פרק 18 – "לעם היהודי יש זכרון עמוק"

הישיבה שהנשיא קלינטון זימן ב – 24.7.00, יום שני, יום לפני שפסגת קמפ דייויד קרסה סופית, היא בעצם הניסיון האחרון שהוא עשה כדי להציל את הועידה. לפני הישיבה הזאת דחה שוב ערפאת בישיבה סוערת במיוחד את הצעותיו של הנשיא האמריקני.

קלינטון זימן לניסיון אחרון את סאיב עריקאת הפלשתינאי ושלמה בן עמי הישראלי. הוא ביקש מהם רעיונות חדשים בנושא ירושלים.

שלמה בן עמי פתח: "אנחנו מעונינים לקבל את הצעת קלינטון בנושא י-ם. אנחנו מוכנים לשפר אותה בכך שנתן לפלשתינאים ריבונות מלאה גם בשכונה או שתיים באזורים הפנימיים של ירושלים אבל בעניין העיר העתיקה אני מציע מעמד מיוחד לרבעים המוסלמי, הנוצרי והארמני. ממשלת פלשתין תוכל להקים את מרכזה ליד החראם (הר הבית – ר.ד.) ובריבונות פלשתינאית. הסדר החראם כמוצע על ידי קלינטון. תותר תפילה יהודית במקום מוסכם (בהר הבית – ר.ד.)".

סאיב עריקאת שמע וכעס. הוא ידע שבן עמי במסווה של שיפור ההצעה הישראלית בעצם 'מתקדם' לאחור. ישראל הרי כבר הסכימה 5 ימים קודם לכן לחלוקת העיר העתיקה. עכשיו בן עמי לקח בחזרה את הרבעים המוסלמי והנוצרי כדי להחיל בהם את אותו "משטר מיוחד", עמום ובלתי מוגדר.

"אתה נסוג מכל מה שסוכם עמנו בעבר. זו מסורת המו"מ הישראלית", אמר עריקאת.

גם הנשיא קלינטון ידע בדיוק מה סוכם עם ברק. קלינטון גם זכר מניין הוא שאב את הרעיון של חלוקת העיר העתיקה.

6 ימים לפני כן פגש קלינטון את ברק לפגישה ב – 4 עיניים. מהפגישה הזו הוא יצא לראשונה עם הרעיון של חלוקת העיר העתיקה. 2 רבעים לכל צד.

מומחים לעניין ירושלים, כמו עודד ערן וראובן מרחב, הסבירו מאוחר יותר שמדובר ב"הצעה שאינה מתקבלת על הדעת". מרחב, שהוזמן להיכנס לקמפ דייויד ב- 23.7.00, יום לפני הישיבה המתוארת, אמר לברק ובן עמי "אי אפשר לחלק את העיר העתיקה. הכל שם מעורבב דבר בתוך דבר. צריך לתת ביטוי פוליטי לפלשתינאים במזרח ירושלים אבל אסור שזה יהיה בעיר העתיקה כשם שלישראל אין שם ביטוי פוליטי". מרחב לא ידע שהוא כבר מדבר על מעשה גמור.

יום אחרי שראובן מרחב 'קטל' את הרעיון בפני ברק ובן עמי, ראה קלינטון את בן עמי מתכחש להצעה שהוא עצמו הסכים לה, בהנחיית ברק, ימים ספורים קודם לכן.

קלינטון העביר לבן עמי פתק. "האם ההצעה לחלוקת העיר העתיקה עדיין בתוקף?".

בן עמי ענה לקלינטון בפתק. "כידוע, לך ברק הוריד את ההצעה הזאת מהפרק".

קלינטון קרא והוא אינו מהסס לגבות את בן עמי תוך כיפוף מסוים של האמת.

"יש שתי הצעות אשר אחת מהן טרם נדונה עם ברק", הוא אמר לעריקאת הכועס "אחת זו הנוסחה ששלמה הציג והשנייה זה מה שהצגתי לכם עם חלוקת העיר העתיקה. כעת אני מבקש להוסיף את תפילת היהודים בחראם. אני מבקש שתציג את ההצעה הזאת לערפאת".

עריקאת: "אין צורך. הוא לא יכול לקבל זאת".

קלינטון לא היה במצב רוח להתווכח עם עריקאת. "לך לערפאת, תמסור ותחזור לדווח".

עריקאת יצא. בן עמי וקלינטון נשארו לבד. בן עמי ראה לפניו נשיא אמריקני מיואש ומתוסכל. "אדוני הנשיא, תזכור מה קרה בקמפ דייויד הראשון. ג'ימי קרטר בא לישראל ולמצרים ששה חודשים אחרי הועידה והציל את תהליך השלום. אסור להתייאש".

זמן קצר לאחר מכן עריקאת חזר ובידו מכתב מערפאת לקלינטון. "מעריכים את הצעותיך אך אינן יכולות לשמש בסיס לשלום וסותרות את הפתרון האפשרי והלגיטימיות הבינלאומית".

* * *

ההיחלצות של קלינטון לטובת ברק במהלך אותה פגישה אחרונה היא רק ביטוי אחד לתופעה רחבה בהרבה.

בפעם הראשונה, כנראה, בתולדות היחסים בין ישראל לארה"ב היה מוכן נשיא אמריקני להכפיף את שיקול דעתו כמעט באופן מוחלט לשיקול דעתו של ראש ממשלת ישראל. זה לא נובע מחיבה או מטינה לעניין הפלשתינאי. קלינטון מאוד מחויב להגדרה העצמית הפלשתינאית והוא היה לנשיא האמריקני הראשון שביקר בעזה עוד בתקופת ממשלת נתניהו.

קלינטון פשוט התרשם עמוקות מברק והיה משוכנע שדרכו של ברק היא הדרך הנכונה להשיג הסכם שלום בין הצדדים.

יש אינסוף דוגמאות לסימביוזה היוצאת דופן בין ברק לקלינטון.

ב – 31.5.00, שבוע אחרי שישראל השלימה את הנסיגה הישראלית מלבנון ברק שלח לקלינטון מכתב. "אנחנו חושבים שהסכם עם הפלשתינאים הוא לא רק אפשרי אלא ניתן להשגה בעתיד הקרוב מאוד…אני חושש שללא הסכם כזה כל ההתקדמות שהשגנו עד עכשיו עלולה להתהפך והתהליך עלול להיקלע למבוי סתום…אני קורא לך להשתמש בשירותיך שוב כמו שעשית בכל כך הרבה יעילות בעבר כדי לעזור לנו להגיע להסדר קבע".

ברק צירף למכתב, שעותק ממנו הוא שלח למובארק, רשימה של מחוות שישראל עשתה כלפי הפלשתינאים. בפומבי ברק הכחיש שהוא מעורב באותן מחוות : השעיה של הריסת בתים פלשתינאיים לא חוקיים, הקלת הקריטריונים לעבודת פלשתינאיים בישראל, הגדלת אספקת החשמל לרצועת עזה, אישור של 2000 איחודי משפחות מעל המכסה, אישור לקידוחי נפט פלשתינאיים ועוד.

יום אחרי שהוא שלח את המכתב ברק פגש את קלינטון בליסבון. הוא הפעיל עליו לחץ כבד לכנס ועידת פסגה. ברק ומר שרק בועידת פסגה כזו הוא יוכל לעשות את הויתורים הגדולים. רק בפסגת מנהיגים שלו ושל ערפאת ניתן יהיה להגיע להסכם.

בליסבון קלינטון עדיין לא השתכנע. "אני לא רוצה לעשות את קמפ דייויד אם זה יהרוס את אוסלו", אמר הנשיא האמריקני. יועציו הציגו חזית אחידה כנגד כינוס ועידת פסגה כזו. מזכירת המדינה, מדלן אולברייט, מתאם שיחות השלום, דניס רוס, היועץ לבטחון לאומי, סנדי ברגר, שגריר ארה"ב בישראל, מרטין אינדיק, כולם אמרו לנשיא – זה מוקדם מדי לועידת פסגה. הפערים בין הצדדים עדיין גדולים מדי. אסור לקחת את ההימור הזה.

בסופו של דבר, קלינטון שוב הכריע נגד עמדת יועציו ובעד ראש הממשלה הישראלי, אהוד ברק. בדיעבד, לאחר הפסגה, אמר קלינטון, בראיון לערוץ הראשון "עליי לומר שכשפתחנו במו"מ הזה לא חשבתי שיש לנו סיכוי של 1 ל – 10 להצליח ולמעשה השגנו יותר ממה שחשבתי להשיג. כינסתי את הפיסגה משום שחששתי שהיעדר התקדמות מביא לאיבוד שליטה".

קלינטון התחיל להפעיל לחץ כבד על ערפאת להסכים לכינוסה של ועידת פסגה כזו. ערפאת לא היה מוכן לשמוע על כך.

ב – 15.6.00, שלושה שבועות לפני שקלינטון הודיע על כינוסה של ועידת הפסגה, קלינטון וערפאת נפגשים בבית הלבן. זו אחת הפגישות הקשות ביניהם אי פעם. קלינטון ניסה לשכנע את ערפאת להסכים לכינוסה של ועידת פסגה.

ערפאת אמר לו: "אם אלך לפסגה על הבסיס הזה אני לא לוקח אחריות על עצמי לתגובת העם הפלשתינאי. אני עצמי אעזוב את השטחים ואחזור לתוניס או לקהיר ואשאיר לברק השקרן להתמודד עם התוצאות. אני לא הולך להתדיין", אמר ערפאת "אני בא רק לחתום".

קלינטון לא התרשם מהתנגדות ערפאת. הוא קנה את העמדה הישראלית שאם לא עכשיו זה לא יקרה לעולם. ככל הנראה הוא גם חשב שערפאת רוצה שיאנסו אותו לבוא לפסגה כפי שחלק מיועציו של ערפאת אמרו לו. קלינטון הבטיח לערפאת שהוא לא יטיל עליו את האשמה אם הפסגה תיכשל ושהוא יתמוך בדרישה הפלשתינאית לנסיגה שלישית ישראלית גם אם הפסגה תיכשל. אחרי הפסגה הפר קלינטון את שתי ההבטחות הללו. הוא הטיל את האשמה לכישלון הפסגה על ערפאת ולא תמך בדרישתו לנסיגה שלישית. דניס רוס הסביר שקלינטון הפר את הבטחותיו כי ערפאת לא ניהל בקמפ דייויד מו"מ "בתום לב".

ההחלטה של קלינטון לכנס את ועידת קמפ דייויד תפסה את צוות השלום האמריקני בלתי מוכן. ועידת קמפ דייויד נראתה בהתאם. אין לוח זמנים, אין דיוני מעקב מסודרים לאחר סיכומים שנעשו ובעיקר אין שום הצעות יצירתיות או מדיניות מו"מ מהצד האמריקני.

ארה"ב הגדולה כינסה ועידת פסגה דרמטית אבל פישלה בגדול בניהולה.

בתקופת כהונתו של יצחק רבין הגיעה ישראל להבנה עם ארה"ב על עקרון "אין הפתעות". על פי העיקרון הזה, ארה"ב לא תעלה הצעה מדינית שעלולה לפגוע בבטחון הלאומי של מדינת ישראל מבלי ליידע אותה תחילה. זה היה הישג משמעותי של יצחק רבין אבל גם הוא, מן הסתם, מעולם לא חלם שהעיקרון הזה יפורש בכזו נדיבות לטובת ישראל כפי שהדברים מתגלגלים בקמפ דייויד. עיקרון "אין הפתעות" הופך להיות למעשה זכות וטו ישראלית על הצעות אמריקניות.

ב – 15.7.00, יומה החמישי של ועידת קמפ דייויד, רצו האמריקנים לשים נייר גישור ראשון על השולחן. ברק התנגד להגשת הנייר. האמריקנים גנזו אותו.

5 ימים לאחר מכן ברק התבודד, כזכור בבקתתו. הוא רתח על התרגיל שעשה לו קלינטון ולא נרגע גם מהודעת מזכירת המדינה האמריקנית שלקחה את האחריות לטעות והודיעה שרעיונות הנשיא אינן בתוקף. ברק החליט להישאר בקמפ דייויד אבל סירב להמשיך לקיים מו"מ. בלחץ של אולברייט הסכים ברק שועדות המו"מ ייפגשו אבל כשהן נפגשות גילו הפלשתינאים שהנציגים הישראלים בהוראת ברק סרבו לקיים מו"מ.

סאיב עריקאת הלך לאולברייט. טבעי לכאורה שאולברייט תשמע על ההתנהגות הישראלית מעריקאת ותרוץ לברק לצעוק עליו. במקום זאת, אולברייט ביקשה מעריקאת "אל תדווח זאת לערפאת. אני מציעה שתנסה להמשיך לדבר עם שלמה בן עמי ברמה של עקרונות כלליים".

סאיב עריקאת: "אני לא יכול להטעות את ערפאת".

אולברייט: "אל תספר לו. זה יפוצץ את הכל".

ברק החליט, והאמריקנים שוב ושוב שיחקו לפי החליל שלו.

* * *

במהלך הפסגה עצמה קלינטון ריכז את עיקר הלחצים שלו על צד אחד. הצד הפלשתינאי.

הסיבה העיקרית לכך היא שברק הלך הרבה יותר רחוק ממה שהוא דמיין בחלומותיו הפרועים ביותר. קלינטון, כאמור, חשב שברק לא יוכל לוותר בירושלים. הוא לא חלם על ויתור בעיר העתיקה והר הבית.

בכלל, ההערכות האמריקניות לגבי עמדות הצדדים עם תחילת הועידה רחוקות מאוד מהמציאות. הממשל העריך שהפלשתינאים יסכימו לקבל בין 85% – 92% מהשטחים כפתרון מספק. ערפאת כידוע דחה על הסף הצעה ל – 92%. האמריקנים הם בוודאי לא האשמים היחידים בטעות שלהם לגבי עמדות הצדדים.

ברק וערפאת פשוט לא היו מוכנים לשתף אותם בעמדותיהם בשבועות שקודמים לפסגה. דניס רוס, מתאם שיחות השלום האמריקני, ישב שעות על שעות עם כל אחד מהמנהיגים ולא הצליח לחלץ מהם שום דבר בעל משמעות.

רוס, למשל, ביקש מברק, עוד לפני פסגת קמפ דייויד שיגיד לו מה לדעתו חשוב לפלשתינאים מאחר ואינו מעונין לומר מה באמת חשוב לישראל.

ברק: "אני לא יכול להגיד דברים".

רוס: "מה זאת אומרת אתה לא יכול להגיד דברים? רק אתה ואני יושבים פה".

ברק: "אני לא יכול להגיד כלום מכיוון שאם אשאל על ידי חברים בקואליציה אם נושא כזה או אחר הועלה ודיברתי אתך עליו עכשיו אז אמצא במצב שאצטרך לשקר להם ולא אעשה זאת".

בסביבתם של ברק וערפאת נאמרו לפני קמפ דייויד כל מיני דברים לאמריקנים. הסתבר שהדברים הללו, בעיקר בצד הפלשתינאי, רחוקים ממה שהקברניט באמת חשב.

על עוצמת ההפתעה האמריקנית יכולה להעיד אמירה קטנה אחת של מרטין אינדיק, שגריר ארה"ב בישראל. כשנודע לאינדיק על הסכמת ברק לחלק את העיר העתיקה הוא אמר לכמה מחברי המשלחת הישראליים "הוא מטורף".

קלינטון ראה כמה רחוק הלך ברק והוא התחיל להפעיל לחץ כבד על ערפאת להיענות להצעתו. "מעולם לא דיברתי לאדם בכזו בוטות", הוא אמר לאחר מכן לעו"ד גלעד שר.

בעניין הזה קלינטון דייק. ברק מעולם לא שמע מקלינטון איומים בנוסח שערפאת שמע.

אחרי שקלינטון חזר מאוקינאווה לקמפ דייויד הוא הלך לפגישה עם ערפאת.

במידה רבה הפגישה הזאת ב – 19:00 בנוכחות בכירי המשלחת האמריקנית ובכירי המשלחת הפלשתינאית מספרת את סיפורה של ועידת קמפ דייויד.

קלינטון: "מדוע לא קיבלת את הצעותיי מ – 18.7.00?"

ערפאת: "לא אבגוד בעמי. אתה רוצה לבוא להלוויה שלי? אני מעדיף למות מאשר להסכים לריבונות ישראל על החראם. לא אמכור את הארמנים. הם חלק מהעם הפלשתינאי. לא אירשם בהיסטוריה הערבית והמוסלמית כבוגד. כפי שהבטחתי לעמי נשחרר את י-ם. אולי לא עכשיו. אולי אחרי 100 שנה".

קלינטון רתח. המזג הג'ינג'י שלו התחיל לבוא לידי ביטוי. "ברק הציג פשרות וויתורים ואתה מסרב להציג דבר. הדיון הוא במדיניות ולא בדת. הרי לא יכולת לחלום על ריבונות על הרובעים המוסלמי והנוצרי וסמכות מלאה על החראם והכל במסגרת מדינה ריבונית. לא יכולת לחלום על זה. אתם הפלשתינאים החמצתם הזדמנות ב – 47 כשסירבתם לחלוקה. הפסדתם שוב ב – 78 ועכשיו שוב?".

קלינטון אדום מכעס, עכשיו הוא כמעט צועק. "לא תהיה לכם מדינה", הוא אומר לערפאת "היחסים בינינו נגמרו. הקונגרס יצביע להפסקת הסיוע ונתייחס אליכם כאל ארגון טרור. לא תמצא איש במזרח התיכון שיסתכל עלייך. אתה יכול לקבל את תמיכת הכנסיות – הבאת את כולם לבית לחם 2000 – ותוכל לחזור כגיבור לעזה אך בבוקר שאחרי תהיה לבד ותמנע מעמך את כל מה שהוצע לו. אז העם שלך ישפוט אותך והמוסלמים גם הם יאמרו שקלינטון הציע לך מדינה ואת השליטה בחראם. אתה תהיה הסיבה שהחראם יישאר תחת ריבונות ישראלית. ברק עשה ויתורים רבים. אתה לא זזת. אתה רק רוצה לשמור בכיס את מה שברק כבר נתן לך".

המשתתפים בדיון הטעון הזה מתרשמים שערפאת מזועזע ממה שהוא שומע. מזועזע או לא, מעמדותיו הוא לא נסוג. "אני מנהיג העם הפלשתינאי ואני מייצג את הערבים, המוסלמים והנוצרים בכל הקשור לחראם ולכנסיית הקבר. לא אבגוד באמון שלהם בי. גם אם אתה מציע לי מדינה ואת חיפה ויפו ובלי ריבונות על החראם זה לא יקרה. "הימים יהיו בינינו לבינם"".

קלינטון: "אתה חופשי לעשות כרצונך".

ראש הסי.איי.אי, ג'ורג' טנט, שנחשב למקובל על הפלשתינאים מתערב. הוא פונה לערפאת. "אתה שם קץ ליחסים בינינו. אתה זורק הכל. אתה דן את עמך להמשך המצב של העדר מדינה".

הלחץ האמריקני אולי בפעם הראשונה בועידה הזאת מקבל תוכן אמיתי. היועץ לבטחון לאומי של קלינטון, סנדי ברגר, פונה לעבר קלינטון. "אתה מאבד הרבה בחזית הפנימית בארה"ב. יש הרבה נושאים בקונגרס ויש לך אחריות רחבה יותר", ברגר נחשב לאחד התומכים הגדולים של תהליך השלום הישראלי פלשתינאי. במהלך פסגת קמפ דייויד הוא מרגיש שקלינטון מסכן את צווארו הרבה מעבר לנדרש. "אני מתחנן בפניך, אדוני הנשיא, סגור את הפסגה הזאת. ערפאת לא מוכן להתקדם".

גם מזכירת המדינה, מדלן אולברייט, לא נשארת מאחור. "ברק הציג יותר ממה שציפינו ואתה לא הצגת מאומה".

סאיב עריקאת פונה לאולברייט ואומר לה. "נכון שאין מחיר להתקפה עלינו, להאשמתנו ולאיום עלינו. אין לנו לובי שישנה את חשיבתכם. אני יודע את עומק הברית האסטרטגית ביניכם לישראל והעיוורון הפוליטי שלכם כלפי ישראל. אבל אתם עכשיו מאיימים על האזור ועמיו ודוחקים אותם לטבוע במעגל של אלימות ודם ועמדתכם זו משרתת את בן לאדן ואת כל הקיצוניים בעולם הערבי והמוסלמי".

עכשיו עריקאת עובר לדבר ישירות אל הנשיא. לעריקאת אין כוח פוליטי של ממש ברשות הפלשתינאית אבל זה לא מונע ממנו לדבר בישירות יוצאת דופן לקלינטון.

"ציפיתי ממך שתהיה מנהיג העולם החופשי עם תבונתך והחזון שלך ושתתרחק מאיומים וכי תדון עמנו עם טיפת צדק. אנו העם אשר הסכים ל- 22% משטחי פלשתין המקורית. הישראלים מתדיינים פעם על בסיס שיקולים היסטוריים, פעם דתיים, פעם שלישית עפ"י צרכי דעת הקהל בישראל, פעם סיבות פסיכולוגיות של העם בישראל. העם הפלשתינאי עמד מול המעצמה הזאת עם אבן ביד. אם לא יהיה שלום לנו – לא יהיה שלום לאיש. אני מדבר אליך עם לב שבור ומבקש להתנצל בפני כל פלשתינאי שאני שכנעתי אותו ללכת לשלום בתהליך במשך 20 השנים האחרונות. אתה תהיה אחראי לכל פלשתינאי או ישראלי שייהרג אם תמשיך בנוהל הזה. הפיסגה הזאת הניבה התקדמות רבה. מעולם לא חלמנו לדבר על י-ם וגבולות ופליטים והנה זה קורה. אנא, אדוני הנשיא אל תזרוק את התהליך שכן כישלונו משמעו כיבוי אורות בעולם הערבי והמוסלמי ואיני יודע איך נוכל להדליקם מחדש".

בתום הפגישה קיבל עריקאת חיבוק דומע מערפאת. ביותר מהזדמנות אחת רתח ערפאת על עריקאת אבל הפעם הוא אסיר תודה לו על הדרך בה הגן עליו מזעמו של מנהיג העולם החופשי. הפגישה עצמה הסתיימה, כמובן, בלי פריצת דרך.

הלחץ האמריקני על ערפאת הוא לא נטול סיבה. האמריקנים חשו שהפלשתינאים אינם רציניים במו"מ, שהם מנהלים אותו בחוסר תום לב.

דניס רוס אמר מאוחר יותר באותו ראיון למכון וושינגטון: "קלינטון כן האשים את ערפאת בסוף הן בגלל האלמנט של תום לב במו"מ וגם בגלל כעס כן על כך ששם את עצמו בקו האש ולא שמע כלום מערפאת במשך 15 ימים. בלילה האחרון הייתה ישיבה של שעתיים וחצי עם הנשיא, בן עמי, עריקאת ואתי. אף אחד מהרעיונות שניסינו לא זכה לתשובה".

רוס, אגב, התייחס בדבריו לאותה ישיבה בדיוק בה קלינטון נתן גיבוי לחזרה של ברק מעמדתו המקורית בעניין חלוקת העיר העתיקה.

* * *

הלחץ האמריקני על הפלשתינאים לא לווה בלחץ מסיבי דומה על ישראל. ולא שברק לא נותן סיבה טובה ללחץ כזה. ברק סרב לכל אורך הפסגה להיפגש עם ערפאת לפגישה של מו"מ. ברק, שלחץ על האמריקנים לכנס את ועידת הפסגה בטענה שרק במפגש ישיר, דחוס וסגור בינו לבין ערפאת ניתן יהיה להשיג הסכם, מיאן בועידה עצמה לפגוש את ערפאת מעבר לארוחות ערב ושיחות סרק.

קלינטון לא הפעיל עליו לחץ כלשהו בעניין הזה. ערפאת נפגע והוא התלונן בפני האמריקנים. אנשיו העלו זאת באופן קבוע בפני חברי המשלחת הישראלית והאמריקנית אבל לשווא. חודשים אחר כך נשאל רוב מאלי, עוזרו של קלינטון, מדוע לא הופעל לחץ על ברק בעניין הזה. "לא רצינו לעצבן אותו", ענה מאלי.

ההתנהגות האמריקנית הרכה יחסית כלפי ישראל הפריעה באופן פרדוכסלי גם לחלק מחברי המשלחת הישראלית. אלו רצו לחץ אמריקני שיאלץ את ברק לעשות דברים שנראו להם הכרחיים בדרך להשיג הסכם.

שלמה בן עמי גם אמר את הדברים לנשיא קלינטון במסווה של סיפור היסטורי. "אתה יודע, ב – 1975 כשקיסינג'ייר אמר שארה"ב תעשה הערכה מחדש של יחסה לישראל אחרון הילדים בקיבוץ הכי נידח בישראל רעד מפחד".

קלינטון, לעומת זאת, אינו מפחיד את ברק כנראה כי הוא ידע שהנשיא האמריקני בסופו של יום עושה את רצונו.

הסירוב של ברק להיפגש עם ערפאת הוא המקום בו חברי המשלחת הישראלית משוועים יותר מכל ללחץ אמריקני. הלחץ שלהם על ברק פשוט לא עזר. יש לפחות שני דיונים רחבים של המשלחת הישראלית בהם כמעט כל החברים אמרו לברק – עליך להיפגש עם ערפאת. יוסי גנוסר אף נקט לשון בוטה יותר. "איך תסביר שלא ישבת עם ערפאת אף פעם אחת לפגישה עניינית במשך 8 ימים?". ברק לא השתכנע. גם בשאר 7 ימי הפסגה הוא לא פגש את ערפאת לפגישה של מו"מ.

באחד הדיונים ברק הסביר קצרות לחברי המשלחת, לרבות עוזריו הקרובים, דני יתום וגלעד שר, שדחקו בו להיפגש עם ערפאת: "איני מתכוון לשבת עם ערפאת כדי שיתעד את דבריי במחברת שלו".

בן עמי הוא זה שענה לברק. "ערפאת צריך רספקט. אתה מקרין כלפיו העדר רספקט. הוא ינקוט עמדות יותר נוחות כשיהיה כלפיו רספקט. צריך להיפגש אתו". ברק, כאמור, לא השתכנע והאמריקנים לא הפעילו עליו איזשהו לחץ בעניין הזה.

* * *

לאחר ועידת קמפ דייויד הודו האמריקנים בטעות אחת עיקרית. חוסר הכנה של העולם הערבי לועידת קמפ דייויד. במהלך ועידת קמפ דייויד כשעולים הנושאים הרגישים של ירושלים והר הבית על הפרק נשמעו קולות מאוד קשים ממדינות שונות בעולם הערבי. ההתנגדות הכואבת ביותר, מבחינת האמריקנים, באה משתי מדינות ידידותיות לארה"ב. מצרים וסעודיה. במהלך הפסגה נסע במיוחד ובאופן יוצא דופן נשיא מצרים מובארק לסעודיה. הוא תיאם את מהלכיו עם שליטי ערב הסעודית ויצא עם הצהרה פומבית. "אין לערפאת סמכות לוותר בירושלים". ההתנגדות של מובארק חישקה במידה רבה את ערפאת.

עד היום לא ברור לגמרי מדוע נהג מובארק כפי שנהג. יועציו הסבירו לאחר הועידה שמובארק עודכן במהלך כל הועידה על ידי הפלשתינאים אבל לא עודכן על ידי האמריקנים והישראלים.

יאסר ערפאת חשב מיומו הראשון בקמפ דייויד על איך הוא יוצא מסיר הלחץ הזה בשלום. אחת ההוראות שהוא נתן לנביל שעת', השר לענייני שיתוף פעולה בינלאומי ברשות הפלשתינאית, היא לעדכן מדי יום שלושה מנהיגים. הנשיא מובארק ממצרים, המלך עבדאללה מירדן והנסיך עבדאללה מערב הסעודית.

לפי העדכונים שמובארק קיבל משעת' , ישראל לא עשתה שום ויתורים ממשיים בעוד על ערפאת הופעל לחץ כבד מאוד לעשות ויתורים בירושלים. מובארק, על פי אותה תיאוריה, נחלץ לעזרת ערפאת בשעתו הקשה וכשגילה כמה רחוק הלך ברק בקמפ דייויד התחרט על הדרך בה נהג.

אם התיאוריה הזאת היא אכן הסיבה האמיתית לדרך בה נוהג מובארק אז לברק יש חלק גדול באשמה. ברק, מנהיג מדינה קטנה במזרח התיכון, תבע מקלינטון, נשיא המעצמה הגדולה בעולם, לא לעדכן את מובארק, מנהיג בעלת בריתה החשובה.

עד קמפ דייויד ראש הממשלה הישראלי דווקא השכיל ליצור קשרים טובים למדי עם נשיא מצרים. הוא נזהר בכבודו ודאג לעדכן אותו בכל מהלכי המו"מ מול הפלשתינאים.

מובארק הוא זה שאחראי במידה רבה לכך שערפאת הסכים בסופו של דבר לבוא לקמפ דייויד. הוא הפעיל עליו לחץ כבד להיענות לבקשה האמריקנית.

אולם בקמפ דייויד, סבר ברק, אסור לעדכן את מובארק מחשש שהויתורים הישראליים ידלפו ממצרים.

קלינטון, גם בעניין הזה, קיבל את שיקול דעתו של ברק. הלחץ של שגריר ארה"ב במצרים, דן קרצר, ושגריר ארה"ב בירדן, ויליאם ברנס, שביקשו לעדכן את מובארק ועבדאללה, מלך ירדן, לא עזר. רק ב – 19.7.00, לאחר שערפאת סרב כבר להצעת קלינטון, התקשר סנדי ברגר, היועץ לבטחון לאומי של קלינטון, לדני יתום, ראש המטה המדיני – ביטחוני של ברק.

ברגר: "קלינטון מבקש לעדכן את מובארק כדי שידבר עם ערפאת".

יתום: "ברק מתנגד לזה. עכשיו הוא ישן. אשאל אותו כשיתעורר". כשברגר התקשר השעה הייתה כבר 10:30 בבוקר אבל ברק עדיין ישן. במיוחד בקמפ דייויד חי ברק כמו שהוא אוהב, בשעון הפוך. ישנים ביום, עובדים בלילה.

בסופו של דבר, קלינטון לקח לעצמו את החירות לעדכן את מובארק לפני שברק התעורר. באותה הזדמנות הוא עדכן גם את המלך עבדאללה מירדן והנסיך עבדאללה, יורש העצר הסעודי. העדכון לא שכנע את מובארק והנסיך עבדאללה מערב הסעודית והם לא חזרו בהם מהחישוק ששמו על ידי ערפאת.

ברק עצמו דיבר באותו יום עם מובארק, לראשונה במהלך הועידה. כמה ימים לפני כן הוא דחה הצעה בעניין הזה של ישראל חסון, לשעבר סגן ראש השב"כ. חסון הציע שהוא ייצא לגיחה קצרה למצרים כדי לעדכן את מצרים. ברק לא היה מעונין בכך. כשהוא עדכן את מובארק זה, כנראה, כבר קצת מאוחר מדי.

למען ההגינות, חייבים לציין שגם לאחר שמובארק התעדכן היטב בתוצאות פסגת קמפ דייויד הוא לא שינה את עמדתו. שבועיים לאחר שהסתיימה הפסגה אמר נשיא מצרים לשבועון המצרי "רוז אל יוסוף" – "כל פשרה על ירושלים תגרום פיצוץ בלתי נשלט באיזור כולו ותביא לכך שהטרור יפרוץ שוב. אף אדם בעולם הערבי אינו רשאי להתפשר על מזרח ירושלים או מסגד אל אקצא. בעניין הזה אפילו ערפאת לא יעז לחתום על עיסקה שתוותר על קודשי האיסלאם".

* * *

יועציו של קלינטון זעמו על הדרך בה מצליח ברק לשלוט בשיקול דעתו של נשיא ארה"ב אבל גם לברק יש יסוד לכעוס על ביל קלינטון. הנשיא האמריקני, אין דרך יפה לומר זאת, פשוט הטעה את ברק במספר נקודות קריטיות במהלך ועידת קמפ דייויד. קלינטון, כאמור, אמר לברק שערפאת הסכים לקבל את הצעתו כבסיס להסכם. האמירה הזאת השאירה את ברק בקמפ דייויד. יש עוד דוגמא משמעותית אחת לפחות במהלך ועידת קמפ דייויד בה קלינטון לא דייק בדיווח שהוא מוסר לברק.

ביומה השישי של ועידת קמפ דייויד, עוד לפני שהאמריקנים הצליחו סוף סוף להניח נייר על השולחן, נפגש קלינטון עם ערפאת.

"ברק מוכן לנסיגה של קרוב ל – 90% משטחי יהודה ושומרון", אמר קלינטון לערפאת "אני מאמין שאוכל להביא אותו לנסיגה של 92% ולחילופי קרקע. אני רוצה לדעת ממך שיש טעם לנסות להשיג את זה מברק". קלינטון כבר ידע שבשלב הזה שבשיחות שבדיה, שקדמו לפסגת קמפ דייויד, הסכים שלמה בן עמי לנסיגה של 92%.

ערפאת: "אני מודה לך על עזרתך. מה שהכי חשוב לי זה הפתרון בירושלים. בירת המדינה הפלשתינאית צריכה להיות במזרח ירושלים".

ב – 22:00 קלינטון נפגש עם ברק. הוא אמר לו שערפאת הפקיד בידיו פיקדון של 8%-10%. יועציו של קלינטון ידעו שערפאת לא הסכים לסיפוח של 8%-10% משטחי יהודה ושומרון. ערפאת, ששמע מחברי משלחתו על הדיווח של קלינטון, אף שלח מכתב לקלינטון כדי להעמיד אותו על טעותו.

אולם קלינטון לא תיקן את הדברים בפני ברק והוא אף חזר עליהם בפני שלמה בן עמי.

חברי המשלחת הישראלית סבורים גם אחרי קמפ דייויד, חלקם עד היום, שערפאת הסכים בקמפ דייויד לסיפוח של 8%-10% משטחי יו"ש לישראל.

קלינטון גם אמר לברק שערפאת הפקיד בידיו את האפשרות לקבוע את גודל השטחים שישראל תצטרך לתת בתוך הקו הירוק בתמורה לסיפוח של גושי ההתיישבות. במקרה הזה, מדובר, ככל הנראה, בטעות תמימה של קלינטון. ערפאת אכן כתב באחד המכתבים שלו לקלינטון שהוא יוכל לקבוע את גודל חילופי השטחים. יו"ר הרשות הפלשתינאית התכוון שהקביעה האמריקנית צריכה להיות בכפוף לכך שגודל הקרקע שהוא יקבל בתוך ישראל תהיה שווה בגודלה לגודל הקרקע שישראל תספח. ברק וכנראה גם קלינטון חשבו אחרת. הם סברו שמדובר בויתור פלשתינאי ושקלינטון יוכל לקבוע היקף סמלי של שטח שישראל תמסור לפלשתינאים כפיצוי לסיפוח הרבה יותר מסיבי של גושי התיישבות בשטחים.

* * *

בסיום ועידת קמפ דייויד עשה קלינטון טעות גדולה נוספת. יש מי שחושבים, כמו אמנון ליפקין שחק, שזו הטעות הגדולה מכולן. הוא הטיל במרומז את האחריות לכישלון על ערפאת. שוב, ההכרזה של קלינטון היא תוצאה במידה רבה של הלחץ של ברק.

ביום האחרון של ועידת קמפ דייויד, 25.7.00, כשכבר ברור לכל שהסכם לא ייצא מהועידה הזאת נפגשו קלינטון וברק ב – 10:00 בבוקר. ברק הגיע לפגישה מוכן. הוא מלווה בדן מרידור שהכין מבעוד מועד מסמך ובו הדרישות הישראליות מארה"ב עם סיום הועידה. מרידור גם קיים בשליחות ברק פגישה מוקדמת בנושא עם שגריר ארה"ב בישראל, מרטין אינדיק.

ברק אמר לקלינטון: "צריך להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים מייד. צריך שיהיה ברור מה התמורה לתזוזה ומה המחיר לעקשנות. המסר צריך להיות במעשים ולא במילים".

ברק לא ידע שמרידור כבר אמר קודם לכן לאינדיק שישראל דורשת את העברת השגרירות אבל תקבל בהבנה עמדה אמריקנית שגורסת שיש לעשות זאת רק אם הפלשתינאים יכריזו חד צדדית על מדינה. קלינטון היה מודע לדיאלוג בין אינדיק למרידור והוא ענה בהתאם.

קלינטון: "אני לא מתנגד עקרונית אבל רוצה לשקול אם זה יועיל להמשך המו"מ".

ברק הגביר את הלחץ: "יש כאן שכר ועונש וזה יועיל מאוד להמשך המו"מ. מנהיגות אמת נבחנת בהחלטות שיש בהן פן מוסרי. ההחלטות האלה נשארות לדורות. העברת השגרירות לירושלים היא החלטה שיש לה השלכה מוסרית עמוקה. לעם היהודי יש זיכרון עמוק ואתה הנשיא קלינטון תיזכר על ידי כל היהודים בכל מקום כמי שעשה את המעשה ההיסטורי הזה".

קלינטון: "אולי אעשה זאת כאשר יאסר ערפאת יכריז חד צדדית על מדינה".

ברק: "אני מתנגד לקשר בין הדברים. יש לעשות זאת עכשיו".

קלינטון: "אשיב תוך יום – יומיים".

נשיא ארה"ב התשוש והמאוכזב רק רצה להוריד את ברק מעל גבו. כמעט מיותר לציין שהוא לא החליט בעניין העברת השגרירות האמריקנית עד יומו האחרון בתפקיד. ספק אם אי פעם התכוון להחליט.

אבל קלינטון בהחלט אמפתי למצבו של ברק, במיוחד מצבו הפוליטי. הוא היה מאוד מעוניין לעזור לו בבעיות הפנימיות.

"אני לא מצפה שתבצעו את הפעימה השלישית", הוא ניסה לעודד את ברק "למרות שאיני יכול לומר זאת בפומבי. אני במקומך לא הייתי מבצע את הפעימה עכשיו".

קלינטון כבר רמז לברק מה הוא חושב על ערפאת. "הזמן לא בוזבז. עריקאת אומר שערפאת לא מסוגל לקחת עכשיו את ההחלטות. שנינו, אהוד, באים מאותו מקום. אנחנו דנים ומקבלים החלטות. אצלו זה כנראה אחרת".

קלינטון סיכם את דבריו במשפט שאומר אולי הכל.

"YOU WERE READY TO CUT YOUR LEGS FOR THIS GUY" – "היית מוכן לחתוך לעצמך את הרגליים עבור הבחור הזה". הבחור הזה הוא, כמובן, יאסר ערפאת.

אגב, קלינטון וברק לא העלו באותה פגישת סיום את נושא ג'ונתן פולארד.

עניינו של המרגל הישראלי, שכלוא בארה"ב, לא הועלה ולא במקרה. ברק אמר למקורביו שיש לו הבנה שקטה עם קלינטון שפולארד ישוחרר בחנינה נשיאותית אחרי הבחירות בארה"ב, ב – 7.11.00. אם הייתה הבטחה כזו של קלינטון אז היא, כמובן, לא קוימה .

קלינטון והצוות שלו החליטו לנסח הודעה פומבית שתסכם את הפסגה ותטה מעט לטובת ברק.

קלינטון טס מקמפ דייויד למדשאת הבית הלבן ואמר למצלמות: "ברק גילה חזון ואומץ. ראש הממשלה ברק התקדם מעבר לעמדה הבסיסית שלו יותר מאשר ערפאת במיוחד במה שנוגע לירושלים…אני לא מגנה את ערפאת אבל זו תהיה טעות לא לשבח את ברק כי הוא נטל סיכון גדול והוא פתח בישראל ויכוח גדול שמניע את דעת הקהל בישראל לעבר התנאים שיאפשרו לעשות שלום. ראוי שזה יהיה ידוע לכל".

קלינטון וצוותו היו בטוחים שזו הצהרה מתונה, הם היו משוכנעים שהפעם הם הצליחו לעמוד בפני הלחץ של ברק אבל הפלשתינאים ראו בכך הוכחה סופית ומוחלטת לחוסר ההגינות של האמריקנים במו"מ הזה.

3 ימים אחרי שפסגת קמפ דייויד הסתיימה העניק קלינטון ראיון נדיר לערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית. קלינטון עשה זאת בעקבות לחץ של ברק והוא יצא מגדרו בראיון כדי להיטיב עם ישראל וברק.

"הקשר בין ישראל לארה"ב חזק מאוד", אמר קלינטון לגיל תמרי, שליח רשות השידור בוושינגטון "ולאור הצעדים האמיצים שנקטו ראש הממשלה והצוות הישראלי בפסגה ולאור היציאה מלבנון יש לבחון אותו מחדש ולחזק אותו. נפתח מייד בשיחות כדי להבטיח שיישמר יתרונה האיכותי של ישראל עם צה"ל כצבא מודרני כדי שתוכל להתמודד עם האיומים הרובצים לה ולארצות רבות במאה העשרים ואחת. אני רוצה להגיע למזכר הבנה בהקדם האפשרי בעניין הסיוע הדו צדדי במטרה להשיג מחוייבות ארוכת טווח להפיכת צה"ל לצבא מודרני. יש סוגיות אחרות שאנו בוחנים. מאז ומעולם רציתי להעביר את השגרירות שלנו למערב ירושלים. לא עשיתי כך משום שלא רציתי לחבל ביכולתנו לתווך בהשגת שלום בטוח לישראלים ולפלשתינאים. אך לאור האירועים החלטתי לשקול מחדש ואגיע להחלטה עד סוף השנה".

בחזית הפוליטית ספק אם ברק הפיק מהראיון הזה איזושהי תועלת. במישור המהותי אף אחת מההבטחות שקלינטון הפריח באותו ראיון לא קוימה עד היום הזה.

האבסורד הגדול הוא שקלינטון אומנם הלך בדיוק לפי התוואי שברק התווה לו אבל ברק מעולם לא הצליח לקבל מקלינטון דבר, לפחות ככל שהדברים אמורים בסיוע כלכלי. בנימין נתניהו, שלא היה אהוד, בלשון המעטה, על קלינטון הצליח לקבל ממנו 1.2 מיליארד דולר כסיוע למימוש הסכם וואי פלנטיישן.

ברק קיבל המון הבטחות אבל אפילו לא סנט אחד. בכלל, ברק שם את כל הביצים בסל אחד, הסל של קלינטון. ברק לא התייחס לאזהרות ששחייה בזירה האמריקנית אינה רק מגע עם נשיא אוהד ככל שיהיה. ברק, למשל, חשב שיצליח לשכנע את הממשל האמריקני להסכים לעסקת הפלקון, במסגרתה ישראל התחייבה למכור מטוסי התרעה לסין. שר ההגנה האמריקני וטובי ידידיה של ישראל בקונגרס התנגדו לעסקה. משרד החוץ הישראלי דחק בברק לרדת מהעסקה לפני שיהיה מאוחר מדי אבל ברק וצמרת משרד הבטחון היו בטוחים שאפשר להעביר את העסקה. ברק הלך לפגישה בארבע עיניים עם קלינטון. הוא ניסה לשכנע אותו וגייס את מיטב כשרונו הרטורי אבל הנשיא האמריקני שלח אותו חד וחלק בחזרה לשר ההגנה שלו, ויליאם כהן. שבוע לפני ועידת קמפ דייויד החליט ברק לבטל את העסקה. הנזקים שישראל ספגה כתוצאה מהביטול קשים.

* * *

המשלחת הפלשתינאית בקמפ דייויד התאפיינה במלחמות פנימיות לא קלות. "הצעירים", מוחמד רשיד, איש הכספים ומוחמד דחלאן, ראש המנגנון המסכל בעזה, ניסו להגיע להסכם. הם אף פיזרו הבטחות על גמישות פלשתינאית, נכונות לסיפוח של מעל 10%, ויתור על זכות השיבה ועוד.

"הותיקים", אבו עלא, יו"ר המועצה המחוקקת הפלשתינאית ואבו מאזן, שנחשב לסגנו של ערפאת, נעלמו ולמעשה חיכו שהפסגה תתפוצץ. אבו עלא, שנחשב לפרגמטי והרציני שבין הנושאים והנותנים הפלשתינאיים, ספג צעקות מהנשיא קלינטון באחד הדיונים הראשונים בועידה. מאז הוא נעלם כמעט לחלוטין.

כל המשלחת הפלשתינאית הייתה מאוחדת בדבר אחד. האמריקנים לא הגונים, הם מוטים לחלוטין לטובת ישראל ולכן אסור להאמין להם. לא פעם הציגו בכירים אמריקניים הצעות לפלשתינאים תחת הסיסמא "זה הקו האדום הישראלי". הפלשתינאים גיחכו. מאחורי גבם של האמריקנים כבר הציעו הישראלים יותר. העובדה שהמתווך האמריקני נתפס בעיני הפלשתינאים בלתי אמין מקשה ומכבידה מאוד על המו"מ בקמפ דייויד ולאחר מכן.

למשלחת הישראלית יש גם טענות קשות כלפי מוסר העבודה של המשלחת הפלשתינאית. הם מתחילים לעבוד מאוחר, עושים הפסקת צהריים והולכים לישון מוקדם, טענו במשלחת הישראלית. יתרה מזאת, ההרגשה במשלחת הישראלית היא שהמשלחת הפלשתינאית נתונה באיזה תוהו ובוהו פנימי. סכסוכים פנימיים פרצו שוב ושוב החוצה. במקרה אחד דחלאן ואבו מאזן רבו בגלוי על מסמך ישראלי שבן עמי ביקש להגיש להם. במקרים רבים אחרים ביטלו הפלשתינאים איש את הצעות רעהו.

אחרי ועידת קמפ דייויד אמר השר שלמה בן עמי בפגישה סגורה: "קלינטון אשם בכישלון הפסגה . נכון, אנחנו אשמים והפלשתינאים אשמים אבל היה שם בעל בית והוא פישל. קלינטון היה יכול להביא לקמפ דייויד את שיראק, את בלייר, את כל העולם והוא לא עשה את זה".

אהוד ברק בנה את כל אסטרטגיית השלום שלו על ביל קלינטון. ברק חשב בצדק שמעולם לא היה וסביר גם שלא יהיה בקרוב נשיא אמריקני שכל כך מחויב לתהליך השלום המזרח תיכוני, כמו ביל קלינטון. הוא האמין שתהליך השלום זקוק לנשיא שמוכן להשקיע כל כך הרבה מזמנו ומעורה בנושאים שבמחלוקת. קלינטון בהחלט היה אחד כזה.

ובכל זאת, לממשל האמריקני וביל קלינטון בראשו יש חלק גדול, אולי מכריע בכך שועידת קמפ דייויד הסתיימה כפי שהיא הסתיימה.

4 תגובות על “פרק 18 – "לעם היהודי יש זכרון עמוק"

  1. ניר

    תודה על המידע.

    כשאתה מסתכל על הרטוריקה של ערפאת אתה מזהה בדיוק מה המטרה שלו. מצחיק שבסופו של דבר אתה מאשים את ברק וקלינטון. גם אם הם היו עושים את כל מה שאמרת זה לא היה משנה את התוצאה הסופית. הגיע הזמן לשים את האצבע על הבעיתיות האמיתית.

    מפנה אותך למחקריו של יהונתן דחוח הלוי:
    ״על פי הכתוב בספר "המלחמה השביעית"‏[5], נקט דחוח-הלוי, בהיותו קצין מודיעין, גישה ייחודית בנוגע לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה התפתח באמ"ן ובשב"כ ויכוח האם ערפאת תכנן את האינתיפאדה מאז הקיפאון המדיני בקמפ דיוויד, או שזו פרצה מעצמה וערפאת רק ניסה למנף אותה לתועלתו. דחוח-הלוי החזיק, עוד לפני פרוץ האינתיפאדה, בתפישה ייחודית, שלפיה האלימות הפלסטינית והאינתיפאדה אינן תולדה של נסיבות פוליטיות משתנות, אלא מעשה שתוכנן מראש, לפני שנים רבות. לדעתו האינתיפאדה היא שלב בתוכנית השלבים המסודרת שבה דגל אש"ף ותכליתה חיסולה של ישראל. על פי דחוח-הלוי ההנהגה הפלסטינית תכננה מראש להשיג ויתורים מקסימליים במשא ומתן ואחר כך לחדש את מצב העימות. בעוד בשנות התשעים התפישה הזו הייתה נחלתם של חוגים צרים בקהילת המודיעין, לקראת סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, תפישה זו מבית מדרשו של הלוי התפשטה וחדרה גם להערכות אמ"ן שהוצגו לממשלה.״

    http://www.palwatch.org.il/storage/Hebrew%20Reports/Schoolbooks%20Hebrew%20Final%20-%20Part%20I.pdf

    לא סתם ערפאת רוצה לחכות עוד 100 שנה. מה יקרה עוד 100 שנה? תהיה שעת כושר לחסל את היהודים?

  2. ניר

    סאיב עריקאת הוא שקרן מדופלם. לא בוחל בשום האמצעים כדי לקדם את עצמו. לדבריו ״הפלסטינים״ הם בכלל צאצאי הכנענים… ממש לא ערבים שבאו לפה מ1880 -1948 שנים עקב טרנספר אוכלוסיה של הסולטן הטורקי כדי להגדיל את הרוב המוסלמי הארץ וממש לא מהגרי עבודה ערבים שבאו לפה בגלל התנופה הכלכלית שהיהודים הביאו לפה.

    הבנאדם הזה הוציא דוקטורט למשא ומתן בהרוארד. הוא יודע מה הוא עושה. והטקטיקה שלו עובדת. תראו איך הם התקדמו מלפני 14 שנה. לא יודע איך אפשר לנהל משא ומתן עם השקרן המנפולטיבי הזה. הרי הדבר הכי חשוב במשא ומתן זה אמון…

    רביב, למה שלא תפרסם את הסקופ העיתונאי הבא שמסביר בדיוק למה ״התפוצצו״ השיחות וחושף את האסטרטגיה של ״ידידנו״ עריקאת תם הלב?
    http://jcpa.org.il/2014/04/%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%97%D7%99-%D7%91%D7%AA%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%9F-%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%A9/

  3. ניר

    עוד ממעליהם של ה״פרטנרים לשלום״ ושל ידידנו סאיב עריקאת.

    כיצד התכוונו הפלסטינים להגיב להצעת השלום מרחיקת הלכת של אולמרט ב2008?
    אלה מסמכים אמריקאים שדלפו לויקיליקס
    http://transparency.aljazeera.net/files/4240.pdf

    קרדיט לבועז קנטור עבור הטקסט הבא:

    ״לפני כשנתיים החלו ויקיליקס לחשוף מסמכים הנוגעים למגעים הישראלים/פלסטינים בעשור האחרון. בינואר 2011 פרסמה רשת אל ג'זירה כמה מאות מ-1,700 הקבצים שנחשפו. מהמרכזיים שבהם יצרה אל ג'זירה אייטמים תקשורתיים.
    התקשורת הישראלית לא ששה לעבור על 690 מיילים פנימיים שנשלחו אז, 275 סיכומי דיונים ו 54 תרשימים ומפות, ולכן הסתפקה רק בכמה כותרות.
    בתקופה ההיא פיניתי לי לא מעט זמן, וקפצתי ראש לערימת המסמכים. הו כמה השכלתי. הפלסטינים מוכנים לאזרח מתנחלים. ליבני מתמקחת קשוחה. הם ויתרו על שיבת הפליטים. קונדוליסה רייס בקושי התערבה. הכבוד הערבי משחק תפקיד מרכזי בעמדה הפלסטינית. ועוד ועוד.
    —-
    הסיפור בקצרה הוא, שצוותי המו"מ עמלו על סעיפים רבים בהסכם, והסכימו על לא מעט מהם. עד שיום אחד הציע אולמרט לאבו מאזן את אותה הצעה מרחיקת לכת, שבכתבי אל ג'זירה נקראת "החבילה".
    אבו מאזן לא השיב לה.
    כולנו יודעים שאבו מאזן לא הספיק להשיב, כי אולמרט הסתבך בפלילים והתפטר. מה שאנחנו לא יודעים הוא, מה התכוון אבו מאזן לענות.
    —-
    בספטמבר 2008 נפגש סאיב עריקאת, מנהל צוות המו"מ הפלסטיני, עם צוותו, הציג להם 3 תשובות שאבו מאזן שוקל לענות להצעה חסרת התקדים, והנחה אותם לבחור תגובה נוספת.
    תגובות אבו מאזן, על פי סאיב עריקאת:
    1. הצעה נגדית.
    2. תשובה דו-משמעית/מתחמקת.
    3. פשוט לא.
    הוא הנחה אותם לחשוב על תגובה נוספת, תחת ההנחיות הבאות:
    1. אי אפשר יהיה להאשים את הצד הפלסטיני בסרבנות.
    2. המו"מ לא ייפסק.
    3. לא לתת תשובה שאי אפשר לסגת ממנה.
    —-
    אבו מאזן התכוון לסרב להצעה של אולמרט. שחור על גבי לבן.
    —-
    שמעתי היום את שמעון פרס מצדד בחברו אבו מאזן, אותו הוא מכיר 30 שנה, ומעיד עליו שניתן לסמוך עליו.
    אני מטיל בזה ספק.
    לשיפוטכם.

    (בתמונה: החלקים הרלבנטיים מהתכתבות המייל הרלבנטית. ההתכתבות המלאה כאן: http://transparency.aljazeera.net/files/4240.pdf

    ואני שואל,
    למה התקשורת הישראלית לא מדווחת על זה בהרחבה? (ובמיוחד עיתון הארץ שאוהב לפרסם כל פיפס קטן על חרמות על ישראל וכדומה..)
    למה האמריקאים, שיודעים עם איזה חלאות אנחנו מתמודדים ויודעים שהם אינם רוצים שלום אמיתי, לא מודיעים לכל העולם כי הפלסטינים לא רוצים שלום ואין סיכוי שזה יקרה ופשוט לגמור עם העניין הזה?

  4. ניר

    אולי תיקח את הנושא של התגובות שלי ותעשה ממנו כתבת סרט במקור. כמו שעשית לבוזי. רופס שאם היה נבחר, עריקאת היה חוגג עליו, ואנחנו כמובן היינו אוכלים אותה בסוף.
    חבל שלא קיבל השראה ממנהיגים נורמאלים כמו אלה שהתפטרו בבחירות האחרונות באנגליה.

    האם אתה עיתונאי מספיק לעשות זאת?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.