סדרת היועהמ"שים – הראיון עם האיש הכי מעניין

מאת  | 30 בדצמבר 2013
 

זה הולך ככה – אהרון ברק, בעיניי, הוא המשפטן הכי גדול שקם לנו. אני ממש לא הראשון שאומר את זה וספק יש לי בכלל אוטוריטה להגיד את זה, אבל אני זוכר אותי קורא פסקי דין שלו, עוד כסטודנט ומתפלץ מקנאה והערצה. איזה גאון, איזה ניסוחים, איזה עומק מצד אחד ופשטות מצד שני. מדהים.

העניין עם ברק זה שאתה לומד דיני מיסים ופסק הדין המנחה נכתב על ידו. אתה לומד דיני חברות, אותו הדבר, שלא לדבר על משפט חוקתי ומנהלי ומה לא. ואחרי כל זה, המהפכה החוקתית שהוא הוביל נראתה לי תמיד קצת כמו לגנוב חוקה. הויכוח ידוע ושחוק. לטובת אלו שעוד לא נמאס להם, ככה אני רואה את זה:

ברק לקח חוקי יסוד, שלא נתפסו בעיניי איש, בזמן אמת, כמכוננים והעניק להם מעמד של איזו מגילת זכויות מחייבת

(אנקדוטה – בשנה א' ללימודי המשפטים שלי המתרגל צבי כהנא לימד אותנו בקטנה על חוקי היסוד החדשים. המרצה, ד"ר מעוז, לא השקיע בזה הרבה זמן. המתרגל הציג 4 גישות למשמעותן של חוקי היסוד, רק אחת מהן, הפחות מקובלת ולא ממש סבירה, נתנה לחוקים הללו איזשהו תוקף. בוא נגיד שאם מישהו היה כותב בבחינה בחוקתי שהחוקים הללו נתנו מעמד חוקתי לכמה מזכויות האדם בישראל, המתרגל כהנא היה שולח אותו למועד ב').

ברק הרחיב מאוד את זכות העמידה ואפשר בעצם לכול אחד להביא בפניו נושאים כלליים לגמרי כמו של גיוס חרדים.

ברק הרחיב מאוד את כמות הנושאים שיכולים בכלל להיות מוכרעים בבית משפט והכניס מבחן סבירות לפיו ביהמ"ש יכול לפסול הכרעה של רשות, אם חרגה ממתחם הסבירות.

הכי חשוב, הוא זה שיצר את הכלל שבימ"ש יכול לפסול חוקים של הכנסת.

לכל אחת מהפסיקות הדרמטיות הללו יש, כמובן, הנמקות ארוכות ומשכנעות וכמעט מיותר לומר שכל המארג הזה תואם לגמרי את תפיסת עולמי, אבל כשזה בא בפסיקה של ביהמ"ש העליון, של שופטים, שלא נבחרו על ידי הציבור וכשזה מתבסס על חצי משפט בחוק הזה, רבע אמירה של שופט בפסק דין לפני עשרים שנה ו"עקרונות כלליים של השיטה״ אז אני ממש יכול להבין איך ציבור שלא שותף לערכים הללו, מתקשה להעניק לגיטימציה לפסיקות הללו.

את כל זה לא ידע ברק לפני שהסכים להתראיין…

בשלוש השנים הסוערות שלו כיועץ משפטי לממשלה (אני מכליל את תפקידו המכריע בועידת קמפ דייויד עם מצרים ב – 78, למרות שהוא כבר מונה אז לשופט עליון, אבל עוד לא החל לכהן), ברק שינה את המדינה. הוא זכור כיועץ, שלא דפק חשבון לאף אחד, מידלין ועופר ועד, כמובן, ליצחק רבין.

בתחקיר לקראת הריאיון, הופתעתי לגלות ש:

  1. ברק העביר לידלין את מסמך החשדות נגדו במהלך החקירה (כחלק ממה שהוא תפס כזכות הצדק הטבעי של ידלין, בהיותו נגיד בנק ישראל הממונה, שרוצים לפסול את מינויו).
  2. ברק סיפר לראש הממשלה יצחק רבין מי הוא עד המדינה נגד אברהם עופר (כדי להסביר למה אי אפשר להאיץ את החקירה ולגמור אותה, כפי שרבין רצה).
  3. ברק הבטיח ליצחק ולאה רבין בתחילת הפרשה ש"יהיה בסדר" (כי הוא הסתמך על דיווח מוטעה שהיו להם 2,000 דולר בחשבון והיו 20,000 דולר).
  4. ברק לא העמיד לדין את אבא אבן, למרות שהתברר שהיה לו חשבון זר ובו סכום כסף גדול בהרבה ממה שהחזיק הזוג רבין. ככל הנראה, כמעט מיליון דולר (אבן ועורך דינו, יעקב נאמן, טענו שהיה לו אישור. הם לא ידעו להסביר כיצד הלך לאיבוד, אבל מזכירתו של אבן העידה כי ראתה אישור כזה).

אז האם ברק לא היה כזה קשוח והחלטתו בעניין ההעמדה לדין של הזוג רבין (בסוף רק לאה רבין הועמדה לדין. ברק החליט כי בשל התפטרותו של רבין מתפקיד ראש הממשלה, הוא לא יועמד לדין) צבעה את כל כהונתו?

למיטב ידיעתי, ברק התראיין רק פעם אחת לטלוויזיה ואני מתקשה לזכור ראיונות עיתונאיים מאז שפרש מהעליון. רם לנדס, איש הטלוויזיה וחתנו של ברק, עשה עליו סרט. כשברק התיישב לראיון, אם אני זוכר נכון, לנדס זורק לו – זה ראיון ראשון שלך לטלוויזיה? ברק ענה – ראשון ואחרון.

במילים אחרות, באתי קצת ספקן לראיון איתו, אבל ברק ענה בפתיחות על כול השאלות בראיון, תוך הפגנת זיכרון מרשים (כל היועצים שראיינתי הצטיינו בגזרה הזאת). הוא לא ביקש לצנזר דבר ולא לחזור בו. אפשרתי לכול היועצים לראות את הסרטים הרבה לפני שידורם. ברק לא ביקש שום שינוי או השמטה (למעט משהו שולי לחלוטין בו נדמה היה לו שהוא מעליב אחרים ללא צורך), למרות שנדמה לי שהוא לא אהב את התוצאה.

שנית, לא, התיזה אתה יצאתי לראיון לא הייתה נכונה. ברק לא היה חלש כיועץ, ממש לא. מה שהוא עשה, שמצטייר לנו היום כחולשה, היה ברוח הזמן והתקופה, תקופה בה ראש ממשלה הותקף, שאינו עושה מספיק כדי לסגור את התיק נגד שר בממשלה, תקופה בה טענת ההגנה של אותו ראש ממשלה (רבין) שהוא עשה כל מה שהיה יכול ועדכן את החשוד בכל דבר…

ההחלטות הסופיות של ברק היו מאוד מרשימות. בידלין, למשל, רוב התלונות המקוריות, שהביאו לפתיחת החקירה, התבררו כנטולות ראיות. התיק היה עשוי להתמוטט, אבל ברק התמיד, המשטרה עשתה עבודה חשובה וידלין נשלח לכלא. על תפקידו בועידת קמפ דייויד כבר נכתב לא מעט. די אם אומר שדי ברור שבלעדיו לא היה הסכם. בראיון, ברק הודה בגלוי שהיו פעמים על כס המשפט בהם חשב לחזור ולהיות יועץ משפטי לממשלה. אמרתי לו שעוד לא נולד ראש הממשלה המטורף, שיציע לו את זה. חבל, גם עכשיו הוא היה יכול לתת כמה שנים מדהימות לכולנו.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.