איתן הבר נסע לביתו של אהוד ברק בכוכב יאיר משוכנע לחלוטין בתוצאות הפגישה שלו עם ברק. הבר ידע היטב שהוא אחד היחידים שאהוד סומך עליהם ומאזין לעצתם, לפחות בחלק מהמקרים. הפגישה בין השניים נקבעה ליום שבת בצהריים, חמישה ימים אחרי הבחירות. הבר הניח והייתה לו סיבה טובה לכך, שברק יגיד משהו בנוסח "איתן, בחר לך תפקיד בלשכה ובוא. כל מה שתבקש תקבל".
אהוד ברק היה עבור הבר בבחינת פרוייקט אישי. עוד ככתב צבאי ב"ידיעות אחרונות" בשנות השמונים הימר הבר על ברק. הברית בין הבר לברק התהדקה כשהבר הפך ליועץ תקשורת של רבין.
כשרבין כיהן כראש ממשלה ברק היה בעצם אחד מיועציו הקרובים ביותר. הוא שהה הרבה יותר בלשכת ראש הממשלה ובחדרו של הבר, ראש הלשכה, מאשר בשדה או בבסיסי צה"ל. בכל יום שישי הוא העביר לרבין דרך הבר מסמך ארוך בכתב יד. המסמך, ללא עותקים, כמובן, כלל ניתוח מדיני, צבאי ואפילו פוליטי של המצב. רבין, כך התרשם הבר, העריך ואהב את ברק. האמון והקרבה בין השניים היו כל כך גדולים שברק הרשה לעצמו אף להזהיר את רבין שפרס חותר תחתיו, לא שרבין היה צריך את ברק בשביל להאמין בכך.
כשברק החליט לרוץ לראשות הממשלה, הבר הפך ליועץ הסתרים המוביל שלו. יועציו של ברק נאלצו להתרגל לסיסמא "תשאלו את איתן", שהייתה מלווה כמעט כל החלטה שברק היה מקבל בתחומים שקשורים לדעת קהל או אירועים פומביים.
כשהבר הגיע באותו יום שבת לביתו של ברק הוא גילה שראש הממשלה מחזיק עבודה בנושא מבנה לשכת ראש הממשלה שנעשתה בהכוונתו של נציב שירות המדינה לשעבר, יצחק גל-נור. ברק הציע להבר את תפקיד מנהל הלשכה. הבר שבע רצון. מתוך זהירות וניסיון הוא שאל את ברק מה יהיו סמכויותיו. בנייר של גל-נור הוא ראה הרבה קודקודים ללשכה המתרקמת. מנכ"ל, ראש לשכה ויועץ לבטחון לאומי. ברק הבטיח תשובה.
למחרת השניים נפגשו שוב. הבר גילה שהנייר של גל-נור השתנה. במקום יועץ לבטחון לאומי ניצבת פונקציה חדשה – ראש המטה המדיני ביטחוני. הבר לא צריך יותר מזה כדי להריח את עקבותיו של ידידו, דני יתום. בתחילה ביקש ברק למנות את יתום לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה. יתום רצה תפקיד עם זיקה מדינית. הבר המופתע ביקש לדעת מה יהיו סמכויותיו.
הוא גילה לתדהמתו שראש המטה המדיני – ביטחוני המיועד, דני יתום, עתיר סמכויות. המנכ"ל החדש של משרד ראש הממשלה, יוסי קוצ'יק, מפוצץ בתפקידים והוא, ראש הלשכה, אחראי על לוח הזמנים ועל כמה מהיועצים בפריפריה הרחוקה של ברק, כאלו שקרוב לוודאי שלא יראו את ברק בארבע עיניים במשך כל כהונתו.
הבר: "אהוד, אני לא רוצה יותר סמכויות מאלו שהיו לי בלשכה של רבין אבל לא אהיה מוכן לפחות".
ברק ניסה להרגיע: "איתן, אתה יודע שאני צריך אותך. תהיה לידי בלשכה, הכל יהיה בסדר. מה זה משנה מה כתוב בנייר?"
הבר: "עזוב, תמחק אותי מהנייר. אני לא צריך את זה".
במידה רבה, זהו החטא הקדמון של ברק באיוש לשכתו. היעלמותו של הבר העירה לחיים את מלחמת העולם בין יוני קורן, שליווה את ברק בקמפיין לחיים מנדל-שקד, ראש הלשכה החדש. במקביל היא גרמה לכך שכל ראש לשכה נאלץ לעבוד בצלו הרחב של הבר.
אנשים רבים שסבבו את ברק בשנה וחצי שכיהן כראש ממשלה סבורים שברק היה זקוק למישהו בדיוק כמו הבר. "מי שמתקשה במתמטיקה קונה מחשבון", אמר בהזדמנות אחת השר חיים אורון ממרצ לברק "אתה מתקשה ביחסי אנוש. גם רבין היה כזה ולכן היה לו את הבר. גם אתה צריך מישהו כזה לידך". ברק שמע, הנהן עם הראש אבל לא עשה דבר.
הבר מצדו הגיע זמן קצר לאחר מכן למסקנה שברק עומד להתרסק. הוא אמר זאת לברק בשיחות שונות וחזה בפניו קדנציה קצרה וכושלת. "אם תמשיך כך לא תגמור שנה", אמר הבר.
ברק לא השתכנע אבל לזכותו ייאמר שהמילים הקשות שהוא שמע מהבר אינן גורמות לו לנתק את הקשר ממי שהיה, כנראה, יועץ הסתרים המרכזי שלו בתקופת כהונתו. מי שאגב לא נשארה אדישה לביקורת היא אשתו של ברק. נאוה ברק לא אהבה לשמוע את התחזית של הבר ובינה לבינו נוצר מתח לא קל.
* * *
טעות נוספת מבחינתו עשה ברק באיוש תפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הראשון שאמר לו את זה, כנראה, הוא מי שקיבל את המינוי, יוסי קוצ'יק. קוצ'יק שאל את ברק כמה חודשים אחרי שמונה "איך עשית את הטעות הזאת ומינית אותי?".
…
* * *
אהוד ברק מתאפיין בהפעלה מאוד בעייתית, בלשון המעטה, של אנשים. הוא מאמין כפי שאמר פעם ש"כפילות משימות של שליחים עובדת לטובתו של השולח".
ספק אם לשולח הכפילות הזאת טובה. השליחים בטוח לא אוהבים אותה. כמה חודשים לפני תום כהונתו הודיע איתן הבר לברק שהוא לא מעונין לכתוב לו יותר נאומים. הבר גילה פעם אחר פעם שהוא כותב וברק מערבב את הנאום שלו עם נאומים שכתבו לו אחרים.
ברק אינו נוהג להגדיר תחומים וסמכויות באופן חד וברור. הוא משאיר את האנשים שתחתיו במצב מתמיד של מלחמה על מקומם וכמובן על אוזנו של הבוס, אוזנו שלו. מדיניות "הפרד ומשול" הזאת יוצרת באופן כמעט הכרחי מריבות קשות בסביבת העבודה שלו כאשר ברק מעלה ומוריד יועצים חליפות על פי מצב רוחו או כל שיקול אחר.
כאשר יועציו מבקשים הגדרה יותר חדה של גבולות, הם נענים על פי רוב בהגדרות מעורפלות, יצירתיות ובעיקר בממבו – ג'מבו נוסח "אני צריך אנשים טובים לידי" או "מה זה משנה מה בדיוק יהיה התואר שלך. אתה לידי ואני צריך אותך".
זה בדיוק מה שקורה עם מינוי יועץ תקשורת. ברק, שמתעסק באופן אובססיבי בנושא התקשורתי, בוחן ובודק, מעלה מועמדים ומוריד אותם עד שבסוף מחליט לא למנות אף יועץ אחד, בלעדי, שידברר אותו. במקום זאת, הוא מינה שורה של יועצים ודוברים.
בין היועצים השונים התחילה באופן טבעי תחרות קשה. חוסר התיאום ביניהם זעק לשמיים. מבחוץ נושף בעורפם משה גאון.
גאון הוא זה שעומד מאחורי הרעיון המוזר של שרשרת יועצי תקשורת שאינם כפופים לסמכות מרכזית אחת.
היעדרה של סמכות כזאת משחק בבירור לידיו של גאון, שנותר מחוץ למערכת ללא אחריות וסמכות אבל עם הרבה מאוד רצון להשפיע.
ב – 3.8.99, קצת פחות מחודש לאחר שנכנס לתפקידו שולח גאון לברק מסמך שמוכתר בכותרת "הצעה להקמת מערך תקשורת במשרד ראש הממשלה"
במסמך מציע גאון להקים מערך תקשורת מעובה, מהיר וזריז בנוסח זה שעבד בקמפיין. עד אז כלל מערך התקשורת של לשכת ראש הממשלה יועץ תקשורת אחד, עוזר ו – 4 מזכירות יעילות למדי. לראש הממשלה לא היה לצדו יחידת תקשוב, מה שהפך את המעקב שלו אחרי הסיקור התקשורתי לכמעט בלתי אפשרי. ראשי ממשלה נתפסו בלתי מוכנים ויועציהם לא הצליחו להגיב על ידיעות מזיקות בזמן פשוט מכיוון שלא שמעו עליהן.
"המערך הקיים", כותב גאון לברק "אינו יכול לאפשר את מילוי המשימות, הוא קטן מדי, ממעט לעסוק באסטרטגיה תקשורתית ועסוק בכיבוי שריפות".
גאון ממליץ לא למנות ראש אגף הסברה "שיוסיף לבירוקרטיה ולא ייעל את שיטת העבודה מול ראש הממשלה".
במקום זאת הוא ממליץ "לבסס שיטת עבודה על 3 ראשי חץ מקצועיים". הנייר של גאון מתגלגל לשינוי גדול במערך התקשורת של ראש ממשלה.
מוקמת יחידת תקשוב שעוקבת אחר מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה בכל כלי התקשורת כמעט 24 שעות ביממה. דיווחי יחידת התקשוב נשלחים באופן שוטף לראש הממשלה ויועציו הקרובים למכשיר הביפר. ביום ממוצע מעבירה יחידת התקשוב כ – 90 הודעות למכשירי הביפר. אהוד ברק ויועציו הופכים במידה רבה למכורים להודעות הללו ולדפים שהנפיקה יחידת התקשוב.
מערך התקשורת התנפח והתנפח. יועץ תקשורת לקהילה הרוסית, יועץ תקשורת למקומונים, עוזרת ליועצת התקשורת בנושאים הפוליטיים ועוד ועוד. התוצאה היא בלגאן עצום שברק עצמו לא מוצא בו את הידיים והרגליים.
* * *
גם בנושא הפוליטי המצב לא היה יותר טוב. ברק מינה את רוני בונדי, פעיל במפלגת העבודה, ליועצו הפוליטי. בונדי נחשב לאיש של גיורא עיני, איש הסתרים הקבוע של מפלגת העבודה, שנחשב מקורב לברק. אבל בונדי לא סיפק את הסחורה. ברק נותר למעשה ללא יועץ פוליטי והוא עצמו, על פי עדותו שלו, אינו פוליטיקאי.
* * *
מפלגת העבודה החזיקה במאי 99 בשישה קלפים אטרקטיביים. הסקרים גילו שהדמויות הפופולריות במפלגה הם פרופסור שלמה בן עמי, אברום בורג, חיים רמון, יוסי ביילין, שמעון פרס ועוזי ברעם. ברק הצליח להסתכסך עם כולם.
אברום בורג נכנס לחדרו של אהוד ברק בחששות כבדים. יצחק רבין כבר השאיר אותו מחוץ לממשלה למרות הפופולריות הגדולה ממנה נהנה אז. יותר מחודש עינה ברק את בכירי מפלגת העבודה עד שקרא להם לחדרו. הוא ערך שני סבבים. בראשון הם נדרשו לבקש. בשני יקבלו תשובה. בשני המקרים דובר בשיחות קצרות של מספר דקות בהן נוכח היועץ הפוליטי, רוני בונדי.
בכירי מפלגת העבודה חשו מושפלים. חלקם ביקשו שבונדי ייצא מהחדר. ברק סירב. הוא רצה עד לשיחות, בדיוק כמו בחקירת משטרה.
ברק: "אתה מוכשר. הכניסה שלך למאבק התקשורתי בקמפיין שינתה את התמונה אבל לצערי לא תוכל להיות שר בממשלה שלי".
בורג: "אני חושב שאתה עושה טעות ואני מתכוון להתמודד על תפקיד יו"ר הכנסת".
ברק: "אני לא יכול לתמוך בך לתפקיד יו"ר הכנסת כי הבטחתי למישהו אחר".
בורג: "אני אתמודד בכל מקרה מול המועמד שלך ואם לא אזכה המשמעות היא שאני עוזב את החיים הפוליטיים. אתם בעצם מחסל את הקריירה הפוליטית שלי".
ברק: "לא. תהיה לנו הזדמנות לעבוד יחד".
בורג: "אמרת כבר לפני 6 חודשים שהשותפות בינינו אסטרטגית ומה שטוב לי טוב לך".
ברק: "אני מציע לך לא להתמודד נגדי".
בורג החליט בכל זאת להתמודד מול מועמד מפתיע, שנחשב אפור, ששולף ברק, ח"כ שלום שמחון. מאבק יצרי וטעון התנהל בין השניים. ברק למד לראשונה את טעמו של ההפסד. בורג נבחר על אפו ועל חמתו ומצלמות הטלוויזיה קלטו אותו מסנן לעברו של ברק "שתיחנק" כשברק נאם במרכז מפלגת העבודה.
* * *
גם שאר בכירי מפלגת העבודה אינם מרוצים, בלשון המעטה.
ברק חילק את התיקים לא לפי הקריטריון של מי מתאים למה אלא לפי הקריטריון של את מי אי אפשר לשים באיזה תפקיד והכי חשוב – מי מאיים עליי. את ביילין אי אפשר לשים בתיק החוץ כדי שלא יביא "במקרה" מאחורי הגב איזה הסכם מדיני. את בן עמי אי אפשר לשים בתיק האוצר כי גישתו הכלכלית מנוגדת לזו של ברק והוא עלול לקצור הישגים משמעותיים.
את בנימין בן אליעזר אי אפשר לשים בתיק לבטחון פנים, כפי שברק רצה בתחילה, כי מספר אנשים, כמו העיתונאי מוטי גילת מ"ידיעות אחרונות", פנו לברק בדרכים עקיפות, והזהירו שיש חומר מביך על פואד שעלול להתגלגל לחקירת משטרה.
ברק, כמובן, לא רצה שהשר שאחראי על המשטרה ייחקר בעצמו.
היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הגיע לברק עם חומר רגיש כביכול בנושא בן אליעזר.
ברק החליט לשים את פואד בתקשורת, תיק שאין יותר זר ממנו עבורו.
שלמה בן עמי, מקום ראשון בפריימריס של מפלגת העבודה, ביקש את משרד האוצר, החינוך או החוץ. ברק ייעד אותו דווקא לתפקיד השר לבטחון פנים. בן עמי התלבט קשות אם לקחת את התפקיד או להישאר מחוץ לממשלה. בשלב מסוים הוא קיבל הצעה מפתה מחיים רמון ויוסי ביילין לכנס מסיבת עיתונאים משותפת ולהודיע ששלושתם מוותרים על הכבוד להיכלל בממשלת ברק. לילה לפני ההודעה הרשמית התקשר בן עמי לברק.
"אני מבקש שתתן לי את תיק התקשורת במקום התיק לבטחון פנים".
ברק: "עזוב, אני מתכוון לפרק את המשרד הזה. אין טעם".
בן עמי החליט לקחת את התפקיד. "חששתי שאם לא אקח יגידו שלפרופסור המפונק לא נאה התפקיד שהיה מספיק טוב לחיים בר לב ולמשה שחל", הוא הסביר למקורביו.
יוסי ביילין חלם כל חייו להיות שר חוץ של מדינת ישראל. זה בדיוק מה שהפחיד את אהוד ברק, החלומות של ביילין.
שלוש שנים לפני כן, אחרי ששמעון פרס הפסיד את הבחירות לבנימין נתניהו, שלח ברק את אלון ליאל, איש משרד החוץ לשעבר ומקורבו של ביילין, להציע לביילין להיות מספר 2 שלו בהתמודדות על ראשות העבודה. ליאל שמע את ההצעה ביום ששי בערב. בלילה הוא כבר היה אצל ביילין. "אני לא אוכל להיענות לזה", אמר ביילין לליאל. "אני לא יכול לעשות את זה לחיים (חיים רמון נחשב אז למתמודד על ראשות העבודה – ר.ד.)".
לא בכדי רצה ברק את ביילין לידו. ביילין הוא אחד האנשים היחידים שברק מעריך אבל באותה מידה גם קצת פוחד מהם.
ביילין לא הסתיר את רצונו מברק למרות השמועות החזקות שברק כבר הבטיח את תפקיד שר החוץ לדוד לוי.
ביילין: "התפקיד שאני באמת מעונין בו זה שר חוץ. אני מאמין שאני יכול למלא אותו בהצלחה".
ברק: "אני רוצה שר שמשתייך למחנה הימין בתפקיד הזה. אני מבקש שתכהן כשר משפטים. חשוב שיהיה בתפקיד הזה מישהו שאין בו דופי. כשיהיה הסכם שלום יהיה לך הרבה מה לומר".
ביילין: "אני אקבל את זה אבל זה לא יהיה קל. אני לא זוכר שר משפטים שלא היה בעל השכלה משפטית".
עוזי ברעם יצא עוד יותר מאוכזב מחדרו של ברק. ברעם היה בטוח שברק יציע לו תפקיד של שר, גם על סמך הבטחה שברק נתן לו.
לברק יש כוונות אחרות: "כל השגרירויות בעולם פתוחות בפניך. רק תבחר". ברעם סירב לשמוע על כך. השניים ניהלו שיחה סוערת שבסופה ברעם נותר ללא כלום והפך לאופוזיציה לוחמת מבית לברק.
* * *
הסיפור של שמעון פרס עוד יותר מסובך. בסביבתו של ברק התלבטו קשות מה לעשות עם פרס. חלק ממקורביו אמרו לברק – עדיף לשלם את המחיר הציבורי עכשיו ולא למנות את פרס לשר. אחרים אמרו – תן לו תפקיד.
ברק התלבט והתלבט. פרס בינתיים ישב בלשכתו בבית אמות משפט וחיכה לטלפון. ברק לא התקשר. בשלב מסוים העביר פרס לברק מסר. "אני מעונין להיות יו"ר הכנסת". ברק דחה את ההצעה. "ההרשמה לתפקיד נסגרה לפני 6 שעות", הוא אמר למי שהעביר בשמו של פרס את ההצעה.
בסופו של דבר, אחרי ימים ארוכים של המתנה ברק החליט על דרך ביניים. הוא הציע לפרס את תפקיד השר לשיתוף פעולה אזורי, משרד שהומצא במיוחד בשבילו.
פרס: "מה יהיו הסמכויות של המשרד הזה?", פרס התכונן לפגישה עם ברק. מקורבו, אבי גיל, כבר כתב מסמך שהקנה סמכויות נרחבות למשרד לשיתוף פעולה אזורי.
ברק: "אני לא יכול להגיד לך בשלב הזה. אני צריך לדבר עם השרים האחרים שקשורים לכך".
פרס: "הבטחת לי תפקיד של שר בכיר שמעורב בתהליך השלום".
ברק: "אני רואה בזה תפקיד בכיר וחשוב".
בפגישה הטעונה השתתפו גם גיורא עיני, מי שאמור היה לנסות ולשמן קצת את היחסים בין ברק לפרס, ואבי גיל.
גיל: "אני חושב שזה מאוד עצוב שאתה, ראש הממשלה החדש, לא יכול לקבוע אילו סמכויות יהיו למשרד הזה".
המו"מ בין אבי גיל, מקורבו של פרס ויוסי קוצ'יק, מטעם ברק, הלך והתארך.
אף אחד משרי הממשלה לא היה מוכן לוותר על הסמכות הכי קטנה בשביל פרס. דוד לוי הוא ראשון המתעקשים. פרס ביקש את המסלול הרב צדדי שעוסק בשיחות אזוריות ונמצא באחריות משרד החוץ. לוי לא חלם לוותר לו. פרס רחוק מלהיות חביב עליו והוא בוודאי לא רוצה למצוא אותו בכל מיני פינות בעולם מאפיל עליו. גם רן כהן, שר התעשייה והמסחר, סירב לוותר על סמכויות. פרס נותר כמעט ללא דבר, עם משרד כמעט ריק מתוכן שהסמכות העיקרית שלו היא ייצוג ישראל בועידות כלכליות אזוריות.
פרס הטיח בברק מילים קשות. "לא עמדת בהבטחתך כלפיי". ברק לא התרשם. כשהגיעה שעת ההכרעה לגבי זהות שרי ישראל אחת שיהיו חברים בקבינט הוא העדיף למנות את דליה איציק, כשרה הראשונה בקבינט המדיני ביטחוני.
שמעון פרס, ראש ממשלה, שר חוץ ושר בטחון לשעבר, נותר בחוץ. לילה לפני פרסום ההודעה הרשמית על זהות חברי הקבינט התקשר ברק לאיציק לבשר לה שתהיה חברה בקבינט המדיני ביטחוני. איציק הבינה את ההודעה של ברק כתרגיל שנועד להרחיק אותה אחת ולתמיד מפרס, פטרונה בעבר וסירבה להצעה. סירובה הכניס את חתן פרס נובל לשלום לקבינט המדיני ביטחוני, פורום קבלת ההחלטות העליון בישראל.
האחרון ברשימה, חיים רמון, יצא הכי פחות מאוכזב מההחלטה של ברק. רמון כייל מראש נמוך מאוד את ציפיותיו מראש הממשלה החדש. ברק מסר בידו את האחריות על ירושלים, על הרפורמה בשירות הציבורי והבטיח לו שותפות בכל תחום, כלכלי, מדיני או פוליטי. רמון עדיין לא ידע בשלב הזה כמה הקדנציה של ברק תפגע בו. מהר מאוד הוא יהפוך לחרצוף על הקיר של ברק.
בטקס השבעת הממשלה ברק הושיט יד ללחוץ את ידה של השרה החדשה לאיכות הסביבה, דליה איציק. ידו של ברק נשארה באוויר. איציק רתחה על התיק שניתן לה. כשנודע לה על כך מהרדיו היא אף התקשרה לברק וצרחה עליו. "אתה שקרן, רמאי, שוביניסט. אני לא אהיה חברה בממשלה שלך". לכל אורך הדרך רמז ברק לאיציק שהיא מיועדת לתיק התקשורת.
ברק שכנע איכשהו את איציק לקבל על עצמה את התיק אבל התחושות שאיתן היא קיבלה את התיק היו משותפות, מסתבר, לרוב השרים החדשים של ממשלת ברק.