בסוף ספטמבר 2005 התקיימה הצבעה גורלית במרכז הליכוד. שר האוצר המתפטר בנימין נתניהו ניסה להוביל החלטה להקדים את הבחירות לראשות הליכוד. נתניהו רצה לאותת לראש הממשלה שרון, שהוא איבד את מפלגתו. זה היה קרב מוזר. אנשי שרון התפללו להפסד (לשווא). חיפשו לגיטימציה לפרוש מהליכוד. נתניהו, לעומת זאת, מאוד רצה לנצח. כל כך רצה שהוא עבד קראו עוד…
אני יודע שאין שום טעם בפוסט הזה. יש נרטיבים שפשוט שום עובדות לא יצליחו לנצח. אין לי ספק שקלמן ליבסקינד וגדודי תומכיו בימין היו עוברים כל פוליגרף עם הטיעונים שלהם לגבי התנהגות התקשורת בתקופת ההתנתקות. הם באמת מאמינים בזה. אז למה אני כותב את הפוסט הזה? אולי אני טרחן חסר תקנה ואולי בכול זאת, שניים קראו עוד…
אני לא רוצה לטעון שהוא סמל של התקופה. אני אפילו לא מבקש לשכנע שככה זה גנרלים אחרי פרישה. אז למה בעצם המקרה של עוזי דיין כל כך מוציא מהדעת? במאי 99 אהוד ברק ניצח בבחירות את בנימין נתניהו. לכול המערכת הצבאית ברור שניצחונו של ברק הוא גם משיחתו לכהונת הרמטכ"ל של האלוף עוזי דיין. סגן קראו עוד…
שי פירון היה שר חינוך יוצא דופן. בכל מיני היבטים. בעיקר הוא ניחן לומר דברים שלכאורה לא משרתים את האינטרס שלו. אפילו בסטנדרט שלו, הוא הצליח להפתיע אותי. "אני שר חינוך לא טוב", הוא אמר לי בעודו מכהן כשר חינוך. "אני מאוכזב מרמת התפקוד שלי", הוסיף השר ואני התפללתי שהצלחתי להחניק את תנועות ההנהון האוטומטי קראו עוד…