה אחרינו "המתנחל" (שיהיה בהצלחה, מזמן חשבתי שהוא צריך לקבל תכנית). דאום אמר, גם בתוכנית של שי שטרן, משהו כמו: מה שמנו לו את הדבר הזה לפני התכנית שלו, מי יבוא לראות אותו, זה מבריח צופים, אבל אני מודה שבדרך כלל אני מתיימר להבין מה מעניין את הציבור ופה, כנראה, שממש הלכתי לאיבוד. נכון, זה דבר שיותר מתאים לטלוויזיה ציבורית, שם בטח היינו עושים מזה 5 או 6 פרקים (וגם לא צריכים לשלם סכומים בלתי נתפסים על חומרי הארכיון שלהם (כ – 5,000 שקלים לדקה), שהיו אמורים להיות שייכים לכולנו), אבל, בעיניי, זה נראה כמו הדבר הכי מעניין בעולם. צפיתי בשני הפרקים הללו הרבה פעמים ושוב ושוב התענגתי על הפאנצ'ים. אולי זה הכתב שמאוהב בחומרים שלו?

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא אולי התפקיד הכי מדהים במדינה. יש לך יכולת להשפיע על טוהר מידות ועסקת חילופי שבויים, על מינוי רמטכ״ל וחיסול מחבלים, אתה בלב כמעט כל עניין, אבל לא צריך להתעסק בשרידות פוליטית אינסופית. אתה גם צריך להיות סופרמן, להבין בכול נושא, לקבל החלטות על גורל האנשים הכי חשובים במדינה, שתפגוש יום לפני או יום אחרי באיזה דיון ממשלתי. בקיצור, אני הייתי צופה שוב בכל 20 ומשהו שעות הגלם שצילמנו והאמת שקשה לי לחשוב על ראיונות שנהניתי יותר לעשות (עכשיו אני מהרהר בסדרה על כול הרמטכ"לים (כבר עשו…), כול ראשי המוסד ועוד יותר מעניין, כול נשיאי ביהמ"ש העליון, בתקווה שברק ושמגר יסכימו…), אבל הערב נראה אם הצלחנו (הצלחנו, זו גם רותם שדות העורכת, שאחראית לכול פריים, ירין סרף, המפיק, שתפר את הכול ורפי אבולעפיה, הבמאי, שמכיר כל משפט בראיונות יותר טוב ממני) איכשהו להפוך את זה למוצר מספיק מעניין לקהל רחב.

יעניין או לא, בשבוע הקרוב אני אפרסם פוסטים על כול אחד מהיועהמ"שים שפגשנו. יתלווה לזה קטע מהריאיון שלו, שלא ישודר בטלוויזיה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.