תחקיר הולילנד

מאת  | 23 באוקטובר 2010
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן

סיפורו של פרויקט הולילנד הוא במידה רבה סיפורו של ענף הנדל"ן בישראל, תופעות שהתגלו בפרוייקט הזה, קורות בהרבה פרוייקטים בארץ, רק שבהולילנד הן קרו בגדול, בענק, כיאה לאיש שהוביל לאישורו של הפרוייקט הזה – אולי האיש הכי מוכשר והכי מגלומני שפעל פה בתחום הנדל"ן, האיש שגם הפך להיות עד המדינה בפרשה.

מתוך שיחה עם ד"ר יואב סרנה, המנהל המקצועי של פרויקט הולילנד בשנות ה-90:

"אני חושב שבתחומים המקצועיים, הוא גאון. זה איש שבתחום הכלכלה, הוא גאון, האיש הזה".

כמה דברים שכדאי לכם לדעת על עד המדינה, שמואל דכנר:

1. הוא אושיית נדל"ן. רבים מבכירי הענף הם בניו הרוחניים.

דן פיקר, אדריכל מלונות, שימש יועץ לפרויקט הולילנד:

"אם אני זקוק לפגישה עם מתכנן מחוז או משהו מעין זה, ייקח לי חודשיים, הוא, לקח לו חודש או
שבועיים".

ד"ר יואב סרנה:

"הוא אדם מאוד דומיננטי, מאוד משפיע, מאוד מקושר".

2. הוא מקושר ברמות שלא תיאמנה. למי? לכולם. הוא ניהל אורח חיים נהנתני ופזרני. השוק האפור רודף אותו על חובות של מיליונים, בבריחתו מהנושים הוא הונה, זייף ועקץ משקיעים וחברים.

3. לפי מסמכים שהגיש, הוא חולה במחלה סופנית.

4. המשטרה לקחה הימור גדול כשיצאה לחקירת השחיתות הגדולה בתולדות המדינה על בסיס עד מדינה כזה. המשטרה יודעת שעד המדינה ניסה לסחוט מעורבים שונים בפרשה באמצעות טיוטת כתב תביעה, כביכול, בה הוא גולל את גרסתו. מצד שני, בהיותו מתעד כפייתי, הוא בא למשטרה עם יומנים אישיים, חשבוניות, מסמכים, כל פתקית שמישהו נתן ואפילו הקלטות שערך עם מעורבים בפרשה לפני שחתם את הסכם עד המדינה.

גבעת הולילנד שייכת להלל צ'רני. בשנת 1993, כשהגבעה הייתה עדיין שטח ירוק, עד המדינה התחיל לעבוד עבור הלל צ'רני.

מתוך שיחה עם ד"ר יואב סרנה, המנהל המקצועי של פרויקט הולילנד בשנות ה-90:

"הלל צ'רני היה יזם מאוד משונה. הוא לא היה איזה איש עסקים כזה. או בכלל טיפוס שונה מאיש עסקים שאתה מדמיין. הלל צ'רני לא הופיע כיזם טיפוסי, כיזם שמחפש להרוויח. זה איש מאוד מאוד תמים, לא איש עסקים, לא מאכער, לא יודע מה לעשות עם הכסף".

מתוך דברים שאמר לנו עו"ד יורם בר סלע, ייצג את היזמים בשנים 96-98:

"היה לו יחס רגשי למקום ולתוצאה שתקום".

הם הכינו ביחד תכנית בנייה מגלומנית. 310 אלף מטר מרובע שבמרכזם 1,500 חדרי מלון, משהו שירושלים מעולם לא ראתה ומנוגד למדיניות התכנון בעיר. רק גאון פנטזיונר יכול להעלות על הדעת שתכנית כזאת תאושר.

ד"ר יואב סרנה:

"השפעתו על הלל הלכה וגדלה לאורך הזמן. לאן ההשפעה הזאת הובילה בסוף, אינני יכול להגיד לך. אני יודע שהייתה לו השפעה גדולה מאוד על הלל. גדולה מאוד. הוא היה מסתכל על דכנר כמו  איזה אליל".

שמואל דכנר הלך על שני מסלולים מקבילים. במסלול הירוק הוא בנה את נבחרת החלומות של עולם הנדל"ן הישראלי. אדריכל רמי כרמי, חתן פרס ישראל ואדריכל ביהמ"ש העליון, לצידו, האדריכל ארתור ספקטור, אדריכל נוף, שלמה אהרונסון, מנהל מקצועי, ד"ר יואב סרנה, אדריכל מלונות דן פיקר. בתפקיד הלוביסט עידו דיסינצ'יק, שזה עתה סיים כהונה כעורך "מעריב" ופתח ליזמים המון דלתות, כולל אלו של שר התיירות, עוזי ברעם, ראש העיר לשעבר טדי קולק ואפילו הפגיש אותם עם לאה רבין. למישהו שיושב בוועדת תכנון, זוהי באמת נבחרת החלומות של עולם הנדל"ן.

רינה זמיר, נציגת משרד השיכון בוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים:

"בבחירה של הצוות הזה היה תחכום רב. ההנחה הייתה שהוא פותח דלתות משום המקצועיות שלו ורמת החשיבה שלו. גם בזכות המוניטין שלהם וגם בזכות השכנוע העצמי".

מתוך שיחה עם ד"ר יואב סרנה, המנהל המקצועי של פרויקט הולילנד בשנות ה-90:

בכלל היה קונספט של נבחרת החלומות, לא?

נכון. זה פשוט באמת האנשים הטובים ביותר.

זאת לא הייתה אבל, בשביל להעביר כזה פרויקט בעיתי, אנחנו צריכים את נבחרת
החלומות?

יכול להיות שכן. חשיבה לגיטימית.

ציר זמן – נובמבר 95:

המבחן האמיתי הראשון לפנטזייה של עד המדינה, שמואל דכנר. תוכנית הולילנד הגיעה לדיון ראשון בוועדה המחוזית ירושלים, גוף אפור לכאורה, שמחזיק בכוח אדיר. הוועדה היא שילוב של נציגי ממשלה ונציגי ציבור. בהינף אצבע אחת הם יכולים למחוק גבעות ולהעשיר יזמים. נציגי הולילנד מפעילים בפני חברי הועדה את כל קסמיהם. רם כרמי נושא נאום היסטורי.

כרמי מדבר על בנייה נוסח הורדוס ועל רצון לבנות מגדלים כמו שהיו בירושלים פעם, על חומה חדשה לירושלים, מפליג מאות שנים אחורה ומשרטט עתיד מאות שנים קדימה.

נציגי הפרוייקט מספרים לוועדה על מחויבותם של היזמים למלונאות, התחייבו שלפני שתיבנה דירה אחת, כבר יהיה כביש ובכלל, ישקיעו באופן חסר תקדים בעיר, יקימו פארק, יבנו בית ספר, מעונות יום.

הוועדה המחוזית לא מתרשמת. נציגי הוועדה שוחטים את הפרויקט.

מתוך פרוטוקול הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, 7.11.1995:

חבר הועדה, חיים פלק: הבניינים האלה פשוט מכוערים… אני את המגדלים האלה בכלל הייתי
מוריד.

נציג אגודת האדריכלים, נחום מלצר: את התוכנית הזאת צריך להחזיר למתכננים ולבקש שיכינו
תכנית אחרת… זה מבצר… חומה אטלנטית אדירה… הקנה מידה כאן הוא אדיר, אין בנין כזה גדול בארץ, בעולם.

נציג המשרד לאיכות הסביבה מצטרף ונציגת משרד השיכון כועסת:

רינה זמיר: הנימוק הכלכלי והאיום שהתלווה לו מעצבן. אם לא כדאי לבנות את הפרויקט, שלא יבנה… הוא לא תורם כלום לתשתית העירונית. הוא תורם רק לעצמו.

מתוך שיחה עם רינה זמיר, נציגת משרד השיכון בוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים:

"הפרויקט היה נראה לי לא מספיק מובן מבחינה תכנונית. המסות שהאדריכלות הציבה על השטח הזה היו גדולות, מוגזמות. הכול היה נראה כלאחר יד".

הכי חשוב, מתכנן המחוז, הדמות המקצועית הניטראלית הבכירה בחדר, פסקואל ברויד, מסויג מהתכנית.

מתוך פרוטוקול הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, 7.11.1995:

פסקואל ברויד: מדובר בתכנית שיש לה נוכחות כבדה, פרופורציות ומסות שאנחנו לא חושבים שהם נכונים, אנחנו רואים בחיוב לבנות פה בית מלון ומגורים בצורה לגמרי שונה.

ההפסד בוועדה ממש לא מרתיע את עד המדינה דכנר. במקביל למסלול הירוק, הוא הפעיל, לטענתו, גם מסלול אדום, תשלומי שוחד.

תגובת אולמרט להאשמות הולילנד, 15.4.2010:

"אני תמכתי בפרויקט הולילנד. התוכניות שונו לגמרי לאחר שחדלתי להיות ראש העיר. אין לי שום יד בכל השינויים שהתחוללו בתכניות הללו בשנים שלאחר מכן".

באמצע שנות ה – 90 קנתה שולה זקן, יד ימינו של אולמרט, את הבית הזה במלחה. לדברי עד המדינה, הבית הכניס אותה לחובות. המשטרה חושדת ששמואל דכנר העביר לזקן, לבקשתה, ולבקשת אולמרט, 400 אלף שקלים. באותה תקופה הוא הופך לבן בית בלשכת אולמרט. הוא נפגש כמעט מתי שהוא רוצה עם זקן, וגם ביומנו של אולמרט רשומות פגישות רבות איתו לאורך שנים.

הטבעות שעל ידה של שולה זקן מתחילות בפגישה בין שמואל דכנר לבינה. זקן אומרת לו, "איך בא לי תכשיט". עד המדינה הולך לחנות "עצמון" בכיכר המדינה וקונה לה עגילים. זקן החליפה אותם בטבעות. עשרת אלפים שקלים זה עלה לדכנר וזה לא הסתיים בזה. עד המדינה גם קונה לה תמונה של רימר, רהיטים לפאטיו בבית, נעליים בחנות ב"עזריאלי" ותיק עור. זקן טענה בחקירתה שהמתנות ניתנו על בסיס חברי.

ציר זמן – 18.12.95:

 

חודש וחצי אחרי שנזרקו בבושת פנים, מגיע חבר טוב לעזור ליזמי הולילנד. ראש עיריית ירושלים הגיע לישיבה של הוועדה המקצועית. זו הפעם הראשונה והאחרונה שאולמרט הופיע בפני הוועדה בעשר שנות כהונתו. אולמרט מבקש מחברי הוועדה לקדם אתהפרויקט: "אנחנו זקוקים לבתי מלון בעיר".

על פי עד המדינה, אולמרט מעולם לא לכלך את ידיו ישירות בקבלת כסף ממנו. הכל עבר דרך שולה זקן. באותה תקופה, למשל, זקן מבקשת מעד המדינה לעזור לסגור את החובות שיצר אולמרט בקמפיין לראשות העירייה שנתיים קודם לכן. לפי החוק אז, אסור לתרום יותר מ – 5,000 שקל בקמפיים. דכנר גייס 12 אנשים שנתנו כל אחד צ'ק של 5,000 שקל, אבל בעצם קיבלו, בניגוד לחוק, את הכסף בחזרה מקופת הולילנד.

מתוך שיחה עם ד"ר יואב סרנה, המנהל המקצועי של פרויקט הולילנד בשנות ה-90:

גם אחרי שהוא מתרים אותך ואז אתה אמור להבין שאתה כאילו.. שהוא עוזר לאולמרט.

הייתי אומר. כן, כן, ואני עדיין, אתה יודע, הייתי אומר, פה אני הייתי נאיבי באותו קטע. אני על הנושא הזה נתתי עדות במשטרה לגבי אותו אירוע. לא יצא מזה שום דבר.

ציר זמן – 06.02.96:

 

חודשיים וחצי אחרי שהוועדה המחוזית זורקת את היזמים מכול המדרגות, היא משנה לחלוטין את גישתה לפרויקט.

אולי זה הנאום של ראש העיר, אולי נבחרת החלומות, אולי הקסמים של שמואל דכנר, אבל מתכנן המחוז, איש המקצוע, נשמע פתאום אחרת.

מתוך פרוטוקול הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, 6.2.96:

פסקואל ברויד: התכנית שהגיעו אליה חיובית לעיר, מאד מתאימה לסביבה.

מתוך שיחה טלפונית שערכנו עם פסקואל ברויד, לשעבר מתכנן מחוז ירושלים:

"אני שיניתי הרבה פעמים את העמדה שלי אני לבד לא רוצה לקבל את ההחלטה, ויכול להיות שכתוצאה מזה שיניתי את הדעה".

המכשול הבא של עד המדינה דכנר, הוא המשרד לאיכות הסביבה. השר המכהן, יוסי שריד, הודיע שהוא מתנגד לפרוייקט. אבל שריד התחלף ברפול, שהביא איתו מנכ"לית ידידותית ליזמים, נחמה רונן. הדרג המקצועי במשרד ניסה להתנגד, אבל רונן כופה על הפקידים להתיישר.

מתוך ראיון עם גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

אתה כותב סיכום פגישה מיום 2 ביולי, 97.

כן.

במקור לא כתוב שהמשרד תומך עקרונית בפרויקט הולילנד.

זהו. הסיכום המקורי, אני הוצאתי אותו, נכון?

נכון.

אני זוכר שדבר אחד… אני זוכר את הפגישה הזאת כי זאת הפגישה היחידה שאני הייתי נוכח בה. וכמו שאתה רואה, כאן (המשתתפים) שמואל דכנר דיסנצ'יק ואברהם נתן.

כנראה שאתה מחמיץ בדיון את הדבר הזה, שהיא מתעקשת לכתוב במיוחד: "המשרד תומך עקרונית בפרויקט הולילנד.

הדבר הזה הוא ורסיה מתוקנת לסיכום שאני הוצאתי. אני רואה כאן שאני כותב: "מנחם, שתהנה, גיל".

עכשיו, מה זה אומר? אתה שולח למתכנן המחוז שלך…

שתהנה, תראה איך מסרסים אותנו.

מתוך ראיון עם נחמה רונן, לשעבר מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה:

למישהו היה חשוב שיצא עוד סיכום שנאמר בו שהמשרד לא מתנגד עקרונית לפרויקט.

זה נכון, וזה נעשה… היה מאוד חשוב לרפול שאני בהחלט אציין באופן ברור שאני אציין באופן ברור שהמשרד לא מתנגד לפרויקט באופן עקרוני.

בחזרה לראיון עם גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

עוברת שנה, זה יוני 98, ואז אתה כותב עוד פעם: "אל: מנחם/שוני, מאת: גיל. הנדון:
הולילנד
S.O.S. הלחץ חוזר שנית". למה S.O.S? מה?

מה שאני אומר, רבותי, S.O.S, נאמר את דעתנו, אם אנחנו חושבים שהוא לוקה בחסר, נאמר התסקיר לא מתקבל. המשמעות שאחר כך מתחילה מהומת אלוהים.

בחזרה לנחמה רונן, לשעבר מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה:

"אני לא יודעת למה נכתב "S.O.S", אני לא יודעת איזה לחץ… פרויקט הולילנד, בשום צורה שהיא, לא היה איזשהו נושא מדובר או נושא חשוב בחייו של המשרד לאיכות הסביבה בתקופה שרפול כיהן כשר ואני כמנכ"לית, כך שאני לא יודעת מי כתב מה ולמה, אבל שום לחץ לא הופעל".

רונן זורקת היום הכול על רפול. נציגי היזמים ואנשי המשרד זוכרים אחרת.

גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

"כן, היזמים יודעים את הדרך הנכונה איך להגיע למנכ"לית, נחמה רונן ואני חושב, אני לא בטוח, שהם הגיעו לרפול, נדמה לי שלא. אני לא הייתי נוכח בשום פגישה שרפול היה".

אחרי התפוצצות הפרשה פורסם שדכנר טוען שהוא שילם גם לנחמה רונן. הנה מה שאומרת על כך רונן:

"לא קיבלתי ממנו כסף, לא הייתי יועצת שלו, לא הייתי יועצת של אף אחד אחר בנושא הולילנד, ולראיה, לא נחקרתי על זה".

ציר זמן – 9.9.96:

המכשול הבא הוא הדיירים בסביבה, בעיקר בשכונה השכנה, רמת שרת. אלו מתאגדים בוועד פעולה ונלחמים בכל כוחם בתוכנית המאיימת.

מתוך שיחה שקיימנו עם גידי שבתאי, תושב רמת שרת:

רגע, רגע, מה אתם הולכים לעשות פה? אני לא מבין. זו שמורת טבע. אני קניתי פה פנטהאוס לפני שנים ובדקתי בתכנית מתאר, פה יש שמורת טבע, יש כאן איזשהו ואדי, למעלה יש חורש.

ואז אתה מתחיל להתנגד, מה אתה מרגיש שזה, משחק מכור?

זה היה עם היזמים עצמם, זה היה עם ראש העיר אולמרט, שבשבילו זה היה הבייבי שלו, זה היה גם בוועדה המחוזית, שהרגשנו שאנחנו נובחים והם, אתה יודע מה? עוד מעט הם היו מפהקים שם אפילו.

מתוך שיחה עם עו"ד נעמי וייל, ייצגה את ועד תושבי רמת שרת בהתנגדותם להולילנד:

כמה הפרויקט הזה חריג, קיצוני, לא סביר?

תראה, אז אני אומרת לך שהוא חריג בכל קנה מידה, גם ממעוף הזמן כי תביא בחשבון ש…

הכרת פרויקטים יותר גרועים ממנו?

אני אגיד לך מה, לפי דעתי, בירושלים אין. זה באמת דבר שאין לו אח ורע.

אבל דכנר לא פראייר. הוא שולח את התותחים הכבדים ביותר למערכה.

האדריכל ספקטור אומר בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים, 22.12.96:

"המשרד שלנו עובד בכל הארץ, אין יזמים שרוצים לעבוד בירושלים, זאת אמת… למה? מפני שכל
דבר עולה כאן פי שתיים או פי שלוש…. בלתי אפשרי לאשר תכנית בעיר הזאת… צריך להחליט אם בונים או לא בונים בירושלים… הגענו למומנט של אמת… גם בזמן שבנו את ימין משה ב-1860 אנשים צעקו הרבה מאד".

היום, אגב, כנראה גם אדריכל ספקטור מרגיש אחרת.

מתוך שיחה טלפונית עם ארתור ספקטור, מאדריכלי תכנית הולילנד המקורית:

"כרמי תכנן את התכנית, אבל אני ניסיתי לצאת מזה. לא נתנו לי. אני מתבייש שהייתי קשור לזה".

עורך הדין שמייצג את היזמים, עו"ד יורם בר-סלע, שם נדל"ני בולט בארץ, מבטיח בוועד המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים, 22.12.96:

"הפרויקט הזה לא נולד כמו כל פרוייקט אחר, משום שהוא באמת פרוייקט בעל משמעות, ואנחנו חושבים זאת הזדמנות, הייתי אומר כמעט חד פעמית למוסד התכנון לאשר בנייה לא קונבנציונלית, עם תפיסה ארכיטקטונית, תפיסה חברתית, ארכיטקטונית שלמה".

מתוך דברים שאמר לנו עו"ד יורם בר-סלע, ייצג את היזמים בשנים 98-96:

אני לא מבין למה שינו בכהוא זה את התכנית שאושרה. לא יכול להבין.

אתה אוהב אותו היום, אגב?

היום? מאוד לא.

אדריכל המלונות המוערך, דן פיקר, מסביר לחברי הוועדה:

"אנחנו זקוקים בירושלים באופן נואש לבתי מלון… אין לנו שום פרויקט כזה בירושלים. למיטב ידיעתי אין פרויקט זהה בארץ".

מתוך שיחה עם דן פיקר, אדריכל מלונות, שימש יועץ לפרויקט הולילנד:

"הפרויקט היום, במנח הטופוגרפי שהוא מונח בו, עם ההתנשאות והחיבור בין חלקי המבנים, הוא פרויקט שאינו לטעמי".

אחרי מאבק לא פשוט היזמים מנצחים. הוועדה מאשרת את התוכנית. עורכת הדין וייל נשארה עם התסכול.

עו"ד נעמי וייל, ייצגה את ועד תושבי רמת שרת בהתנגדותם להולילנד:

"אז נוצר מצב ואני אמרתי את זה כבר, שנשארתי כמפקד בלי צבא. אני עקבתי אחרי העניין הזה בתסכול פנימי עמוק".

ציר זמן – 5.5.99:

כמה עלה לדכנר ההישג העצום? במסלול הירוק לא ברור, אבל המון. במסלול האדום, לטענתו, לא פחות מ- 10-15 מיליון שקל. איך הוא עושה את זה? הוא לוקח כסף, באישור צ'רני לדבריו, מקופת הפרוייקט, כאשר בספרי הולילנד זה נרשם כחוב שלו לחברה. כך נכתב במסמך הסכמה שחתום, לכאורה, בידי דכנר, ובידי היזם צ'רני ונמצא בידי המשטרה:

  1. הוסכם לסגור את יתרת החובה שלי בספרי הולילנד בהקשר לתשלומים שהוצאו באישורך ובהסכמתך לגורמים שונים (א"א, א"ל, בצ"ק וכד') המסתכמים מעל 10-15 מיליון שקל.
  2. מוסכם בזאת כי חשבוני יזוכה וכי חשבונך יחוייב בהתאם.

בגלל ההתיישנות, דכנר לא פירט מעולם למי הוא שילם את הכספים הללו, חוץ מאולמרט וזקן.

ברחבי הארץ יש לא מעט פרוייקטים בעייתיים. מה מיוחד בהולילנד? החמדנות. רק אושרה תוכנית בנייה חסרת תקדים, וכבר מנסים להפטר מה"גיבנת". מכל ההתחייבויות שעזרו לדכנר וליזמים לאשר את התכנית הזו.

יצאתי לסיור בשכונת הולילנד עם דני אבנת, תושב פרויקט הולילנד:

זה תרגיל שיווקי מקסים. "הולילנד פארק". השכונה נקראת הולילנד פארק.

לא. אבל יש בה תכניות עזוב שיווק אנחנו לא קראנו מודעות. מה זה?

אין פארק. גן ילדים אין פה, על בית ספר בכלל אף אחד לא מדבר.

מעונות יום?

שום מעון יום אין פה.

בית הספר עף, גם מעונות היום. הפארק של 40 הדונם לרווחת התושבים, ההוא מהתכניות.

טיילתי במקום גם עם גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

אבל איפה הפארק? פה אמורות, אתה מבין, גיל? אמורות פה להיות חניות. לפי התכנית לפחות. עכשיו תראה את מגרש 36 המפורסם, לרווחת תושבי האזור.

וואו…

זה. הדבר הזה (אין כלום). ואיפה הפארק של 40 הדונם?

זה הפרק.

מה "זה הפארק"? הגינה הזאת?

כן. אין את הרצף שאתה היית מצפה, רצף תכנוני שיחבר את זה באמת אל השכונה. זה לא 40 דונם, זה רחוק מאוד מ-40 דונם.

זוכרים את הכביש, שהיזמים הסכימו בטובם לסלול? משקיעים יותר מכל יזם אחר, אמר האדריכל ספקטור.

בחזרה לסיור בשכונת הולילנד עם דני אבנת, תושב פרויקט הולילנד:

"איפה שהמכונית למטה נוסעת, זה הכביש המדובר. הכביש הזה, חסכו פה. עכשיו, מה שעשו, הקטינו אותו. הוא גם צר יותר וגם קצר יותר, אז הוא נכנס לבגין מהצד השמאלי במקום מהצד הימני. עכשיו בבוקר יש תנועה מטורפת. אני נתקע פה בבוקר לפעמים 3-4 דקות רק בשביל להשתלב בבגין מצד שמאל".

החניון לאורחים שלהולילנד מיועד עבורכם רק אם אתם אורחים אתלטים במיוחד.

יצאתי להליכה עם גידי שבתאי, תושב שכונת הולילנד, מהחניות על הפרויקט:

מה השעה עכשיו? ניקח סטופר.

14:19.

הללויה. התחלנו ללכת.

14:24 – קודם כל, יש לך אוויר? אנחנו הולכים. מה השעה? רק חמש דקות אנחנו הולכים, אז אתה עוד עדיין חי.

נו מה השעה? אני כבר אין לי אוויר בעצמי. מה השעה?

14:31.

אוקי, עשינו קצת עצירות, למען ההגינות. אז 12 דקות, עוד לא הגענו.

דכנר עובד בנדל"ן עשרות שנים, הוא מכיר את חולשות המערכת ויודע לעבוד בשיטת הסלאמי. הכלל בתכנון הוא, שאם עברה תוכנית בנייה חדשה על שטח, לא מתכננים עוד תוכנית שנים ארוכות. בהולילנד רק עברה התוכנית הגדולה וכבר דוחפים תכניות חדשות. בכל אחת כמה שינויים קטנים, כאלה שרק מומחים מבינים ושווים המון כסף.

מתוך שיחה עם פפה אללו, חבר מועצת העיר ירושלים:

"זו שיטה של סלאמי, שבאים עם תכנית א' ואחרי כמה חודשים תכנית ב', שמשנה את תכנית א', אחר כך ג', ד', כל הזמן משנים ומשנים ואתה לא יודע איפה אתה ומה. ב', את המהירות שמביאים את התכניות. אומרים לך, זה פיתוח של העיר, אתה חייב, אתה חייב וכל זה. פעם אחרי פעם, אתה מתחיל לראות שמשהו מסריח".

מתוך שיחה עם עו"ד יורם בר סלע, ייצג את היזמים בשנים 98-96:

"אין לי תשובה. זאת אומרת אני יכול לומר לך רק דברי ביקורת על הדבר הזה. באו ושינו, אני לא יודע. קשה לי לרדת לדקות המחשבה שהביאה לדבר הזה".

ציר זמן – 2.9.99:

סלאמי, כידוע, טעים במיוחד עם קצת שמן. ודכנר, בלשמן עוד יותר טוב מבסלאמי. יום הבחירות לראשות הליכוד, אולמרט התמודד ודכנר התבקש, לדבריו, להעביר 220 אלף שקלים לאורי מסר, מקורבו של אולמרט, כסף לפעילים.

זמן להכיר עוד דמות מפתח בפרשה. מאיר רבין. יד ימינו של דכנר, שראה בו אבא שני. לבנו הראשון הוא קרא על שם שמואל דכנר. רבין, חושדת המשטרה, נטל חלק פעיל בתשלומי השוחד ובהעברת הכסף הזאת הוא הדוור. תראו את המסמך הבא:

"לכבוד מר הלל צ'רני. השיקים שמסרת לי נפדו (220 אלף שקל) והכסף ניתן לאורי מסר. בברכה מאיר רבין".

מסר טען בחקירתו, "המסמך מזויף". מאיר רבין דווקא הודה בחקירתו שהמסמך בעיקרו אותנטי, אבל טען שמישהו הוסיף לו מילה או שתיים. אצל דכנר, לא מדובר באפשרות בלתי מתקבלת על הדעת.

בדיוק בימים שאולמרט עסוק במאבק על ראשות הליכוד, דכנר עסוק במאבק לוהט משלו. המאבק על הכסף הגדול. בנדל"נית קואים לזה היטל השבחה, והנוסחה החוקית, לכאורה, פשוטה. כמה שווה הקרקע היום, פחות כמה שהייתה שווה כשקנית אותה, לחלק לשניים. אבל אצל דכנר, גאון נדל"ן, אין דבר כזה 'פשוט'. הוא סגר עם היזם צ'רני על הסכם. אם אצליח לסגור עם העירייה היטל השבחה של 20 מיליון דולר בלבד, אתה תשלם לי בונוס של מיליון דולר.

ציר זמן – 16.5.99:

אלא שהשמאים של העירייה קבעו שצ'רני צריך לשלם 37.8 מליון דולר. דכנר לקח שמאים משלו. הוא בחר בכוונה שמאי, ירמי אלוני ז"ל, שנחשב אז לזקן שבט השמאים. דכנר לוחץ על אלוני והצליח להוציא ממנו שמאות ידידותית ומופרכת. מליון דולר בלבד. הנוהג אז היה למנות במקרה כזה שמאי מכריע, מה שיפסוק זה מה שיהיה. אבל דכנר לא מוכן לשמוע על זה. הוא חושש ששמאי אובייקטיבי יכריע בדומה לשמאים של העירייה.

ציר זמן – 25.7.99:

 

דכנר הולך למיטיבו אולמרט, ויוצא עם פתרון נהדר. לא שמאי מכריע ולא נעליים, ימונה מעין בורר. מי? מישהו שמוגדר באוזני דכנר, כמקורב לאולמרט עם "ראש פתוח". אודי ניסן, מכהן כיום כראש אגף תקציבים באוצר, אחת המשרות החזקות בממשלה. אז, הוא כיהן כמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים.

מתוך שיחה עם יקי בכר, לשעבר בגזברות עיריית ירושלים:

"הוא (אולמרט) מינה את אודי ניסן כמנהל צוות המשא ומתן בעניין הזה. הוא גם דיבר עם רענן דינור, מנכ"ל העירייה, ורענן גם אז אמר לי שראש העיר מאוד מאוד רוצה שאנחנו נגיע במהרה להסכם. לא דיברו על סכומים ולא אמרו "תסגרו ככה או תסגרו אחרת". הוא אמר אני רוצה שיהיה משא ומתן אינטנסיבי".

ציר זמן – 21.9.99:

ניסן מוביל להסכם, למורת רוחם של חלק מאנשי העירייה, הוא חותך באמצע. הולילנד תשלם 20 מיליון דולר היטל השבחה. עד המדינה קיבל את הבונוס שלו. זה לא נגמר.

באותם ימים צ'רני ודכנר תופרים עיסקה למכירת רוב השטח של הולילנד ב-105 מיליון דולר. אם העירייה הייתה יודעת על העיסקה שנרקמת, היא לא הייתה צריכה שום שמאות, שום הסכם, והולילנד היו צריכים לשלם עוד כ – 15-20 מליון דולר.

יקי בכר, לשעבר בגזברות עיריית ירושלים:

"לא ידענו, לא ידענו. היו כל מיני שמועות כאלה ואחרות, כן הסתובבו. באותו הרגע שעשינו את עסקת היטל ההשבחה, לא ידענו על עסקת המכירה".

לפי דכנר, יש מישהו בעירייה, שכן שמע על העיסקה בזמן אמת. אהוד אולמרט. אולמרט, אם ידע, לא עדכן איש בעירייה. במקום זאת הוא קיים טקס מיוחד לחגוג את היטל ההשבחה הגדול ביותר שגבתה עיריית ירושלים אי-פעם. , גדול, אבל צריך היה להיות כפול.

באחת הפגישות עם עד המדינה מספר אולמרט על עט משובח במיוחד. עד המדינה הולך לחנות בדיזינגוף, תל אביב, וקונה את העט ב-3000 דולר.

הנה מה שאמרו לנו ב"דנה עטים", ת"א:

הוא היה מגיע עם נהג, לוקח, קונה והולך. זהו. אני אף פעם לא ידעתי אם זה בשבילו או לא. אני כמעט הייתי בטוח, לפי הטיפוס, שזה לא בשבילו. כל מה שהוא לקח, למי שהוא לקח, לא משנה למי. הוא קנה עט שאני חושב שזה היה לאולמרט, לתת לו בתור מתנה או משהו, כנראה.

והוא אמר לך שזה לאולמרט?

אם אני זוכר נכון, כן.

אבל אחרי שהוא יוצא מהחנות הוא מתחרט. לעצמי אני לא מרשה לעצמי עטים כל כך יקרים. דכנר חוזר לחנות וקונה לאולמרט עט זול יותר בארבעת אלפים שקלים בלבד. העט זה, כמובן, רק הכסף הקטן. אולמרט חושדת המשטרה, גם מבקש ממנו לעזור לאחיו, יוסי, ששקוע בחובות. דכנר העביר לאולמרט בצ'קים דחויים מאות אלפי שקלים.

גם לשולה זקן יש בקשות מדכנר, לדבריו. המשטרה חקרה חשד שזקן ביקשה מדכנר שחברת הבנייה "בירי בראשי" תזכה במכרז עבודות עפר בפרויקט, בטענה שהיא מקבלת מהחברה עמלה.

קיימנו עם הקבלן שלום בראשי שיחה טלפונית:

המשטרה בדקה, זה לא משנה. אני לא רוצה להיכנס לזה בכלל.

ההצעות של הקבלנים האחרים שהתמודדו במכרז בזמנו היו הצעות יותר זולות מההצעה שאתם נתתם לפרויקט.

תבדוק במשטרה את הדברים.

אל תזלזלו בהכחשות של המעורבים השונים. דכנר הוא איש לא אמין. הוא פשט את הרגל פעמיים, בתו נאלצה למכור את ביתה בגלל חובותיו, הסכמי הגירושין שלו מאשתו נראים מלאכותיים, ואפילו חלק מאוסף האמנות שלו התברר כמזויף. הוא כן הצליח לסבך, כנראה, את מהנדס עיריית ירושלים לשעבר, אורי שטרית. שטרית אוהב את החיים הטובים ולא כל כך אוהב את פרויקט הולילנד. הוא כנראה גם לא אוהב את השלב החדש והדרמטי שדכנר מבקש להכניס בתוכנית שזה עתה אושרה. מלונות אאוט, עוד 600 דירות אין.

מתוך שיחה טלפונית עם ארתור ספקטור, מאדריכלי תכנית הולילנד המקורית:

"אני לא זוכר ששטרית לקח עמדה. אני זוכר בוודאות שהוא אמר פעם אחת שיכול להיות שזה יותר
טוב שחוץ ממלון לא יבנו שום דבר. הוא לא התנגד מאוד והוא לא היה בעד מאוד. הוא היה פאסיבי
בכל הסיפור, כמה שאני זוכר".

ציר זמן – תחילת 2003

בתחילת 2003, חושדת המשטרה, מבקש אולמרט מדכנר– תעזור לאורי שטרית. הוא נקלע לחובות כבדים. דכנר קופץ על ההזדמנות. ב- 31.5.03 הוא נותן לאורי צ'ק של 50 אלף שקלים, על שם מקורב לאורי, יורם שטרית. הוא מעביר לו עוד כספים, אבל אולמרט פוגש אותו במסעדה, לדבריו, ומבקש שיעביר עוד לשטרית. חודש וחצי לאחר מכן, הוא מעביר לו 236 אלף שקלים ומוציא חשבונית על "ייעוץ מקצועי". צרכיו של שטרית לא מסתיימים. עוד ועוד כסף זורם. מעין משכורת חודשית של 12 אלף שקלים ב – 2005 ואפילו נהג, כששללו לשטרית את הרשיון.

ציר זמן – 30.12.03:

שוב מתכנסת הוועדה המחוזית, ושוב העירייה, אולי בהשראת אורי שטרית, תומכת. ושוב, המתנגדים מנופנפים.

מתוך שיחה עם פפה אללו, חבר מועצת העיר ירושלים:

"אורי שטרית היה מאוד פעיל. אני אומר לך, תראה, אתה היית רואה שיש תנועה מסביב. גם חבר
מועצה פתאום נכנס, פתאום יוצא. חברים שלא ראית אותם בישיבות, פתאום אתה רואה שהם מופיעים בישיבות".

אבי אבנת, תושב פרויקט הולילנד:

"היה יו"ר הוועדה, אדון יהושע פולק. אנחנו באנו, האזרחים, והגשנו טיעונים והבאנו מומחה תחבורה והבן אדם יושב ואתה רואה שהוא לא מקשיב לך. הוא כל הזמן מקלף קלמנטינות ואוכל, מקלף קלמנטינות ואוכל, וכל מה שנעשה בחדר בכלל… כאילו שזה לפרוטוקול, שהיה דיון".

יהושע פולק, מקלף הקלמנטינות, דווקא קיבל, על הנייר לפחות, את מה שהוא רצה. בדיון בראשותו הוא הדגיש שהיזמים התחייבו לבנות 4 בתי כנסת.

נחזור לסיור עם גיל יניב, לשעבר מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה:

בוא אני אעשה איתך משחק הניחושים. נחש מהם הקראוונים.

זה נראה כמו מבנה הקבלן.

לא. אלה בתי הכנסת.

אבי אבנת, תושב פרויקט הולילנד:

זה הפתרון של היזם לעניין בתי הכנסת.

אמור להיות פתרון קבע קצת יותר משמעותי?

היה אמור להיות פתרון קבע של בתי הכנסת וזה איפשהו התמסמס.

ציר זמן – 27.1.05:

 

נציג משרד התיירות מנסה להזכיר לחברים על מה ולמה אושרה התוכנית המגלומנית מלכתחילה. מלונות. החברים לא מתרשמים. הם רואים בתוכנית החדשה "שיפור משמעותי". ראש העירייה החדש, אורי לופוליאנסקי, תומך נלהב, אולי גם מכיוון שדכנר והולילנד מעבירים מאות אלפי שקלים ל"יד שרה", הבייבי של לופוליאנסקי ומקום העבודה של רבים ממשפחתו.

אחרי חודשים של נבירה בפרויקט לא הצלחתי להחליט איזה תסריט יותר מפחיד, שהולילנד נבנה כתוצאה משוחד, או שדווקא יותר מפחיד התסריט שכל הוועדות אישרו פרויקט כזה בלי שוחד. ואגב, הולילנד שאתם רואים, זה רק 60 אחוז מהפרויקט. יש עוד הרבה מגדלים בדרך.

כתבתם של אבי עמית ורביב דרוקר

צלמים: עודד קירמה, שי פוני

מקליטים: עידן שמש, ישראל אוחנה

עורך: עמיר כהן

תחקיר: נעמה ברומר, לינור גריסריו

תגובות:

 

תגובת יועץ התקשורת של אהוד אולמרט מוסר:

מדובר בסיפורי אלף לילה ולילה שנולדו במוחו של עד המדינה שהוא אדם מפוקפק המשתמש בשקרים וסיפורי בדיות כדי לסחוט כסף מאנשים. מר אולמרט לא מינה את אודי ניסן לתפקיד בעניין היטל ההשבחה, עשה זאת מנכ"ל העירייה בזמנו, רענן דינור.

אולמרט לא ביקש לעזור בתשלום חובות של יוסי אולמרט, אורי שטרית וגברת זקן. הוא לא ידע כלל על בעיותיו הכספיות של אחיו בשלב הזה.

תגובת שולה זקן:

הגברת זקן לא ביקשה מעולם עמלה מאף אדם שלו ניסתה לעזור במהלך כל שנותיה בשירות הציבורי, ואף לא ביקשה או קיבלה כל טובת הנאה אישית. מערכת היחסים בין זקן לעד המדינה הייתה חברית ולא קשורה לעבודה. זקן לא מודעת לתורמים פיקטיביים עבור אהוד אולמרט.

תגובת עו"ד אורי מסר:

עו"ד מסר לא הכיר כלל את מאיר רבין בשנת 1999. מדובר במסמך מפוברק של עד המדינה שניסה באופן כושל לכרוך את עו"ד מסר לפרשת הולילנד. עו"ד מסר אינו קשור לפרשת הולילנד ועובדה שהמשטרה המליצה לא להגיש כתב אישום בעניינו.

תגובת ד"ר אודי ניסן:

ניסן הוזמן לפני מספר חודשים למסירת עדות במשטרה בנושא. הפנייה אליו נעשתה ע"י מנכ"ל העירייה דאז, שביקש חוות דעת מקצועית. ההחלטה הסופית בנושא לא התקבלה על ידי, כמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, אלא על ידי העירייה בלבד.

תגובת אורי שטרית:

מעולם לא התנגדתי לשינוי המלונות למגורים, אחרי שהתקבלה דרישתי להקטנת שטח הבנייה. אני מכחיש בתוקף ששיק של עד המדינה הופקד בחשבון של מי ממקורבי. מעולם לא קיבלתי משכורת חודשית מעד המדינה והנהג בו מדובר הועסק במשך שבועיים בלבד. כל התשלומים שנתקבלו מעד המדינה נתקבלו עבור שירותי תכנון אדריכלי שבוצעו על ידי משרדי והוצאו בגינן חשבוניות כדין.

תגובות

תגובות