פרק 12 – "שאנשים יפתחו את המקררים ויחלקו לעניים"

"בייגה, יעקב פרנקל הודיע לי שהוא החליט לפרוש". אהוד ברק היה קצר ולקוני. נשארו לו דקות ספורות לפני ההמראה לפריס לכנס האינטרציונל הסוציאליסטי. הפגישה בין השניים התקיימה בתחילת חודש נובמבר 99 בחדר צדדי בשדה התעופה בן גוריון.

שר האוצר היה מאוד מופתע מהבשורה. מצד שני, בייגה אף פעם לא התלונן על הפתעה משמחת. ההמשך היה כבר הרבה פחות משמח.

"נראה לי שיעקב נאמן יכול להחליף את פרנקל. גם פרנקל חושב כך ונדמה לי שגם נאמן יסכים", סיפר ברק לשר האוצר.

שוחט הבין שמאחורי גבו התנהלה התרחשות שלמה. באותו זמן אין לו מושג, כמובן, שברק כבר יודע מנאמן שהוא מוכן לקבל על עצמו את התפקיד.

בייגה: "אהוד, סע לפריס. זה לא משהו שאפשר להחליט על רגל אחת. תחזור ונראה".

יומיים אחר כך ברק חזר מפריס וקרא מייד לשוחט.

"החלטתי לכנס הלילה מסיבת עיתונאים", הוא בישר לשוחט "אני מתכוון לקיים אותה יחד עם נאמן ופרנקל ולהודיע בה על התפטרות פרנקל ומינוי יעקב נאמן לנגיד בנק ישראל".

בייגה לא היסס. "אין בעיה, אהוד. רק שתדע שהלילה יהיו 2 מסיבות עיתונאים. אחת אתה תכנס ובשנייה אני מתפטר". שר האוצר חשב שראש הממשלה לא יכול לבחור נגיד לבנק ישראל, אחד התפקידים החשובים ביותר במשק הישראלי בלי להתייעץ אתו.

עו"ד יעקב נאמן שימש כשר האוצר בממשלת נתניהו. הוא נחשב כשר אוצר "לא חברתי" – כלומר אדיש לגורל השכבות החלשות – שדואג בעיקר למגזר העסקי, ליזמים ולחברות הגדולות.

אהוד ברק עלה לשלטון על גבו של קמפיין חברתי מובהק. ברק דקלם את עצמו לדעת על "הזקנה ששוכבת במסדרון בבית החולים בנהרייה", חזר שוב ושוב על הבטחתו ליצור 300 אלף מקומות עבודה חדשים ב – 4 שנים ועשה כל מה שאפשר כדי להיראות עממי, פתוח, אחד משלנו, ישראלי כזה, לא כמו נתניהו המנוכר והלא רגיש. ברק סייר במהלך הקמפיין במקומות שנחשבים קשים למועמד שמייצג את מפלגת העבודה כמו כפר שלם בדרום תל אביב ועיירות פיתוח שונות.

שוחט הזדעזע מהמחשבה שחצי שנה בלבד אחרי הבחירות ברק ימנה לנגיד את יעקב נאמן על התפיסה הכלכלית – חברתית שלו ועם כל המשקעים שהוא הביא עמו מבחינה תדמיתית.

האיום של בייגה עשה את שלו. ברק ביטל את מסיבת העיתונאים. פרנקל התפטר וברק החל לחפש נגיד.

* * *

ברק לא נתן פומבי לכך אבל בחדרי חדרים הוא לא הסתיר את חיבתו לאנשי האוצר ולתפיסתם הכלכלית. בהזדמנות אחת, עכשיו כבר כראש ממשלה, הוא מכנה את אנשי אגף התקציבים באוצר "סיירת המטכ"ל שלי". אין מחלוקת על כישוריהם של אנשי האגף אבל רבין, סתם לשם ההשוואה, כינה אותם בכעס "הפוגלים" (מנכ"ל משרד האוצר דאז הוא אהרון פוגל), רוצה כנראה לומר – מי אלו בדיוק כל הילדים הללו שמפריעים לי ליישם את מדיניותי.

* * *

הכישלון הקשה ביותר של ברק בתחום הפנים קשור גיוס בני ישיבות לצה"ל.

כיו"ר אופוזיציה הציג ברק עמדה מאוד ברורה ונחושה בנושא. ברק בעצמו הגיש הצעת חוק לגיוס החרדים. הוא נשא נאומים חוצבי לב על האפליה בין דם לדם והתעמת בנושא עם שר הבטחון דאז יצחק מרדכי.

בקמפיין הבחירות ב – 99 נעשו הרבה ניסיונות למתן את ברק כדי לרכך את ההתנגדות החרדית כלפיו. אברום בורג, חיים רמון, יוסי ביילין ויצחק הרצוג ניסו להסביר לו שזה אחד הצעדים שהם אולי מאוד נכונים אבל לא ממש ישימים. ברק התעקש. "קודם נכריע את החרדים בחקיקה. אחר כך נתחיל בהידברות".

אבל המציאות הפוליטית טפחה על פניו. עם כינון ממשלתו, ברק הגיע להסדר עם הסיעות החרדיות על הקמת ועדה שתדון בנושא. הרכב הועדה נקבע בתיאום עם המפלגות החרדיות. ברור לכל שזהו משחק מכור. אין הרבה סיכוי שועדה בה חברים גורמים חרדיים ובראשה עומד השופט העליון בדימוס, אדם חובש כיפה, צבי טל, תקבל החלטה על גיוס חרדים.

ואכן ועדת טל המליצה לפטור את החרדים מגיוס לצה"ל ולעגן את הדבר בחוק. הועדה ממליצה על הסדר ייחודי שיביא לכך שהחרדים יאולצו להיכנס לשוק העבודה וכן בכך שרק אלו שלומדים באמת בישיבה ייהנו מהפטור.

ההסדר עורר התנגדויות בעולם החרדי. בעולם החילוני הוא נתפס בחזרה ברורה של ברק מהבטחתו לבוחר.

ברק שמח על ההחלטה. היא שירתה את רצונו באותו זמן לרצות את ש"ס לקראת ההחלטות הגורליות לתהליך השלום.

לכמה מחברי הועדה הוא אמר "מדוע לא נתתם שחרור גורף לכל בני הישיבות?".

בפומבי הוא עדיין נזהר מלאמץ את החלטות הועדה אבל לקראת כינוסה של ועידת קמפ דייויד הוא החליט ללכת על כל הקופה. הוא כינס דיון בלשכת ראש הממשלה והודיע שלמחרת הוא מביא את המלצות הועדה לאישור הכנסת.

יו"ר הקואליציה, אופיר פינס, אמר לברק "אתה מטורף, אתה מתאבד, אני בחיים לא אלך אתך על זה. אני עומד על זה שלא תביא את הצעת החוק הזאת ואם תביא אצביע נגדך".

ברק: זו חוצפה.

פינס: אני עומד על זה ואביא את זה לסיעה להצבעה.

ברק: מי שיילך נגדי יצטרך לשאת בתוצאות.

השר חיים רמון התערב: אני תומך בחוק טל אבל אל תלך בכוח נגד אופיר והחברים.

ברק: החלטתי להביא את זה להצבעה ואני מקווה שכולם יתמכו בי.

בישיבת הממשלה, שאישרה את החוק, הודה ברק שייתכן שעשה טעות בכך שיזם את קמפיין גיוס החרדים.

למחרת התנהל קרב איתנים בסיעת העבודה. ברק ניצח בדוחק ומול התנגדות ציבורית עזה הוא העביר את החוק בכנסת.

בעקבות נצחונו בסיעת העבודה ניצח ברק גם בהצבעה בכנסת. המפלגות החרדיות, כמובן, תמכו בהתלהבות.

אופיר פינס, אגב, תמך בחוק טל מאחר וההצבעה מוכרזת כהצבעת אמון. ברק היה בטוח שהוא קנה את ש"ס בדיוק בזמן הנכון, לפני ועידת קמפ דייויד, אבל ש"ס לא התרשמה. שבוע לאחר מכן ויום לפני שברק יצא לקמפ דייויד ש"ס פרשה מהממשלה.

גם לאחר ועידת קמפ דייויד ברק המשיך לזגזג בכל הקשור לגיוס החרדים. עד כדי כך מזגזג ברק שבאחת הפעמים שאנשי ברק קראו לשר התקשורת, בנימין בן אליעזר, להצביע בנושא ועדת טל הוא אמר להם בייאוש. "אני אבוא להצביע אבל רק תגלו לי אם אנחנו היום בעד החוק או נגדו".

בקמפיין הבחירות שלו ב – 2001 ברק חזר לקלף של גיוס החרדים. הוא הסביר שתמך בחוק טל רק כדי לצאת לקמפ דייויד. ברק פרסם הודעה רשמית ממש עם פתיחת קמפיין הבחירות.

"לראש הממשלה עמדה שיסודותיה עקביים באשר לסוגיית גיוס בני ישיבות. עמדה זו איננה תלויה בהתפתחות פוליטית כזו או אחרת"

ליועציו הקרובים אמר ברק דברים אחרים. "אם נתנצל", אמר ברק באותו זמן בו הוא טוען לעקביות עמדתו, "זה יעבוד".

"זה לא יעבוד. הגיוס הוא עניין מרכזי. ברגע שרימית את הציבור הם כבר לא יאמינו", ענה לו באותה התייעצות יועץ הסקרים שלו, סטנלי גרינברג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.