סקרי השבוע שעבר הראו עד כמה באמת כינון של רשימה משותפת של המפלגות הערביות הוא, באופן הכי אבסורדי, סכנה של ממש לסיכוי להחליף את שלטון בנימין נתניהו. ראש הממשלה היה באופוריה מהסקרים האלה, ובצדק מבחינתו. גוש השינוי התרחק מ–61. בסקר חדשות 13 אף עבר גוש נתניהו את הגוש השני.
שני אנשים במחנה המתנגד לנתניהו יכולים לשנות את התמונה המפחידה הזאת. הראשון הוא יאיר גולן. סקרים בחברה הערבית לימדו כי יש רצון חסר תקדים בהשתלבות בזירה הפוליטית, בנציגים שיהיו חלק מהקואליציה ויעזרו לעצור את טירוף הפשיעה בחברה הערבית. למרבה הצער, גדי איזנקוט ויאיר לפיד אינם חלק מהניסיון לקלוט את הרצון הזה, אבל למה יו"ר "הדמוקרטים" אינו משקיע יותר אנרגיה ומשאבים כדי להביא אליו בוחרים כאלה?
גולן מדבר בלי היסוס על מנסור עבאס כעל שותף לקואליציה, אך עד עכשיו לא מקדם לרשימה שתיבחר בפריימריס אף נציג של החברה הערבית. בשיחת סגורות הוא אומר שהוא פועל לכך, אבל בהתחשב בפוטנציאל הגדול, אין סיבה שלא יהיו ל"דמוקרטים" אפילו שני נציגים מהחברה הערבית. כבר עתה הם מקבלים כשני־שלישים של מנדט בקולות הערבים. אם הם יצליחו לעלות לשניים־שלושה מנדטים בחברה הערבית זה עשוי לשנות את תוצאות הבחירות.
גולן עושה מאמץ להתרחק מהמיתוג של "שמאל". קל יותר לטפס על קיר חלק. הניסיון של מפלגת העבודה עם נציגים ערבים איננו קל. זוהיר בהלול ואבתיסאם מראענה היו נציגים הכי לגיטימיים, ובכל זאת כל התבטאות־עבר שלהם, כל חצי משפט, נהפכו ל"סערה", לפעמים אף בתוך "העבודה" עצמה. מבחינה זו גולן הוא חומר עמיד יותר לסריקת הרנטגן שהימין עושה לכל ערבי. הייצוג הערבי גם יכול לעזור לגולן לצאת מהתסבוכת עם מרצ.
מצד אחד, גולן אינו יכול להפר סתם כך את ההסכם עם מרצ. למנהיג בצד הזה של המפה הפוליטית זה דבר שלא ייעשה. מצד אחר, האיומים של "גורמים במרצ" כי ירוצו לבד אינם אמינים במיוחד. שני הצדדים מבינים שהדרך החכמה היא לסגור הסכם חדש, שאולי ישנמך את ייצוג מרצ ברשימה. השנמוך הזה יכול להיות מוסבר בקלות, אם יבוא לטובת שריון למועמד ערבי.
האיש השני שיכול להחזיר את תמונת הסקרים למקומה הקודם הוא עבאס. עבאס, כזכור, אינו מעוניין ברשימה משותפת, מפני שהיא מקטינה את הסיכוי להחליף את נתניהו, אבל הוא יודע כי יהיה קשה מאוד לפעול נגד רצון הציבור הערבי ורשימה כזאת מעלה מאוד את שיעור ההצבעה בקרבו. עבאס אינו יכול להפיל רשימה כזאת על עניינים פרסונליים. דרישה לשריון מספר מקומות מוגזם ברשימה היא מסוג הדברים שירחיקו את הציבור הערבי מנציגיו.
מצד שני, דרישה אידיאולוגית היא עניין אחר. עבאס יכול לדרוש שהרשימה המשותפת לא תתחבר רק על בסיס טכני (כפי שאמר עד עתה), אלא תתבסס על עקרון־על משותף. עקרון־העל יכול להיות חזרה לנוסחה שהפכה אותו בעבר לאטרקטיבי בעיני נתניהו ושופרותיו: התמקדות בבעיות פנים, בחברה האזרחית, ולא בעניינים מדיניים־ביטחוניים. זו דרישה שהיא Win-Win.
מבחינת בל"ד וחד"ש זו עצם קשה לבליעה, אולי בלתי אפשרית. אם בכל זאת יקבלו אותה, הרשימה המשותפת תהיה לגיטימית יותר בעיני נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. קמפיין הבחירות של המשותפת ייראה בהתאם: קרקעות, השתלבות, פשיעה. לא רצועת עזה ורמאללה. אם לא יקבלו אותה, גם הציבור הערבי יקבל את העובדה שעבאס רץ בנפרד.