תחקיר קרקעות ים המלח

מאת  | 8 ביוני 2011
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן   

זה, כנראה, סיפור ההון שלטון החשוב ביותר והמעניין ביותר שהגיע בשנים האחרונות לבירור של ממש. בצד שמאל של הזירה, דני דנקנר, להלן: "הון". דנקנר הוא יו"ר בנק הפועלים לשעבר, נצר למשפחת דנקנר העשירה, בסיפור שלנו – יו"ר חברה בשם "תעשיות מלח". בצד ימין של הזירה, יעקב אפרתי, להלן: "שלטון". אפרתי היה מנכ"ל מנהל מקרקעי ישראל בזמן הרלוונטי. אחד התפקידים החזקים במדינה. בחתימה אחת הוא הופך דג לכריש וכריש לטייקון. אז מה רצה ההון מהשלטון?

הקרקעות של "תעשיות המלח" בעתלית מסתכמות בכ- 1400 דונם, והקרקעות של החברה באילת, עוד 900 דונם. הקרקע שייכת למדינה והיא הושכרה לעשרות שנים לחברת "תעשיות מלח" כדי שתייצר מלח.

מה קורה אם רוצים לבנות דירות על הקרקע הזאת? במקרה כזה יש בוננזה גדולה, עוגה ענקית של המון כסף. כמה מהכסף הזה יישאר בידי "תעשיות מלח" והבעלים, משפחת דנקנר?

באופן מאוד גס וקצת שטחי יש כאן שלוש אפשרויות:

  1. המדינה יכולה לחכות עד 2040 ואז נגמרת השכירות, הקרקע חוזרת למדינה ודנקנר יצא בלי עוגה בכלל, בקושי עם מפית.
  2. אפשר להגדיר אותה כקרקע חקלאית, שהחליטו להפוך אותה לשכונות מגורים. במקרה כזה, דנקנר יוצא, פחות או יותר, עם רבע מהעוגה.
  3. אפשר להגדיר אותה כקרקע עירונית, ששינו את הייעוד שלה מתעשייה למגורים. במקרה כזה, דנקנר יוכל לאכול בערך חצי מהעוגה.

בצד שמאל של הזירה, ההון, רוצים חצי מהעוגה. ברור. בצד ימין של הזירה, השלטון, צריכים להחליט.
עכשיו תראו כמה מנופים הפעיל ההון על השלטון בסיפור הזה. ארבעה עורכי דין שונים, הצמרת של הצמרת, הועסקו בתקופות שונות כדי לשכנע את השלטון – עו"ד דן מרידור, אז עדיין במשרד צדוק, עו"ד רמי כספי, עו"ד אבי דרקסלר, לשעבר מנכ"ל מנהל מקרקעי ישראל, ועו"ד יורם ראב"ד.

לא נגמר. דנקנר גם שילם לשורה ארוכה של לוביסטים, מאכערים, שהמכנה המשותף שלהם הוא שהם חזקים בש"ס, כור המינוי של יעקב אפרתי.

"תעשיות מלח" שילמה לחברה בשם "ד.ר.א.ר" 75 אלף שקלים על "ייעוץ בענייני קרקעות". "ד.ר.א.ר" שייכת לאריה דרעי. אפרתי העיד במשטרה, שדרעי אכן דיבר איתו פעם אחת בנושא "תעשיות מלח" והתעניין איך אפשר לפתור את הבעיה. דרעי הוא בתחום הלגיטימי ואפילו לא נחקר במשטרה בעניין הזה. העובדה שהביאה את דנקנר לתא המעצר היא שהוא לא הסתפק בדרעי ושאר עורכי הדין. דנקנר גם חבר למאיר רבין, אולי האיש הצבעוני ביותר בפרשה כולה. רבין הוא קרוב משפחה של השלטון, יעקב אפרתי, וגם יד ימינו של עד המדינה בפרשת הולילנד.

מתוך עדותו של עד המדינה בפרשת הולילנד, 10.3.04:

"כשנחקרתי ביאח"ה עברתי על יד דנקנר. לא זיהיתי אותו. שאלתי מי זה ולא קיבלתי תשובה.. רק כשראיתי את הכתבות בעיתונות פתאום קלטתי את מי ראיתי ונזכרתי באותו מקרה עליו אני מספר לכם כעת".

אם אתם מחפשים פעם דוגמה לחוסר מזל משווע, זה הסיפור שלכם. כשסטנלי פישר דורש להדיח את דני דנקנר, אין לו מושג מי זה מאיר רבין. כשהמשטרה חוקרת את דני דנקנר על איזו הלוואה לבנק טורקי, היא לא יודעת כלום מהעניין. כשעד המדינה חותם על העסקה חסרת התקדים הזאת עם המשטרה, הוא לא חושב על זה, הוא לא זוכר את זה. אבל אז הוא קורא עיתון, נזכר, ופותח את הפה.

בחזרה לעדותו של עד המדינה, 10.3.04:

"מאיר רבין הודיע לי שהוא סיכם עם דני דנקנר על תשלום של 200 אלף דולר וביקש שאני אוציא שתי חשבוניות למפעלי המלח בעתלית. הוא אמר שטיפל בחודשים האחרונים מול הדוד שלו, יעקב אפרתי, מטעמו של דני דנקנר בנושא של שינוי ייעוד בריכות המלח, כלומר לבנות במקום. אמרתי למאיר שאינני רוצה לעשות צחוק מעצמי ולהוציא חשבוניות שאחר כך אצטרך לחטוף על הראש ממישהו מתעשיות המלח אם השתגענו. בתאריך 1.1.04 הוצאה החשבונית מהחברה שלי על 450 אלף שקל, ונרשם בה "על חשבון ייעוץ מקצועי". באותו יום הביא לי להפתעתי מאיר רבין שיק מזומן על הסכום הזה".

והנה מה שמספר דני דנקנר בעדותו במשטרה:

חוקר: אתה אמרת כרגע בחקירתך שרבין למעשה לא קידם את העניינים של תעשיות מלח. ואנחנו אומרים לך, ששילמת מעל 1.3 מיליון למאכער שלדבריך לא קידם את העניינים של תעשיות מלח.

דנקנר: אמרתי שבתחילת הדרך, למראית עין, נראה היה שהדברים מתקדמים ובמבחן התוצאה, לאחר מכן, ראינו שעד היום המצב לא נעשה יותר טוב.

חוקר: אני עד היום לא מבין איזה שירותים רבין נתן לתעשיות מלח בתמורה ל – 1.3 מיליון שקל.

דנקנר: אביגדור קלנר (איש עסקים) הציג לי אותו ואמר שהוא מכיר הרבה אנשים במנהל ויכול לעזור. מה הוא עושה במנהל, אני לא בטוח.

ובחזרה לעדותו של עד המדינה, 10.03.04:

"שאלתי את מאיר רק אם באמת לא קיבלנו את הכסף בחינם ולמעשה, לא יקרה כלום. מאיר אמר לי "חכה ותראה". כעבור מספר חודשים התפרסם שהשר אולמרט, בהתאם להחלטת אנשי המקצוע במינהל, החליט בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה, לאשר את העסקה".

אהוד אולמרט, שר התמ"ת, מתוך דין וחשבון עם רינו צרור, נובמבר 2003:

"היועץ המשפטי לממשלה ביקש לבדוק אותה כדי לחוות את דעתו אם היא חוקית או לא חוקית. אני חלקתי עליו באופן ענייני, לא בעניין אישי, ואמרתי: לדעתי היא שונה, ועם כל הכבוד, אני אפעל על פי סמכותי ואתה על פי סמכותך וזה בסדר".

הנה קטע מעדותו של יעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל בזמנו:

חוקר: על ענייני "תעשיות מלח", מאיר רבין שאל?

אפרתי: לפי מיטב זכרוני מי שייצג אותם זה עורכי דין. רבין שאל בכללי. עניתי שמבררים עם משרד האוצר והמשפטים.

חוקר: האם קיבלת כסף ממאיר רבין או מ"תעשיות מלח".

אפרתי: לא הציעו לי ולא קיבלתי בוודאות.

"תעשיות מלח" ודנקנר שילמו לא רק לרבין. לצעיר האמביציוזי יש קרוב משפחה נוסף, רואה חשבון בשם שלמה בן עמרה, שגם הוא מקורב לאפרתי. בן עמרה קיבל מ"תעשיות מלח" כמעט 600 אלף שקלים. על מה? שאלה מצוינת.

מתוך עדותו של דני דנקנר, 27.5.10:

חוקר: עדיין לא הבנתי על מה שילמת לשלמה בן עמרה 600 אלף שקלים.

דנקנר: אני לא זוכר. אני רוצה לבדוק את עצמי. אין מצב שהיה תשלום ללא אישור.

חוקר: אני אומר לך שאתה לא אומר לנו את האמת, כיוון שאם היה ניתן שירות ב – 600 אלף שקלים, אין מצב בעולם שחברה ציבורית לא הייתה שומרת תיעוד כלשהו בספרים שלה. אתה שילמת כספים עבור חשבוניות פיקטיביות.

דנקנר: אני לא משלם עבור חשבוניות פיקטיביות. אני מתבייש במה שאתה אומר. אני לא משקר. אני לא זוכר. יכול להיות שעצם העובדה שמאיר קישר בינינו קשור גם לנושא הלובינג.

והנה מה שאומר בעדותו שלמה בן עמרה, רואה חשבון המקורב לאפרתי, 25.4.10:

בן עמרה: אני שבר כלי, יש לי פריצת דיסק, אני לא זוכר כלום, אשתי התגרשה ממני ופשטתי רגל.

חוקר: אתה לא זוכר את השירותים שנתת ל"תעשיות מלח בע"מ"?

בן עמרה: אני לא זוכר את כל הפרטים. אני צריך לראות מסמכים. אחרי התקופה שעברתי, אני לא זוכר. אני חי בגיהינום. מאז שנפלתי, אני שכחתי הכול. יש לי בלק אאוט. אני גם עייף נפשית.

חוקרת: אני אומרת לך שאתה קיבלת מ"תעשיות מלח" כסף כדי "לשמן" אנשים במנהל במטרה לקדם את עניין הקרקעות של "תעשיות מלח".

בן עמרה: מעולם לא "שימנתי" ולא "שימנו" אותי. בא לי לבכות.

חוקרת: אם אני מבינה נכון, אין לך שום דוקומנטציה על התקופה הזו.

בן עמרה: הבאתי הכול לגינה בבית. בגלל פריצת הדיסק לא יכולתי לטפל ואז התחיל גשם והכול נרטב.

הנה קטע נוסף מעדותו של דני דנקנר:

חוקרת: אני אומרת לך שאתה שילמת לרבין 1.3 מיליון שקל ולרואה חשבון בן עמרה 592 אלף שקל כדי שישלמו ליעקב אפרתי, במטרה שאפרתי יפעל לטובת שינוי ייעוד הקרקעות של "תעשיות מלח".

דנקנר: אני דוחה את מה שאת אומרת בצורה נחרצת. מה שאתם אומרים הוא הזוי.

בנקודה הזאת התיק הופך למאוד עקרוני. מתי העסקת שתדלנים, מאכערים, הופכת לעבירה? "תעשיות מלח" ודנקנר שילמו שני מיליון שקלים למאכער רבין, שכל שרותיו מתמצים בקרבתו למקבל ההחלטה. האם דנקנר לא היה צריך להניח שחלק מהכסף חייב לעבור למקבל ההחלטה? הפרקליטות חשבה שכן והגישה כתב אישום על שוחד. בחזרה לעדותו של דני דנקנר:

חוקרת: מי היו הלוביסטים הנוספים שהועסקו על ידך?

דנקנר: היה אבי דרקסלר, מיכה גולדמן, דן מרידור, היה מאיר רבין.

חוקרת: איך אתה מזכיר את האנשים האלה בנשימה אחת עם מאיר רבין. אי אפשר להשוות בין השכלתם ומקצועיותם לאלה של מאיר רבין.

דנקנר: במדינתנו הנוהג הוא שלשם קידום נושאים מסוימים נעזרים בלוביסטים.

חוקרת: אני עדיין לא מבינה למה צריך להעסיק את מאיר רבין כשיש את משרד עו"ד רם כספי ואת משרד ראב"ד ואת משרד חיים צדוק ואת אבי דרקסלר.

דנקנר: בוודאי שצריך. אני מבקש לתת דוגמא. בבנק הפועלים העסקנו בנושא ועדת בכר אולי 9 לוביסטים, החל מחברי כנסת לשעבר דרך חברי מרכזים למיניהם, שקשורים למפלגות. אם קראת את דו"ח מבקר המדינה לגבי אורי בן נון, מנכ"ל חברת חשמל, אז הוא שילם קרוב למיליון שקל לאורי יוגב כדי לקבוע פגישות במשרד האוצר.

הנה מה שאמר ל"מקור" בעניין זה עו"ד יורם ראב"ד, פרקליטו של דני דנקנר:

"השתדלנים והמאכערים זה לא רצון, זה כורח. במגעים עם משרדי הממשלה, לעיתים קרובות מאוד, בלי מאכער או בלי שתדלן, בשפה העברית היפה יותר, לא ניתן להגיע, לא ניתן לקבל פגישות, לא ניתן לקבל מענה".

דנקנר צודק ברמה העקרונית. כל החברות הגדולות במשק מעסיקות לוביסטים. אז מתי זו עבירה?

פרמטר ראשון – מי הלוביסט?

כשעו"ד דרקסלר, מומחה בתחום הנדל"ן, קיבל מ"תעשיות מלח" 750 אלף שקלים, אפשר להסביר את זה. הוא מומחה. מיהו מאיר רבין? צעיר, חרדי, פשט רגל, מהיר, חד ומקושר, אבל ללא מעמד או מומחיות בתחום הנדל"ן.

מיומה הראשון של חקירת הענק סימנה המשטרה את רבין כעד מפתח בפרשה. הוא היה יד ימינו של עד המדינה, לעתים אפילו "שימן", לכאורה, אנשים בלי ידיעת עד המדינה. המשטרה הוכיחה שבשנים ספורות פרט רבין עבורו ועבור עד המדינה לא פחות מ – 25 מיליון שקלים בשני הצ'ינג'ים "ויזרע יצחק" ו"פתרונות יוסף" בלבד. בחיפוש בביתו נמצאו צ'קים בארבעה מיליון שקלים. איך פושט רגל מתעסק בסכומים כאלה? לאן הלכו כל עשרות המיליונים? האם אלו הם כספי השוחד העצומים, שהועברו למעורבים בכל פרשיות "הולילנד" ובנותיהם?

עוד לפני החקירה, שלח עד המדינה את עורכי דינו ליד ימינו לשעבר, שינסו לשכנע אותו לשתף פעולה עם המשטרה. עורכי הדין הקליטו את מאיר רבין, והנה פרסום ראשון של כמה מהדברים שאמר להם באותה שיחה:

"יש חרא. אני לא אומר לך שאין חרא. הרי אמרתי לך יש חרא ואני הולך ולא אכפת לי לאכול אותו כדי להגן על החברים שלי. בטח יש חרא, אז מה. זה היה אינטרס לקדם, להרוויח כסף, אז הרוויחו, אז עשו גם קצת חרא… תגיד לי אתה, אם אני עשיתי איתך איזה דיל עסקה בשביל לעזור למישהו, אני אקבור אותך?… אני בור ששותה ממנו מים, לא אזרוק אבן בחיים".

כבר אז, בפגישה המוקלטת ההיא, רבין אומר איך ינהג בחקירה:

"אני מכחיש כל קשר למעשים, שומר על זכות השתיקה ולא מדבר מילה".

המשטרה הלכה מאוד רחוק כדי לשבור את שתיקתו של רבין. דבר לא עוזר. חקירה אחרי חקירה מסתיימת באותה שורה, הנחקר כלל אינו מגיב לשאלות, הוא לא זז ומכסה את פניו בסוודר כחול. חקירה אחרי חקירה, שעות על שעות, בתוך הסוודר הכחול.

מאיר רבין פגש את יו"ר בנק הפועלים 48 פעם בשלוש וחצי שנים, לפי יומנו של דנקנר. האינטנסיביות של הקשר באה לידי גם במה שכותב דנקנר על החשבוניות עצמן, של רבין ובן עמרה:

"מאשר את החשבוניות לתשלום מיידי. דני"

"מאשר לתשלום. מבקש מאוד שהתשלום יהיה עד יום א' הקרוב".

בעניינים האלה, מסתבר, התשלום הוא מיידי. אין שוטף פלוס 30. בעלי התפקידים בחברה הודו שלא ידעו על מה ולמה משלמים ולמי.

פרמטר שני – מה אמור לעשות השתדלן?

מתוך עדותו של יעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל:

חוקרת: האם העברת למאיר רבין מסמכים הקשורים לעבודתך במנהל?

אפרתי: עד כמה שאני זוכר – לא.

חוקרת: אני אומרת לך שב – 16.5.03 הועבר מלשכתך במנהל פקס למאיר רבין.

אפרתי: אני לא יכול לזכור.

הפקס, סבורה המשטרה, הוא מכתב של אפרתי ליועץ המשפטי לממשלה, שדוחק ביועץ לקדם את העסקה עם "תעשיות מלח", העסקה שדנקנר כל כך רוצה. נחזור לעדותו שליעקב אפרתי:

חוקרת: אני לא מבינה למה אתה תמה על חשיבות המסמך הזה. הנושא של ההסכם בין תעשיות מלח למנהל היה תקוע שנתיים אצל היועץ המשפטי, ואתה במכתב הזה בעצם מזיז את העגלה. זו החשיבות של המסמך הזה.

אפרתי: אבל זה לא התפקיד שלי? זה בדיוק התפקיד שלי.

והנה מה שאומר דני דנקנר בעדותו:

חוקר: אנחנו אומרים לך שעבור מכתב זה אתה שילמת למאיר רבין את התשלום הראשון של 250 אלף שקלים.

דנקנר: אני דוחה את מה שאת אומרת בשתי ידיים. התשלום למאיר רבין לא שייך למסמך כזה או אחר.

ובחזרה לעדותו של יעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל:

חוקר: אנחנו אומרים לך שבתאריך 13.5.03 יוצאת דרישה כספית ממאיר רבין לדני דנקנר בסך של 250 אלף שקלים. בתאריך 20.5.03 דני מאשר תשלום מיידי למאיר רבין. בתווך אתה שולח את המכתב ליועץ המשפטי לממשלה. זה מקרי?

אפרתי: אני לא רוצה להסביר כלום.

החוקרים גילו שסמוך למועד בו שולח אפרתי את המכתב ליועץ המשפטי לממשלה, מכתב שכה מועיל לדני דנקנר, יש הפקדות כספים מעניינות בסניף הבנק שלו. עשרת אלפים שקלים בשיק, 44 אלף שקלים במזומן. "אולי זה מאיר רבין שהפקיד אצלך את הכספים הללו?" שואלים החוקרים. המשרד שלו נמצא ממש בסמוך לסניף הבנק. "מה פתאום" אומר אפרתי, "אבל אני לא זוכר עכשיו, שבע שנים אחרי, מי כן הפקיד את הכסף".

חמישה חודשים לאחר מכן, מגיע הקליימקס. ההחלטה מה יקרה לקרקע של דנקנר, מגיעה לישיבה מכרעת וסוערת של מועצת מקרקעי ישראל. היועץ המשפטי לממשלה נגד. מבקר המדינה כתב דו"ח ביקורתי כבר שנתיים לפני כן. יו"ר קרן קיימת נגד. המנכ"ל אפרתי והשר הממונה, אולמרט, בעד. הנה מה שאמר לנו יחיאל לקט, לשעבר יו"ר קק"ל:

"הנהלת המינהל חתמה בראשי תיבות הסכם ואחר כך הביאה את זה אלינו לאישור. אחרי שהיא הביאה לנו לאישור, היא עוד לחצה עלינו וטענה שאם לא נאשר, אז זה יהיה קטסטרופה. אני לא חשבתי שצריך לתת מתנה כזאת".

בחזרה לעדותו של יעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל בזמנו:

חוקר: אבל לפי עתודות הקרקע בעתלית אין צורך בקרקעות של בריכות המלח לפני 2020. למה לעשות ב – 2003 כאלה תכנונים רחוקי מועד כאשר ב – 2040 הקרקעות ממילא חוזרות למנהל?

אפרתי: לא ראיתי שקרקע כלשהי שתקופת החכירה שלה הסתיימה – לא חידשו אותה

לחוקרים יש עדות חשובה של בכירה במנהל, שחושבת אחרת לחלוטין. זוהי עדותה של יהודית מורד, מנהלת אגף חכירות, מנהל מקרקעי ישראל:

"העסקה הזו לא צריכה להתבצע. הליקויים הם גם במהות העסקה וגם במישור הכספי. לא השתתפתי בישיבה בה התקבלה ההחלטה כי מידרו אותי. ההערות שלי לא היו מקובלות על המשתתפים".

החוקרים הראו למורד, הבכירה הממודרת, מה הציגו הבוסים שלה במנהל, לגוף שצריך להחליט, כדי להעביר את ההחלטה. הנה התייחסותה לכך על כך בעדותה:

"מדובר בהצגה בלתי מאוזנת, בהטעיה. הקרקעות שהוחזקו על ידי קרקעות מלח אינן עונות להגדרה של קרקע עירונית".

בנוסף לעדות הזאת, החוקרים מצאו גם סמוך לאותה ישיבה חשובה בה אושרה העסקה, הפקדות כספים חשודות בחשבון של אפרתי. חודשיים לפני הישיבה יש צ'ק על סך 76 אלף שקלים. חודש אחרי, אשתו של אפרתי משדרגת את הרכב לשברולט חדשה. אפרתי לא זוכר בחקירה מאיפה הכסף.

עכשיו, בואו נחליף שנייה צד. אולי דנקנר פשוט פראייר? אולי הוא פשוט משלם ביד פזרנית לשתדלנים ואין פה שום שוחד ושום נעליים. מיכה גולדמן, פעם ח"כ, היום יו"ר מע"צ וגם בעל חברת לובינג קטנה. הנה עדותו של גולדמן במשטרה:

חוקר: אילו שירותים נתת לתעשיות מלח?

גולדמן: הרמתי טלפון לחיליק (יחיאל לקט, יו"ר קרן קיימת לישראל) וביקשתי ממנו לקבוע פגישה עם דני דנקנר. יחיאל אמר לי שהוא מוכן לשמוע את דני דנקנר בגלל שאני מיכה פונה אליו, אבל ישי לו עמדה ברורה. לאחר הפגישה חזרתי עם דני דנקנר והוא סיפר לי שיחיאל לקט מתנגד.

על העבודה הקשה הזאת קיבל גולדמן מדנקנר 236 אלף שקל. מי האמין שסידור פגישה עם יו"ר קק"ל שווה כל כך הרבה כסף? שאלתי על כך את יחיאל לקט, יו"ר קק"ל לשעבר:

כמה עולה להיפגש איתך?

תראה, כל מי שמכיר אותי, יודע שהדלת שלי פתוחה. אני עד עכשיו לא מתאושש מזה, לא מבין בכלל. שמעתי את זה ממך רביב לפני יום. קודם כל, אני לא מבין את דנקנר. בשביל מה הוא משלם? יכול היה לקבל את הפגישה בלי מתווכים ובחינם.

הפגישה, כזכור, בכלל לא עזרה. לקט הצביע נגד העסקה. אז אולי באמת דנקנר פראייר. אם ככה, מאיר רבין המתוחכם, הוציא ממנו 2 מיליון שקלים.

פרמטר שלישי – נסיבות מתן הכסף.

חשוב להבין למה דני דנקנר נלחם כל כך על העסקה הזאת. הקרב על העסקה קורה אחרי שהדנקנרים שילמו 1.3 מיליארד שקל, כדי לקנות 11 אחוזים ממניות בנק הפועלים. במידה רבה זאת העסקה שמעלה את נוחי ודני דנקנר לליגת העל. את כל הכסף הם לווים מבנק לאומי. לא מביאים שקל מהבית. את הריבית לבנק לאומי הם משלמים מהדיווידנד שנותן להם בנק הפועלים. לא הייתם רוצים לקנות עשירית מבנק הפועלים בלי להביא שקל מהבית?

במילים אחרות, האישור של עסקת המלח במועצת המינהל היה שווה לדנקנר המון. זו הבטוחה שעליה נסמך בנק לאומי כשהוא מלווה לו את הכסף.

רוצים את השורה התחתונה הלא מוסמכת שלנו? הפרקליטות הולכת כאן על תיק גבולי, כמעט הייתי אומר, קצת חלש. נכון, לא עד הסוף ברור למה השלטון, אפרתי, פועל לטובת ההון, דנקנר. גם לא לגמרי מובן למה אפרתי טורח לעדכן את המאכער רבין במה שהוא עושה, וגם הפקדות הכספים בחשבונו נראות קצת מוזרות. אבל אין אף עדות ישירה שלקח שוחד. רק עדות עקיפה של עד מדינה בעייתי שאומר שהוא שמע על כך מעוזרו.

גם התיק נגד דני דנקנר נראה קצת גבולי. דנקנר, אמנם, משלם סכומים אסטרונומיים למאכער וייתכן שהוא עוצם עיניים לגבי השימוש בו. אבל האם אפשר לעשות מעצימת העיניים הזאת עבירת שוחד? ככה-ככה. מתוך ראיון עם עו"ד יורם ראב"ד, פרקליטו של דני דנקנר:

"אחרי שקראנו את העדויות של כל העדים ללא יוצא מן הכלל, ועברנו על כל הראיות, אין אפילו שמץ של עבירה פלילית בדברים שנאמרו, בעדויות, בחומרים".

דבר אחד בטוח – אחרי 15 שנים של שתדלנות, מיליוני שקלים, התגייסות של מיטב המאכערים ובכירי עורכי הדין, עסקת קרקעות המלח עדיין לא זזה לשום מקום. שוב, התברר, שלמרות כל הדעות הקדומות שלנו, השלטון כאן לא כל כך מהר נכנע להון.

כתבתו של רביב דרוקר

צילום: יובל סייג, עמית טרקל.

מקליט: מור בידר.

עורכת: לי בר לבב.

תחקיר: לינור גריסריו.

ניהול קריאטיבי: גיא לוין.

בימוי ופוסט: רועי צורף.

צילום סטילס: תומר פולטין.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.