תחקיר ביבי נגד ברק

מאת  | 4 ביוני 2013
 

מתוך ראיון עם אלדד יניב, לשעבר יועצו של אהוד ברק:

"אחרי 2007 אני כבר לא עבדתי עם אהוד ברק, וביבי היה מזמין אותי ככה, לכל מיני התייעצויות כאלה ואחרות. הוא רצה שאני אעבוד איתו, שאני אייעץ לו. ואז יום אחד הוא (נתניהו) מתקשר בבהלה שאני אגיע אליו. אני שואל אותו: "מה קרה? אני לא יכול להגיע עכשיו לירושלים. נעשה את זה מחר". (ביבי משיב): "לא, לא, לא. זה חייב להיות עכשיו. זה חייב להיות הרגע זה חייב להיות מיד". ואז הוא אומר לי: "עוד רגע", ואז אני שומע מוזיקה, מוזיקה מתנגנת".

הסיפור הזה נשמע קצת כמו עוד אחד מהסיפורים המרעישים של אלדד יניב, אלו שהוא פרסם ברשת בזמן הבחירות כשהוא רצה להיבחר וכלי התקשורת חששו לצטט. אלא שפה סדר הדברים הפוך, אז בוא נתחיל מהתחלה. בינינו, זה קצת "בית הקלפים" גרסת הפוליטיקה הישראלית. עבר לא מעט זמן מאז שזה קרה, אבל הסיפור הזה, לדעתנו, עדיין ראוי להיות מסופר.

בשנת 2007 אהוד ברק מנסה בשנית להיבחר ליו"ר מפלגת העבודה, לעשות קאמבק. יריבו העיקרי הוא עמי איילון, אבל מה ששניהם לא יודעים זה שהיה אדם אחר, שהיה מאוד מוטרד, מאוד, מחזרת ברק לפוליטיקה.

יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, הסביר אז לצוותו הקרוב שברק הוא האיום המרכזי עליו, מבחינתו. "הוא בכלל לא פופולארי", אומרים היועצים. "אתם לא מכירים אותו", מבטל נתניהו. הוא ינצח, יהפוך לשר בטחון ואז הוא יעשה הכול, הכול כדי להפוך לראש ממשלה. הוא יפציץ באיראן אם צריך כדי להפוך לפופולארי. אנשי נתניהו מתחילים בפרויקט סודי, איסוף מודיעין כנגד היריב ברק, כולל ניסיון לפגוע בו בקמפיין שלו לראשות העבודה.

זה מתחיל בסקר. לפי הסקר, היועצים צודקים. ברק לא כל כך פופולארי בציבור. לפי הסקר של מאגר מוחות, נתניהו אז יו"ר אופוזיציה, צמוד לליבני, צמוד לעמי איילון, צמוד לשמעון פרס, אבל מביס את אהוד ברק. נתניהו לא נרגע מהנתונים.

הקמפיין שברק ניהל אז באמצע 2007 היה חסר תקדים. הוא לא מדבר בתקשורת, כנסיו סגורים, אף מילה מהם לא מצולמת או מוקלטת, שום דבר לא משודר.

אף כלי תקשורת כאמור לא מחזיק בצילום של הכנסים של ברק, אבל בלשכת נתניהו יש. אחד מאנשי נתניהו שולח בסתר אנשים שייכנסו לכנסים של ברק. אולי תהיה לו איזו פליטת פה שתוכל לשמש את נתניהו בעתיד.

מתוך כנס של אהוד ברק, צולם במצלה נסתרת על ידי חוקרים שנשלחו על ידי אנשי נתניהו:

ברק: אנחנו לפני בחירות חשובות מאוד. יש לנו לראשונה מ-99 הזדמנות ממשית לחזור אל הנהגת המדינה. אמרו ביבי הוא קוסם, הוא מהפנט את האזרחים בטלוויזיה. אי אפשר להתגבר עליו, וברק לא ממריא. מפלגת העבודה זה כריש מת. אמרתי להם: "תעזבו את ביבי. תשאירו לי את ביבי. אני מכיר אותו מאז שהוא היה נער. אני אטפל בביבי."

והנה דברים ששמענו מאחד מהאנשים שנשלחו מטעם נתניהו לצלם בסתר את כנס הבחירות:

"הקלטנו את הכנס בהוד השרון. שלושה כנסים… פה בגבעתיים, שאלו שאלות וכולם הרי מערכניקים פה בגבעתיים אז לא היה משהו להלהיט את העניין. למרות שמישהו ניסה להלהיט את העניין, השקיטו אותו ונגמר הסיפור. הכנס הכי מעניין היה בהוד השרון. גם הוא ארך הרבה זמן. הכנס המעניין השני זה היה הכנס עם הוויכוחים, שהוציאו אנשים, הוציאו תקשורת החוצה".

קטע מהקלטה נסתרת מהכנס של ברק בהוד השרון:

ברק: צריך להעמיד בראשנו צוות, ובראשו אדם שיכול לנצח את נתניהו בבחירות, משום שאנחנו לא נתמודד, לא מול אולמרט ולא מול פרס. היריב שלנו יהיה נתניהו וצריך לנצח בבחירות.

בלשכת נתניהו לא מסתפקים באיסוף מודיעין. איך ההפגנות של אוקטובר 2000, שבסופן 13 מערביי ישראל נהרגו, קשורות לסיפור הזה? בואו תשמעו.

אנשי נתניהו מגלים בשנת 2007 שברק מתכנן לסייר בנצרת. ספר הבוחרים של מפלגת העבודה כולל, כידוע, מספר רב של מתפקדים ערבים, וברק רוצה, כמובן, את קולם. אלא שבנצרת מחכה לו הפתעה לא נעימה, הפגנה כנגד בחירתו, שהמנוע העיקרי שלה הוא המשפחות השכולות של אותם 13 הרוגי אוקטובר 2000, שכועסים על מי שהיה ראש ממשלה באותה תקופה.

לקראת ההפגנה ולקראת אותו סיור של ברק במאי 2007 בנצרת, התפרסמו בעיתונים הערביים המודעות הקשות הללו.

ברק, עיניכם הרואות בתמונה מאוד לא מחמיאה, ומתחת הכיתוב הקשה הבא:

"ברק צרה או אסון, שלך". בגוף המודעה נאמר: "בגלל האלימות תחת פיקודו שהובילה לרצח צעירים מבנינו. בגלל דעותיו הקיצוניות, הוא הסכים בכתב לביקורו הפרובוקטיבי של שרון במסגד אל-אקצה. בגלל עמדותיו הלאומניות הקוראות לעקירה ושלילת אזרחות במסגרת חילופי שטחים".

מי חיבר את המודעות? מי שילם עליהן? מי עומד מאחוריהן?

מתוך שיחה טלפונים עם חסן עאסלה, אביו של אסיל עאסלה שנהרג באירועי אוקטובר 2000:

אנחנו לא שילמנו שום כסף ולא היינו מוכנים לשלם שום כסף אפילו.

ומישהו פנה אליכם עבור זה?

לא. אף אחד לא פנה, ואם מישהו היה פונה היה מקבל על הראש.

מתוך שיחה עם אלדד יניב, לשעבר יועצו של אהוד ברק:

"אז הוא אומר לי: "אתה מכיר את הקמפיין מ- 2007". אמרתי לו (לנתניהו): "אני מזכיר לך שאני הייתי בצד השני. זה לא אנחנו. זה אתה פעלת נגדנו" (יניב ניהל את הקמפיין של ברק). ואז הוא מספר לי שהיה קמפיין שהוא הוביל אותו, קמפיין מאוד אכזרי נגד אהוד ברק במגזר הערבי, של כרזות ומודעות והשמצות, אבל מאוד מאוד אגרסיבי".

כהרגלו, יניב אומר את הדברים למצלמה ובגלוי, אבל עוד לפני כן שמענו את הסיפור הזה מכמה מהאנשים שהיו מעורבים בו אישית. לדבריהם, בכירי לשכתו של נתניהו היו מעורבים בכל המיזם הסודי הזה מראש הלשכה, נפתלי בנט, היום יו"ר הבית היהודי, ועד יועץ הסקרים באותה תקופה, ישראל בכר.

אחד מאנשי לשכת נתניהו באותה תקופה סיפר לנו שהם רכבו על הכעס, האמיתי, של המשפחות השכולות, והזמינו מודעות לפרסום בעיתונים הערביים. לדבריו, הכסף למימון המודעות הגיע במקור בכלל בפאונדים, במזומן, והועבר דרך אדם שלישי, פרסומאי בשם ירון מרחב. תפסנו את מרחב והוא לא ממש אהב לדבר על הנושא, אבל אישר לנו שהוא אכן העביר את הכסף מאנשי נתניהו לעיתונים הערביים. בעיתונים הערביים של אותה תקופה מצאנו רק המודעה אחת מעניין הזה, המודעה שכבר הראינו לכם. ביררו עליה. היא נקנתה על-ידי חברת רכש מדיה בשם "יוניברסל מקאן", והתשלום ניתן במזומן.

בחזרה לשיחה עם אלדד יניב:

"עכשיו הוא רוצה לפעול נגדי בעניין הזה, ואז הוא אומר (נתניהו): "תשמע, יש איזה חוקר פרטי שבמשך שנים עובר ביני לבין אהוד, וזה איש מהיחידה שאנחנו מאוד סומכים עליו והוא מאוד מאוד דיסקרטי. אתה חושב שאהוד יקליט אותו?" אמרתי לו: "אני לא יודע". (נתניהו): "במשך השנים אתה נתקלת שהוא מקליט אנשים?" אמרתי לו: "לא, אני בחיים לא נתקלתי במצב שאהוד ברק מקליט אנשים". (נתניהו): "אני מאוד מאוד חושש, אני מאוד מאוד חושש שעכשיו הוא מבין שזה הקמפיין האחרון שלו, שזו הפעם האחרונה שהוא יכול לנצח אותי". אמרתי לו: "כן, זו גם הפעם האחרונה שאתה יכול להפסיד לו, אתה יודע". הוא אומר: "כן, כן, בגלל זה אני מפחד שהוא יחצה את הקווים."

אגב, זה לא המבצע היחיד שנתניהו ולשכתו היו מעורבים בו באותה תקופה. בבחירות 2009 אנשי נתניהו יוזמים פרסומים שליליים כנגד איווט ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו באותה תקופה, במספר אתרי אינטרנט בשפה הרוסית. גם כאן הם עושים זאת בלי לחתום בשמם, וגם כאן מושא ההתקפה, ליברמן, עולה עליהם ומעביר מסרים קשים לנתניהו, שגורמים להפסקת הקמפיין.

אז איך יכול להיות, אתם שואלים, שברק וליברמן, כאורה קורבנות ההתקפות הללו, הפכו לשותפים הקואליציוניים הבכירים של נתניהו במשך שנים? אולי זו המסקנה הכי מעניינת מהסיפור הזה. כנראה שלפחות חלק מהפוליטיקאים שלנו חושבים שזו הפוליטיקה, וזה מה שאתה נדרש לעשות ולהכיל, אם אתה רוצה לשרוד בה.

כתבתו של רביב דרוקר

עריכה: דרור רשף

תחקיר: יובל אגסי

צילום: אמיתי אייזנברג

מקליט: תומר בלאייר

תגובות

תגובות