פרק 27 – "אמרתי לך שהוא בן זונה"

חבורה מאוד מכובדת של אנשים ישבה בקדמת מטוס חיל האוויר בדרך לפסגת שפרדסטאון. החבורה ניהלה דיון בשאלה המוזרה משהו – מה יהיו כותרות העיתונים אם המטוס מישראל לארה"ב יתרסק.

אהוד ברק: "הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" תהיה – "דרישה להקמת ועדת חקירה – מדוע טסו כל האישים הבכירים ביחד"".

דני יתום: "הכותרת תהיה "ראש הממשלה, שר הבטחון ושר החוץ נספו בתאונת מטוס". מתחת בכותרת משנה יהיה כתוב "כמו כן נהרג ד. יתום, לשעבר המזכיר הצבאי של רבין"".

אורי שגיא, ראש צוות המו"מ עם סוריה: "אני מהמר על הכותרת "המו"מ עם סוריה נתקע לשנים"".

אלון פנקס, ראש לשכתו של שר החוץ דוד לוי, חשב בכלל בכיוון אחר. "הכותרת תהיה "פרס: יש לי מנדט"".

שגיא, יתום ולוי התפוצצו מצחוק. אהוד ברק נעץ מבט מבעד למשקפיים בפנקס. "זה לא מצחיק".

אין כנראה אדם במערכת הפוליטית שברק מתעב כמו שמעון פרס. פרס הוא היחיד שברק, אפילו בנוכחות עיתונאים, לא מצליח להסתיר את רגשותיו כלפיו.

ב – 2001 התמנה פרס לשר חוץ בממשלת שרון. אחד הצעדים הראשונים שפרס עשה הוא להדיח את מנכ"ל משרד החוץ, אלון ליאל. ליאל מונה על ידי ברק אבל נחשב למקורב לפרס שנים ארוכות ואף שימש בתפקיד בכיר במשרד לשיתוף פעולה אזורי בראשות פרס לפני שמונה לתפקיד.

ברק בתקופה הזאת כבר אינו נושא בשום תפקיד רשמי אבל הוא לא יכול להתאפק. מייד אחרי הדחתו יצא ליאל לשליחות למאוריטניה. ברק לא התעצל. הוא מצא את ליאל במדינה המדברית הרחוקה. "אמרתי לך שהוא בן זונה", הוא אמר לליאל על פרס. נדיר לשמוע את ברק מקלל. שמעון פרס מצליח להוציא ממנו את זה.

אולי זה משהו שברק ירש מרבין, אולי זה האיום שגלום בפרס כלפי מנהיגות ברק, דבר אחד ברור – ברק התעלל בפרס מהרגע שהאחרון הפסיד לבנימין נתניהו בבחירות 96.

ברק הפעיל את כל כובד השפעתו כדי לחסום את ההצעה למנות את פרס לנשיא המפלגה אחרי בחירות 96.

פרס ביקש מברק את התפקיד הבכיר של מפלגת העבודה בממשלת אחדות, אם זו תוקם עם בנימין נתניהו. ברק היה מוכן לתת לו תקופת חסד של 3 חודשים אחרי מינויו ליו"ר מפלגת העבודה ביוני 97. פרס רצה עוד. השניים נפגשו בביתו של פרס. ברק לא הסכים לתת לפרס ולו יום אחד נוסף. פרס התמקח והתווכח ובסוף נכנע.

שמעון פרס התקשה להתרגל לרעיון שמישהו מחליף אותו כיו"ר מפלגת העבודה. אחרי ההפסד בבחירות 96 הוא נפגש עם מקורבו, המיליונר ז'אן פרידמן. בשלב הזה פרידמן הוא כבר תומך מובהק של אהוד ברק. פרידמן אמר לפרס "אתה לא יכול לרוץ יותר, נתניהו בשלטון. בוא נכתיר יורש. אני מציע שנלך על אהוד ברק. הוא נראה לי כמו מישהו שיכול לנצח את ביבי". פרידמן נאם ונאם, פרס שתק ושתק. בסוף הנאום הוא הביט בפרידמן. הרבה מאוד שנים הם הולכים ביחד. לפרס יש רק שאלה אחת לפרידמן "אני מבין שאתה רוצה שאני אמות?".

ברק, כזכור, לא נהג בנדיבות, בלשון המעטה עם פרס אחרי הניצחון בבחירות. במהלך כהונתו לא שינה ברק את יחסו לפרס. הוא הקפיד לא לשתף אותו במו"מ עם הפלשתינאים או עם סוריה (ישראל חסון עדכן את פרס ביוזמתו אבל בידיעתו של ברק). בשיחות עם עיתונאים הוא שב ומתח ביקורת על הבייבי של פרס – הסכם אוסלו.

פרס לא ישב בחיבוק ידיים. בפורומים שונים, לא כולל תקשורת, הוא אמר את דעתו על ברק. כבר בדצמבר 99 הוא חזה התמוטטות של תהליך השלום וכניסה של שרון לממשלה במרץ 2000. "הוא יביא מלחמה ולא שלום", אמר פרס על ברק. על ניהול המו"מ של ברק אמר פרס "צריך לתת לכל דור לעשות את השטויות שלו".

פרס השתגע במשרד לשיתוף פעולה אזורי. הוא רגיל לקצב עבודה אחר לחלוטין, שלא לדבר על מהות העבודה. פרס לא מסוגל לא לעבוד קשה. בפגישות האינסופיות שהוא ערך הוא נשמע מעט פתטי. יש לו כל מיני הצעות מבית המדרש של "המזרח התיכון החדש". גבול של דובדבנים וזיתים במימון יפאני בין ישראל לרשות הפלשתינאית, הקמת מועצת מנהלים לעולם כולו בהשתתפות קלינטון, נלסון מנדלה והוא עצמו, מועצת המנהלים הזאת אמורה לטפל בסכסוכים ופרוייקטים בכל רחבי העולם ועוד.

בחלק לא קטן מהפגישות הללו פרס קידם את סדר היום של "מרכז פרס לשלום" ולא של המשרד לשיתוף פעולה אזורי. כשפרס מונה לתפקיד החדש אסר עליו היועץ המשפטי לממשלה לעשות זאת אבל אליקים רובינשטיין לא השתתף בעשרות הפגישות שעורך פרס בכל העולם.

ב – 31.7.00 נערכו הבחירות לנשיאות. הבחירות היו אמורות לפתוח עידן חדש ביחסי ברק – פרס, לא בטוח עידן טוב יותר. כמובן, עידן חדש מייד אחרי שפרס ייבחר ברוב גדול בכנסת.

המירוץ שמעון פרס – משה קצב נראה כמעט פורמלי. כל הפרשנים והפוליטיקאים הימרו על פרס. הקמפיין של פרס היה בנוי על שיכוך התנגדויות. פרס התרחק מתקשורת, החניף לחרדים ("ההחלטה של בן גוריון לפטור את בני הישיבות מגיוס היא ההחלטה החשובה ביותר שקיבל") ובעיקר שיגר מסר ברור וחד משמעי – אל תדאגו, אני לא עומד להתעסק בנושאים מדיניים. הנושא החשוב ביותר כרגע למדינת ישראל הוא הנושא החברתי ובכך אני עומד לעסוק.

כל כך גדול הבטחון במחנה פרס בנצחון שאחרי הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות בכנסת התראיין עוזי ברעם. עוד אין תוצאות אבל ברעם, מראשי המטה של פרס, אמר שעל פי הספירה שלו פרס עומד לנצח ב – 30 קולות, אולי יותר. רענן כהן נפנף בפתק ובו חישובי תוצאות ההצבעה. "70 לפרס, 42 לקצב".

מעורבותו של אהוד ברק בבחירות לנשיאות תישאר, כנראה, תעלומה עוד זמן רב. חודשיים לפני הבחירות לנשיאות אמר ברק למקורביו ""כישלון של פרס הוא כשלון המפלגה. נאלץ את פרס לנצח למרות נטייתו הטבעית".

בשבועיים שלפני הבחירות ברק היה בכלל בקמפ דייויד. אין ספק שהוא הופתע מההפסד. אחרי שהוא שמע על תוצאות הסיבוב הראשון (60 – 57 לקצב) הוא חזר ללשכתו בכנסת. רעייתו, נאוה ברק, נסערת ונרגשת על הקו. "נאוה", אומר ברק חיוור "אני המום בדיוק כמוך. אני לא יודע מה קרה".

משה קצב התמנה לנשיא מדינת ישראל. הוא ניצח את פרס 63 – 57 בסיבוב השני. פרס בא כרגיל ביום שאחרי הבחירות לעבודה. הוא התראיין בתקשורת, לא האשים איש והקרין תחושה של "עסקים כרגיל". מאחורי החזות השלווה עסק פרס באובססיביות בשאלה אחת – מי בגד? מי הבטיח להצביע פרס ושם קצב?

בינתיים, התקשורת והפוליטיקאים קברו סופית את פרס. אף אחד לא שם שקל על סיכוייו להשפיע אי פעם בעתיד על המערכת הפוליטית. סימה קדמון כתבה יום לאחר ההפסד מאמר בעמוד הראשון ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "ההפסד האחרון": "פרס גילגל שוב את האבן במעלה ההר והיא התגלגלה עליו. אבל אתמול זה היה ההפסד האחרון. אם פרס מחפש נחמה זאת נחמתו: יותר הוא כבר לא יפסיד".

לא עוברים להם שלושה חודשים ופרס שוב חזק בעניינים.

העימות עם הפלשתינאים נראה לפרס כמו מקפצה טובה לחזור לעניינים. הוא הציע את עזרתו לברק. ברק בהחלט זקוק לעזרה אבל פרס הוא אולי האדם האחרון שברק רצה לפנות אליו.

פרס שלח את אבי גיל, מנכ"ל משרדו, ללאה רבין ששוכבת על ערש דווי. גיל החתים את רבין על מכתב. "אתה נוהג לומר שאתה מוכן להפוך כל אבן בדרך לשלום. קיימת לפחות אבן אחת שטרם הפכת – שמעון פרס. לשמעון יכולת הידברות נדירה עם הצד הפלשתינאי. המצב כרגע מחייב את גיוסו למלאכת המשא ומתן…משום הנאמנות למורשתו של יצחק אנא שקול את בקשתי".

לברק אין, כמובן, מושג שפרס עמד מאחורי המהלך. במצבו הציבורי הוא התקשה לסרב לקריאה.

ב – 1.11.00 זימן ברק את פרס אליו לשעה 19:00. הפגישה, כרגיל, התאחרה. פרס למד בעת שהוא מחכה בחוץ שברק שלח יום קודם לכן בחשאי את אמנון ליפקין שחק לפגישה עם ערפאת. כשהוא נכנס לברק הוא הודיע לו שהחליט לשלוח אותו לערפאת אבל הכתיב לו גבולות מאוד ברורים.

במהלך הנסיעה של פרס וראש לשכתו של ברק, גלעד שר, לעזה ברק התקשר שוב. הוא צמצם עוד יותר את המנדט של פרס. "אהוד לא השאיר לי שום מרחב תמרון. ממש חנק אותי", אמר פרס לשר.

הפגישה בעזה לא קירבה בין פרס לברק. ההפך. ב- 3:00 לפנות בוקר הודיעו פרס וערפאת שהגיעו לסיכום על הפסקת אש. על פי הסיכום, בצהריים אמור ערפאת לשאת נאום שיקרא להפסקת האלימות. ערפאת לא עשה זאת. אחר הצהריים, בעוד ברק המשיך להתכונן לשאת נאום משלו, התפוצצה מכונית תופת בשוק מחנה יהודה בירושלים. בין ההרוגים, בתו של יו"ר המפד"ל. יוזמת פרס נקברה.

לא רק ברק כעס. "צה"ל לא מזיז את הטנקים כפי שסיכמנו", אמר פרס המאוכזב לברק. פרס גם התלונן על תקרית במהלכה הרג צה"ל ילד בחברון. "תן לי להיפגש עם ערפאת הלילה ולהציל את זה".

ברק סירב. הפגישה הקודמת הספיקה לו. ברק לא ידע בשלב הזה שתוך שבועות ספורים הגלגל יתהפך והוא יהיה זה שרודף אחרי שמעון פרס.

* * *

הידיעות הראשונות על כוונתו של פרס להתמודד הופיעו אחרי ההודעה של ברק שהוא מסכים להקדמת הבחירות. פרס לא הסכים להתייחס לידיעה בפומבי. עד אז נהג פרס לומר, כשנשאל על כך, שאין לו כל רצון לשוב ולהתמודד על תפקיד ראש הממשלה.

לא מעט פרשנים פוליטיים סברו שפרס רק מבקש להתנקם קצת בברק, להחזיר לו קצת ובדרך, כמובן, להוציא ממנו הבטחה לתפקיד בכיר בממשלה הבאה, אם ברק ירכיב אותה.

ברק לא זלזל לרגע בכוונות ההתמודדות של פרס. עיתוי ההחלטה הפתאומית שלו להתפטר ולקבוע בחירות בזק תוך 60 יום נועדה בראש וראשונה למנוע אפשרות שפרס יחליף אותו בראשות מפלגת העבודה. אחד האנשים היחידים שברק עדכן על כוונתו להתפטר באותה מסיבת עיתונאים דרמטית ביום שבת בלילה הוא מזכ"ל מפלגת העבודה, רענן כהן.

ברק לא מחבב, בלשון המעטה, את כהן. חלק לא קצר מכהונתו הוא בכלל לא החליף אתו מילה. לא פעם הוא גם ניסה להדיח אותו מהתפקיד.

זמן קצר לפני מסיבת העיתונאים הוא טרח לעדכן אותו מכל האנשים בעולם בכוונתו להתפטר. אותו רענן כהן הביא כבר למחרת למרכז מפלגת העבודה את ההצעה לאשרר את מועמדותו של ברק לקדנציה נוספת כראש ממשלה. פרס נתפס לא מוכן. הוא הודיע שלא יגיע למרכז המפלגה.

רענן כהן, ששמע שפרס כועס, התקשר אליו באותו יום ראשון, 10.12.00.

"שמעון, שמעתי שאתה כועס ולא בא למרכז היום".

פרס: "אתם ממליכים מחדש את המלך".

כהן: "שמעון, בוא תתמודד. תודיע שאתה מתמודד ונערוך בחירות".

פרס: "זה מחטף מה שאתם עושים".

ברק זכה במועמדות מפלגת העבודה אבל פרס לא ויתר על חלומו. חוק יסוד הממשלה אפשר לו להציג מועמדות לראשות הממשלה אם סיעה בכנסת בת 10 חברים לפחות תומכת בו. למרצ יש 10 חברים. פרס ניער את החלודה והתחיל לעבוד.

ברק מצידו ניסה לשכנע את פרס לרדת מהעניין. הוא שלח אליו את ח"כ קולט אביטל.

"אני מבינה שאתה רוצה להתמודד", קולט אביטל ופרס מכירים הרבה מאוד שנים.

פרס: "אני לא רוצה. אנשים פונים אליי. רוצים אותי. אומרים לי שרק אני יכול לנצח".

אביטל: "אם תתמודד מול אהוד זה יהיה שבר של אהוד. חוץ מזה, למה לך לקבל עוד סטירת לחי?".

פרס: "מה זאת אומרת שבר? המפלגה כבר מפורקת. מה את מתכוונת בסטירת לחי?"

אביטל: "כמו שקיבלת בבחירות לנשיאות המפלגה ובבחירות לנשיאות".

פרס: אני הפסדתי בבחירות לנשיאות? הם הפסידו. אהוד הפסיד. את לא מבינה. אני היחיד שיכול לנצח את אריק. אריק הוא האדם המסוכן ביותר למדינה. אני היחיד שיכול להציל את המדינה ממנו".

אביטל: "מה יותר חשוב לך ההתמודדות או קידום תהליך השלום?"

פרס, על פי פרס, מעולם לא ניהל מאבק על תפקיד. זה תמיד הנושא, העקרון, המהות שמניעים אותו. "תהליך השלום", הוא אמר לח"כ אביטל.

עם המסר הזה ח"כ אביטל התקשרה לברק. "תן לו תפקיד בכיר בתהליך השלום".

זמן קצר לפני השיחה הזאת דחה ברק בישיבת ממשלה הצעה לשלוח את פרס לשליחות הסברתית בארה"ב. "אני מבקש לא לסגור את הפרטים הטכניים על נסיעות שרים לחו"ל בישיבת הממשלה", הוא אמר בתגובה להצעה של נחמן שי, מתאם ההסברה הישראלית, לשלוח את פרס להסברה בחו"ל. ברק לא רצה את פרס כמסביר. אפשר לדמיין כמה הוא רוצה אותו כנושא ונותן הראשי של ישראל במו"מ עם הפלשתינאים.

"יש לי בעיה עם שלמה בן עמי", ענה ברק לאביטל.

* * *

שלמה בן עמי נולד במרוקו. הוא גדל במעברת מנסי מול מושב היוגב ובקרית שמונה בתנאים לא קלים. בן עמי הוא סיפור הצלחה. הוא סיים בהצטיינות את אוכספורד וכיהן כראש ביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

ב – 1996 , אחרי קדנציה מוצלחת כשגריר ישראל בספרד, הצליח בן עמי בקושי רב להיכנס לכנסת. הוא אייש את הכיסא האחרון שקיבלה מפלגת העבודה באותו בחירות. 4 שנים אחר כך הוא כבר מספר 2 בממשלתו של אהוד ברק. הסקרים גילו שבחלק ניכר של התקופה הוא האדם הפופולרי ביותר בממשלת ברק. בדצמבר 2000 ידו בכל. שר חוץ, שר לבטחון פנים, ראש צוות המו"מ הישראלי לשיחות עם הפלשתינאים, מגעים עם קלינטון, פגישות עם ערפאת, מינוי מפכ"ל ומה לא.

בן עמי הוא אדם עם מזג חם. בקלות יחסית אפשר להוציא אותו מכליו. בשלב הזה של הקריירה שלו תחת לחצים אדירים וכמות שעות שינה זעומה במיוחד זה עוד יותר קל.

בוקר אחד הוא התקשר לסמנכ"ל צפון אמריקה במשרד החוץ, יורם בן זאב. השעה 5:00 לפנות בוקר. בן עמי העיר את בן זאב והוא לא חולם אפילו להתנצל.

"קול ישראל עומדים לפרסם הבוקר את הדברים שאמרתי לך על קלינטון. אתה הדלפת את זה ואני לא אהיה מוכן לסבול את זה. אני מבקש שתתקשר לכתב ותדאג שהידיעה לא תופיע". בן זאב המום. הוא הכחיש בתוקף שהוא עמד מאחורי ההדלפה. כמה ימים לפני כן מתח בן עמי ביקורת חריפה באוזני קבוצה מאוד מצומצמת של אנשים על הנשיא ביל קלינטון. הביקורת דלפה לקול ישראל. בן עמי ובן זאב דיברו עוד פעם אחת באותו בוקר. בן עמי התקשה לשמור על קור רוח. זו למעשה השיחה האחרונה בין השניים. שר החוץ והסמנכ"ל הבכיר במשרדו כמעט ולא החליפו יותר מילה.

בהזדמנות אחרת בן עמי עצבני אפילו יותר. שר החוץ אמור לעלות על מטוס מלונדון לארה"ב אבל המזוודה שלו שאמורה הייתה להגיע אתו מפריס ללונדון לא הגיעה. בן עמי הודיע שהוא לא עולה על המטוס עד שהמזוודה מגיעה. מצידי, שהממונה על השגרירות יביא בעצמו את המזוודה, אמר בן עמי למלוויו.

ראש לשכתו, אלון פנקס, התקשר לממונה על שגרירות ישראל בצרפת, ז'ק רווח. רווח נחשב לבכיר וותיק במשרד החוץ. פנקס לא התחשב בבכירותו ומעמדו. כמו בן עמי גם פנקס זעם על הפשלה ושניהם האשימו את רווח שהבטיח שהמזוודה תגיע.

"אתה הבטחת לנו אישית שהמזוודה תגיע. רק המזוודה של בן עמי לא הגיעה", זעם פנקס על רווח "מצידי אתה יכול לקחת קאנו ולחצות את התעלה. השר רוצה שאתה תגיע אישית עם המזוודה".

רווח, בדיוק כמו נער שליח, נאלץ לאתר את המזוודה של השר, לחצות במהירות את התעלה ללונדון ולהביא את המזוודה לבן עמי.

"פרשת המזוודה" של בן עמי גורמת לדחייה של 12 שעות בתוכנית הביקור שלו בניו יורק.

אם יש אדם שמרגיז במיוחד את שלמה בן עמי זהו שמעון פרס. בישיבת קבינט סוערת במיוחד שמונה ימים אחרי פגישת פרס – ערפאת התפרץ בן עמי כלפי פרס. "לי אין תמונה של ז'אן מונה על הקיר (הוגה השוק האירופי)", הטיח בן עמי בפרס "אין לך מושג בערפאת. אתה הקמת את ההתנחלויות כשהיית נץ", בן עמי על סף צעקות "האיש משפיל את מובארק ואת קלינטון. הוא מפר הסכמים סדרתי. אתה באת לשם ועוד לא סגרת את הדלת וערפאת כבר הפר את ההסכם. זה שהוא השפיל אותך לא עושה לך כלום? מה אתה רוצה? לחזור לקווי 67? אתה מבין מה המשמעות של אוסלו בכלל?".

פרס, כמו פרס, לא הגיב. בשיחות פרטיות בן עמי היה אפילו יותר בוטה. "אני פעם אסגור חשבונות עם כל האנשים הללו של אוסלו. מה נכשל פה? לא קמפ דייויד שהיה עוד ניסיון במו"מ אלא אוסלו. פרס הבטיח להם את קווי 67. היום אני יודע את זה. שלא יאלץ אותי לפתוח את הפה. פרס הוא אדם נורא, נורא".

אין דבר יותר פוגע עבור בן עמי מהמחשבה לפנות את מקומו או אפילו להיות כפוף לשמעון פרס.

תגובה אחת על “פרק 27 – "אמרתי לך שהוא בן זונה"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.