תחקיר בנק הפועלים נגד "הארץ"

מאת  | 28 ביוני 2009
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן 

מאבקים בין גופים כלכליים לכלי תקשורת הם לא דבר נדיר, אבל כנראה שלא היה תקדים בישראל למלחמה, אין מילה אחרת, שמתנהלת בחודשים האחרונים בין בנק הפועלים לעיתון הארץ.

בכיר ב"הארץ" אמר לנו: בנק הפועלים מנסה לסגור את העיתון, מכיוון שאנחנו היחידים שהעזנו למתוח ביקורת קשה עליו. כל שאר העיתונים מפחדים בגלל סיבות כלכליות.

מתוך דבריו של עמוס שוקן, מו"ל עיתון הארץ:

"את הפרסום אצלנו הוא הפסיק בגלל שכתבנו עליו בצורה ביקורתית. כן אמרו לנו: "בגלל האופן
שאתם כותבים על דברים מסוימים, אנחנו לא נפרסם". זה אמרו לנו".

בנק הפועלים הוא אחד המפרסמים הגדולים בארץ. בחודשים האחרונים חדל הבנק לפרסם כמעט לחלוטין ב"הארץ". בין אמצע אפריל לסוף מאי עמד שווי הפרסום של הבנק ב"הארץ" על 20 אלף דולר בלבד. עיתונים קטנים יותר כמו "גלובס" ו"כלכליסט" קיבלו תקציבים גדולים יותר, שלא לדבר על "מעריב" ו"ידיעות" שקיבלו הרבה הרבה יותר כסף, גם אחרי שמשקללים את העובדה שיש להם קהל קוראים גדול יותר משל "הארץ".

קבוצת בנק הפועלים

עיתון – גלובס

$30,419

קבוצת בנק הפועלים

עיתון – ידיעות אחרונות

$209,176

קבוצת בנק הפועלים

עיתון – כלכליסט

$58,528

קבוצת בנק הפועלים

עיתון – מעריב

$132,880

קבוצת בנק הפועלים

עיתון – הארץ

$19,812

מתוך שיחה עם ירון לונדון:

"אבל "הארץ" שזה עיתון לוחמני יותר, נושכני, ויסגרו אותו, יגרמו לזה שמר שוקן יאמר: "אני לא יכול להקריב את כל הרכוש של משפחתי כדי להחזיק את העיתון הזה בשיניים", אז לא יהיה לך עיתון לאנשים חושבים. עם כל הכבוד, זה באמת עיתון… גם לאנשים חושבים, נאמר ככה. והחברה הישראלית כולה תצא נפסדת. הפוליטיקה הישראלית, הדיון הציבורי, הזירה הציבורית, כל זה יהיה נפסד".

מתוך שיחה עם עידו דיסנצ'יק, לשעבר עורך מעריב, חבר דירקטוריון בנק הפועלים עד דצמבר 2008:

"לדעתי החרם הזה לא לגיטימי ברמה עקרונית, למרות שברמה מעשית אני יכול להבין איך גורם
כלכלי מתרעם עד כדי הפסקת מודעות בגורם תקשורתי. אני בבנק הפועלים ישבתי עד סוף 2008, במשך שש שנים, והסיקור של "דה מרקר" אפילו רגע אחד לא היה הוגן כלפי בנק הפועלים. הדיווח הזה הוא מגמתי, מעוות, בלתי מדויק ומרושע.

בנק הפועלים מסרב לדבר על חרם המודעות שלו בפומבי, ובאופן רשמי הוא אפילו מכחיש אותו, אבל לא לייחוס אומר לנו בכיר בבנק: "כן, לא השתגענו על פרסום ב"דה מרקר" בגלל הדרך בה סוקרנו".

המלחמה בין העיתון לבנק לא הסתכמה בחרם מודעות. הארץ חייב לבנק הפועלים 80 מיליון שקלים. בשלב מסוים, ביקש הבנק מהעיתון להחזיר לו מייד 20 מיליון שקל.

מתוך שיחה עם עמוס שוקן, מו"ל עיתון הארץ:

"אם ביום מסוים פרסמנו כתבה בבוקר, ובערב של אותו יום קיבלנו מכתב מהבנק, תביאו עשרה
מיליון שקל, בסדר, אז גם זה קרה".

עד היום לא מוכר תקדים, בו בנק נקט בצעד כזה כלפי כלי תקשורת, בגלל סיקור לא נוח. מבחינת "הארץ" דרישת הבנק העמידה אותו כמעט בפני סכנה קיומית. קשה מאוד לגייס 20 מיליון שקלים בשוק האשראי הבעייתי כיום. בסופו של דבר נאלץ שוקן למכור את אחזקותיו באתר האינטרנט "וואלה".

מתוך שיחה עם עידו דיסנצ'יק, לשעבר עורך מעריב, חבר דירקטוריון בנק הפועלים עד דצמבר 2008:

"אם הם לקחו הלוואה והם לא עומדים בהתניות שלה או לא מחזירים אותה כראוי, אז על פי תורתם
צריך לקחת להם את החברה".

מעניין במיוחד להקשיב לדברים של האיש הזה. עידו דיסנצ'יק היה עורך "מעריב" בשעה שתשלובת כלל הגדולה הטילה חרם מודעות על העיתון בדרישה שיפוטר כתב העיתון דאז, יואב יצחק. "מעריב" נאלץ להיכנע ופיטר את יצחק.

בחזרה לעידו דיסנצ'יק:

"אני עמדתי בחרם הזה במשך יותר משנה. "מעריב" ניזוק בצורה קשה מאוד מהחרם הזה, גם לא
הרווחתי הרבה מהדבר הזה".

מתוך שיחה עם ירון לונדון:

"אינני בטוח שלא תהיה זו חרב פיפיות. בסופו של דבר אנשים כמוך וכמוני, יעוררו את דעת הקהל
ויפנו את תשומת ליבה לסכנה האיומה שעיתון יכול להיסגר כי מנהלים של אורגן כלכלי מהססים,
פוחדים, מפני הביקורת המוטחת בהם. הם ישלמו על כך בסופו של דבר".

הלחץ על "הארץ", לטענת העיתון, הגיע מכיוון נוסף. בן דודו של יו"ר בנק הפועלים הוא נוחי דנקנר, אחד האנשים החזקים במשק ובעל השליטה בקונצרן איי די בי. ב"הארץ" אומרים, נוחי החליט לעזור לדני, וצמצם אצלנו את כמות המודעות.

הנה מה שאומר על כך עמוס שוקן, מו"ל "הארץ":

"יש אפשרות שזה קשרי משפחה. צריך לזכור, נוחי הוא בעצם היה איש מרכזי בבנק הפועלים לא
מעט שנים".

מתוך שיחה עם דידי לחמן מסר, לשעבר המשנה ליועמ"ש:

"אני חושבת שמפרסם צריך לעשות את עבודתו, דהיינו לפרסם את מוצריו. הוא לא יכול, בשום פנים ואופן להשתמש בכוחו הכלכלי כדי להשפיע על הסיקור העיתונאי, רק אני לא תמימה, ואני חושבת שזה קיים, זה בעייתי, ונראה לי שאנחנו צריכים כחברה להתמודד ולעמוד ולזעוק נגד התופעה הזאת".

בצד של בנק הפועלים הדברים נשמעים אחרת לגמרי. מספיק להקריא את תגובתו הרשמית והלא צמחונית של הבנק:

"מזה זמן רב ברור לכל, כי עיתון "הארץ" יצא למסע צלב נגד הבנק וראשיו. מסע צלב זה נוהל תוך
הפרות בוטות של כללי האתיקה העיתונאית. קיים חשש ממשי, שמר שוקן אינו נרתע מניגוד העניינים בו עיתון "הארץ" שרוי כחייב של הבנק מחד גיסא, וכמי שמנצל לשירות עצמו את הכוח האדיר שבא על עיתון מאידך גיסא. נראה שמר שוקן הוא זה שמנסה להפעיל לחץ על הבנקלצרכיו הפרטיים שלו, תוך ניצול מעמדו כבעל עיתון".

ההפרות הבוטות של כללי האתיקה, כפי שנמסר בתגובת הבנק, מתייחסות לברית הלא הגונה שנוצרה, לטענת בכיר בבנק, בין העיתון לנגיד בנק ישראל. בבנק אומרים ש"הארץ", סטנלי פישר ורוני חזקיהו פעלו ביחד בעצם כדי להדיח את דני דנקנר מתפקידו, תוך שימוש ביועץ משותף של כל הגופים הללו, שהדליף חומרים כנגד הבנק לעיתון.

בצעד יוצא דופן גם יצא יו"ר בנק הפועלים בהתקפה פומבית נגד העיתון.

מתוך דבריו של דני דנקנר בכנס שוק ההון של גלובס, מאי 209, באדיבות גלובס TV:

"כלי תקשורת מאות מסוים, שפעם העיד על עצמו שהוא מיועד לאנשים חושבים, המשיך כדרכו
לחשוב במקום הקורא וגם במקום הממשל. לשיטתו, או שנלך בדרכו או שנלך לעזאזל".

המלחמה בין "הארץ" לבנק הפועלים, ככל שהיא מעניינת, גדולה בהרבה מגורלו של עיתון אחד או יו"ר בנק אחד. היא מחדדת את השאלה – האם כלי התקשורת בישראל, שרובם חלשים כלכלית ונלחמים על קיומם, יכולים בכלל להרשות לעצמם למתוח ביקורת על ענקים פיננסיים כמו בנק הפועלים?

 מתוך דבריו של עידו דיסנצ'יק, לשעבר עורך מעריב, חבר דירקטוריון בנק הפועלים עד דצמבר 2008:

"יכול להיות שהחיים השתנו והתלות של גופי התקשורת בגופים כלכליים הלכה והעמיקה".

מתוך שיחה עם דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים:

"התופעה המאוד מדאיגה שעיתונאים לא מתקרבים לנושאים, במיוחד כלכליים, שקרובים לעניינים
של הבעלים של העיתון או המו"ל של העיתון, היא תופעה מאוד מדאיגה".

הנה מה שאומרת על כך דידי לחמן מסר, לשעבר המשנה ליועמ"ש:

"והשאלה עד כמה הצופה מבין שהאם מה שהוא קורא מעיתון הוא אחר, כי לבעלים יש אינטרס
כלכלי כזה או אחר, ומה הוא לא קורא בעיתון, ולמה הוא לא קורא על זה בעיתון? את זה לא נוכל
לפתור".

בכיר ה"הארץ" אומר: איך עיתון למשל, כמו "מעריב", יכול למתוח ביקורת על בנק שמנשים אותו בהנשמה מלאכותית, למרות שאין לו זכות קיום כלכלית? הבכיר מכוון להלוואה של 50 מיליון שקלים שנתן הבנק לפני מספר חודשים לעיתון שנלחם על חייו.

הנה מה שמספר לנו על כך יהודה שרוני, פרשן כלכלי במעריב:

"הבנק, אליי? ממש לא. הבנק אליי לא פנה. הסיקור לשנו היה הכי נקי, והכי פחות מושפע מלחצים או מאינטרסים".

מתוך שיחה שקיים מיקי רוזנטל עם עמוס שוקן, מו"ל עיתון "הארץ":

בבנק נאמר לי שאתם לא עמדתם בתנאי ההלוואה.

זה נכון, זה גם לא רלוונטי, כי אם אתה תיקח את הדוחות הציבוריים שמפרסמת "מעריב", של בכל
דוח כתוב: "החברה לא עומדת בהסכמות שלה עם המערכת הבנקאית". ולא רק זה, אלא שבתאריך מסוים הם (הפועלים) אמרו: "O.K, גם אנחנו נוסיף ל"מעריב" הלוואה של 50 מיליון שקל.

מתוך דבריו של עידו דיסנצ'יק, לשעבר עורך מעריב, חבר דירקטוריון בנק הפועלים עד דצמבר 2008:

"לפי דעתי ההבדל בין "מעריב" לבין "הארץ" זה שאדון נמרודי הלך הביתה והביא עוד 40 מיליון שקל והשקיע בעניין הזה, וגם הביא עוד כמה בטחונות לטובת הכספים שהוא קיבל. אני בטוח שאם מר שוקן היה טורח ללכת הביתה ולהביא 40 מיליון שקל או להביא בטחונות חדשים, לא הייתה שום בעיה עם לקבל כסף מבנק הפועלים".

בשלב מסוים של המלחמה בין העיתון לבנק התארגנה פגישת פיוס. המפייס, כמעט כרגיל, הוא עורך הדין רמי כספי, עורך הדין של הבנק.

בחזרה לראיון עם לעמוס שוקן:

רם כספי בעצם ניסה לפתור את הדבר הזה, ולא היה מקובל עליו שחרם מודעות, או איזה צעד
פיננסי הוא דרך הנכונה.

האם הוא אמר לך: מה אתה מצפה כשאתם כותבים ככה על דני דנקנר?

כן, הוא אמר לי את זה.

אי אפשר כמובן לכפות על בנק הפועלים לפרסם במקום מסוים גם אם זה חשוב לחופש העיתונות. שוק חופשי. מצד שני, המפקח על הבנקים שלח לפני מספר שבועות את חוקריו בדחיפות לקחת מהבנק את כל החומר שקשור להלוואותיו ל"מעריב" מצד אחד ו"הארץ" מצד שני. כנראה שגם שם רוצים לבדוק אם לא התערבבו להם, בנקאות ונקמנות.

כתבתו של רביב דרוקר

צלם: אמיר צעירי

מקליט: אלי סבא

עורך: אלון רייף

תחקיר: יעל הורביץ

גרפיקה: גיא לוין

תגובות

תגובת בנק הפועלים:

בנק הפועלים לא ניסה מעולם להפעיל לחץ על "הארץ" באמצעות הפסקת פרסום בעיתון. בנוסף, מר שוקן שכח לציין כהרגלו שבנק הפועלים קונה מאות מינויים של "הארץ/דה מרקר" מדי יום בעבור עובדיו ומנהליו.

החלטות בנק הפועלים בנוגע לאשראי מתקבלות על ידי הגורמים המקצועיים מתוך שיקולים בנקאיים ועסקיים בלבד.

תגובת עו"ד רם כספי:

הפגישה ביני לבין מר שוקן התקיימה לפני שלושה חודשים ובה דובר על ההסדרים הפיננסיים של הבנק. לא דובר כלל על חרם המודעות.

תגובת מעריב:

קבוצת "מעריב" הגיע להסדר חוב עם בנק הפועלים שמשקף את כל דרישות הבנק מ"מעריב" ומבעלי השליטה בעיתון לאחר שעמדו בכל הדרישות ובכלל זה הזרמת הון משמעותית על ידי הבעלים ל"מעריב".

תגובת IDB:

לא היה ולא נברא! עמוס שוקן יודע היטב שאין שום חרם מודעות של חברה כלשהי מקבוצת IDB על עיתונו.

תגובות

תגובות