חול המועד פסח 2024. אחרי חודשים של התעקשות, מערכת הביטחון הגישה המלצה לנסיגה חלקית מציר נצרים, מה שיאפשר פריצת דרך במו"מ לעסקה. ב–12:00 בצהריים התכנס קבינט המלחמה. הנה התמצית של מה שקרה שם, שמתפרסמת כאן לראשונה.
ראש שב"כ רונן בר אמר שצריך לחתור לעסקה מהירה. הרמטכ"ל הרצי הלוי הסכים, והמליץ לבנימין נתניהו לנצל את העסקה והפסקת האש הזמנית כדי להעביר את כובד המשקל צפונה. גדי איזנקוט דיבר על המב"ם, שפוגעת ביכולת להתקדם. המב"ם? "מלחמה בין מהדורות", הסביר ביותר מקורטוב מרירות כשהוא מכוון לדרך שבה דברים שנאמרים בערוץ 14 מכתיבים את העמדות בקבינט. בני גנץ דיבר על המחויבות המוסרית לחטופים, והזכיר שכבר איבדנו כמה מהם.
מהצד השני רון דרמר ניסה להדוף, וטען שעסקה לא תעזור ליצור לגיטימציה לכניסה לרפיח לאחר מכן. אבל נתניהו קבע, "הדבר הנכון לעשותו כרגע הוא הסכם חלקי, הפסקת לחימה לכמה ימים, או לפינוי רפיח, או להמשך". הוא רצה באופן הכי מפורש הפסקה בלחימה למען עסקה. ועכשיו שימו לב: "לא מפרטים בקבינט", אמר נתניהו לשריו ולקציניו, כלומר הורה להסתיר מידע מפורום קבלת ההחלטות העליון במדינה, כי שותפיו הקיצוניים יושבים בו. "אומרים אמירה כללית", הוסיף, "יש מנדט, מתקדמים. אפשר להעביר עסקה בקבינט, אם זה יחד עם (כניסה ל־) רפיח. תנסחו ותביאו לי לאישור".
ב–15:00 התכנס הקבינט הרחב. גנץ ואיזנקוט לא באו. זו היתה טעות. איתמר בן גביר התרעם על שלא מחסלים מחבלים אלא שובים אותם. הרמטכ"ל: "לא הורגים מחבלים שהרימו ידיים". מוזר שצריך לציין דבר כזה. ב–16:15 הופסקה הישיבה כדי שנתניהו יאשר את כתב המנדט המחודש לצוות המו"מ על רקע ההתקדמות שסוכם עליה בצהריים. יועצו המדיני, אופיר פאלק, החל להפעיל לחץ נגדי: נסוגנו מקווים אדומים.
ב–17:00 התחדשה הישיבה של הקבינט הרחב. ב–17:45 בצלאל סמוטריץ' החל לתקוף. יש שמועות שאתם מוכנים לעסקה תמורת 20 חטופים. אם תהיה עסקה, לא תהיה לך ממשלה. מישהו הדליף לו, מתברר, את העמדות מהבוקר. באותו הזמן, בתזמון שאין דרמטי ממנו, ניצן אלון — ראש מינהלת שבויים ונעדרים — הכניס לנתניהו את כתב המנדט המחודש והגמיש כדי שיחתום. פתאום נתניהו עצר והחליט שלא לבקש את אישור הקבינט הכללי למנדט מחודש לצוות.
בתום הישיבה נכנס אליו סמוטריץ' ואיים שנית בפירוק הממשלה. זה עבד. נתניהו סירב לחתום על העמדות החדשות. בחצות ועשרים התארגנה שיחת ועידה עם ראשי מערכת הביטחון, שלחצו לקדם את המתווה מהבוקר. נתניהו אמר להם שאינו מוכן לחתום. איזנקוט וגנץ גילו זאת רק בבוקר. מאוחר מדי.
ב–22 חודשי מו"מ זו אולי הדוגמה הבוטה ביותר להשלכת הזדמנויות לפח. לא מפני שנתניהו חשב שהן לא טובות, אלא בגלל לחץ פוליטי. אבל הן גם מפצחות חידה קשה יותר: למה בכיר חכם ומנוסה כמו ברט מקגורק, שליח נשיא ארה"ב ג'ו ביידן למו"מ הזה, אומר שמעולם לא היתה הצעה שלמה של המתווכות לעסקה שחמאס אמר לה "כן" וישראל השיבה בשלילה. עובדתית זה נכון, אבל זה לא עובד ככה, והוא הראשון שאמור לדעת זאת.
ג'ורג' מיטשל, המתווך להסכם הפיוס בצפון אירלנד, תיאר כך את המו"מ שניהל: היו לנו אלף ימים רעים, ויום אחד טוב. כשאתה מונע התקרבות בעמדות ומכתיב את ההצעות שיגישו המתווכות, אתה מסכל אפשרות שייגמרו הימים הרעים ונגיע ליום האחד הטוב.