התביעה נגד "ידיעות" – פרק אחרון (תודה לאל)

מאת  | 12 ביולי 2010
 

אין לי אנרגיה לכתוב את "בפרקים הקודמים". מי שזה מעניין אותו, יכול לקרוא את זה באריכות אין קץ פה.

בתום הליך משפטי של שנתיים, שהתנהל רוב הזמן בגישור, סוכם על ההסדר הבא: "ידיעות" יפרסמו הבהרה בה ייכתב שהכתבה ההיא לא התכוונה להטיל דופי ב"יושרה האישית והמקצועית" שלי. הודעה קצרצרה, שפורסמה ביום שישי בעמוד 3 במוסף "7 לילות", אותו מוסף בה פורסמה הכתבה ההיא. הנה השיקולים שלי בעד ונגד ההסדר הזה:

נגד:

1. אין בהודעה כזאת תחושת נקמה אמיתית על מה שהרגשתי שעשו לי. לא כסף וגם לא פסק דין, שקורע אותם לגזרים.

2. איבוד ההזדמנות להפוך את המשפט הזה למשהו גדול יותר על הדרך בה מתנהלים הדברים ב"ידיעות". לזמן את הכתב לדוכן העדים, את עורך "ידיעות", את המו"ל, את נחום ברנע, לשאול אותם מי היה מעורב בכתבה, איך התקבלה ההחלטה לעשות אותה וכו'.

3. ענת, בת זוגתי, חשבה שההסדר המוצע לא עושה צדק. לך תיראה נמושה בפני בת זוגתך הלוחמנית…

שיקולים בעד:

1. ההודעה שפורסמה, מינורית ככל שתהיה, מאיינת, בעיניי, את הכתבה ההיא. אם לא נפל דופי ביושרה האישית והמקצועית שלי, אז כל מה שהודבק לי שם, לא קיים. בסוף בסוף זה מה שהיה חשוב לי מתחילת הדרך.

2. אנרגיה – כאמור, עברו שנתיים ואפילו לא התחיל המשפט. בכל זאת, השתתפתי בטח באיזה עשר פגישות ומי יודע כמה שיחות טלפון. ים של אנרגיה מבוזבזת, שהייתי יכול להוציא על עבודה עיתונאית אמיתית וזה עוד לפני שהתחיל המשפט.

3. כסף – עורך הדין (המעולה) שלי, בועז בן צור, סירב לקחת ממני כסף. אנחנו ידידים הרבה שנים. אילצתי אותו לקחת תשלום סמלי בהתחלה. עכשיו, כשזה הסתיים, אני אשלם לו נגד רצונו. מה שלא אשלם יהיה, מן הסתם, הרבה פחות ממה שעורך דין ברמה שלו שווה. עדיין, ההליך יקר להחריד. תשלום למגשר אחד ומגשר שני ואגרת בימ"ש. לדעתי, כל מילה בהודעת ההבהרה שפורסמה,  עלתה לי אלף שקל…ברור שמשפט היה עולה עשרות ואולי מאות אלפי שקלים.

4. הסיכון המשפטי והמועקה – הייתי משוכנע שאנצח. זה לא ספין. עכשיו כבר נגמר הכל. הראיות שבידי נראו לי משכנעות וחדות, אבל כשנכנסים למשפט, מי כמוני יודע, תמיד יש סיכון מסוים. אתה יכול לנצח והשופט יכניס לך איזה משפט לא נעים, שיכתים לך את המוניטין. אתה יכול לנצח, אבל ביהמ"ש יאפשר ל"ידיעות" להפוך את זה למשפט כולל על עבודתך העיתונאית. סיכון. קטן, אבל סיכון.

5. כלל חכם אומר – תמיד תנסה להילחם בטריטוריה של היריב. מבחינתי, לנהל מאבק עם "ידיעות" זה דבר לגמרי סביר, אולי הכרחי עבור מישהו כמוני, אבל למה לריב איתם כשאני בהגנה? כשאני צריך להסביר איפה הייתי ומה עשיתי. אני מעדיף לנהל איתם את המאבק על הדרך בה הם מתנהלים ופועלים. לא ההיפך. אחרי שהסתיימה התביעה, הביקורת שלי עליהם תיראה אפילו למבקרים המחמירים ביותר כנקייה יותר. אני מקווה, לפחות.

ואחרי כל הניתוח הרציונלי הזה, אני חייב להודות שאני לא בטוח שקיבלתי את ההחלטה בצורה כ"כ מושכלת. כמו רבים, אני מניח, יש לי נטייה לעטוף באריזה רציונלית מרשרשת, החלטות שבאות ממקומות בכלל אחרים. אחרי הכתבה, הייתי נחוש ולוחמני. רציתי צדק, נקמה. אבל אז השופטת מציעה לך גישור ועורך הדין שלך מסביר לך, שזה לא ייראה טוב אם תגיד "לא" ובעצם למה לא לנסות, הנה "ידיעות" כבר מסכימים. אתה הולך לגישור ועוד גישור וזה נמשך ונמשך והמגשר, עמוס גבריאלי, מסרב לוותר, פשוט מסרב (הלוואי עלינו מגשר כזה בתהליך השלום), גם אחרי שזה התפוצץ פעם ועוד פעם. בינתיים עוברים חודשים ארוכים. אף אחד כבר לא זוכר את הכתבה. אש הקרב דועכת. אתה מרגיש כמו לוחם שנשאר להילחם מלחמה שכבר נגמרה ומוכן לקחת הבהרה צנועה שתסתור את הכתבה ההיא, עבור מתי המעט שעוד זוכרים אותה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.