כמה שטויות שנאמרות על "מסמך גלנט"

מאת  | 8 באוגוסט 2010
 

1. "לא משנה אם זה מזויף או אותנטי – בכל מקרה זה סיפור חמור"/"נחצו הקווים האדומים"/"מעולם מאבק על רמטכ"לות לא ירד לשפל כזה" – חברים, קצת שפיות. חם ולח, אבל בואו לא נשתולל.

אם המסמך אותנטי, זו אכן שערורייה שאין כדוגמתה, אבל יש גם תסריט, לא בלתי סביר, שהמסמך מזויף וייתכן שהוא זוייף על ידי גורם, שאינו מקורב לאף אחד מהמועמדים, מישהו שלא אוהב את גלנט, שלא אוהב את ברק או אוהב את אשכנזי. במקרה כזה, זה ממש לא סיפור חמור ונורא. זה יהיה יותר דומה למייל זבל, שתוכנו קונספירציה נוראית ושודרג מתיבת המייל שלכם לקדמת התקשורת. זה לא יהיה שונה בהרבה מסיפור "השרוף" של חיים צינוביץ, או סיפור יחיעם אוחנה. במקרה כזה לא נחצו כל הקווים, לא ירדנו לשפל נוראי, לא דבק כתם בגלנט/ברק/גנץ או השד יודע מי. אפשר לשתות משהו, להפסיק להזדעזע ולהירגע.

2.  "צריך לחקור את העניין במהירות ולהגיע לחקר האמת"/"לציבור מגיעה תשובה"/"השב"כ צריך להיכנס לתמונה" – בואו שנייה ננחת לקרקע המציאות. הסיכוי שחקירה תגלה אם המסמך מזויף או אותנטי ואם זויף, מי זייף אותו, נמוך. בדיוק כמו בפרשת הקלטת של נתניהו או "מרכז המיקרופונים" של שרון. זה סוג החקירות שלמשטרה קשה, כמעט בלתי אפשרי, להגיע לממצא. אני גם חושד שאלו חקירות בהן המשטרה לא מתאמצת במיוחד להגיע למימצא. בקיצור, יש סיכוי טוב שלעולם לא נדע אם זה אותנטי או מזויף. אם למעורבים באמת חשוב להוכיח את ניקיון כפיהם, שיילכו לפוליגרף. אני לא מתלהב משימוש בפוליגרף, אבל במקרה הזה, אין דרך אחרת לשפוך אור במהירות על הפרשה. ארד, חורב, אולי גם גלנט יכולים ללכת לבדיקה מהירה, לא צריך לחכות למשטרה ולהציג את התוצאות. זה הרבה יותר הגיוני מלחכות שהמשטרה תסרוק את המחשבים של איל ארד.

3. "זה נורא לחשוב שמועמדים לרמטכ"לות נעזרים ביועצי תקשורת" – גם כאן נדמה לי שצריך קצת להרגיע. יש הבדל בין מצב בו אלוף שוכר יועץ תקשורת שיפעל עבורו לבין מצב בו אלוף מתייעץ באדם חכם, שהוא מכיר, לגבי סיכוייו להתמנות. גלנט ששוכר את איל ארד, זה בעייתי מאוד. גלנט שמדבר עם ארד בטלפון ושואל אותו לדעתו בעניין, על בסיס חברי ואגבי, משהו אחר לגמרי.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.