עד לא מכבר תמכתי בהקמת רשימה משותפת למפלגות הערביות. הנחתי, כי זה מוריד את מספר המנדטים של יתר המפלגות, פוגע בשני הגושים בשווה, ואם הרשימה תעלה את שיעור ההצבעה ותנפיק 16 ואולי אף 17 מנדטים לחברה הערבית — זה שווה. איש לא יוכל להתעלם מכוח כזה, והדבר יבוא לידי ביטוי בדרך הפעולה של כל ממשלה.
דבר אחד שינה את דעתי. הסוקר המוביל של החברה הערבית הוא יוסף מקלדה, והוא מצביע על נתונים עקביים ולפיהם הקמת רשימה משותפת תפגע יותר בגוש המתנגדים לבנימין נתניהו. ראשית, רשימה משותפת תבלע את קולות הערבים שהתכוונו להצביע למפלגות ציוניות, בעיקר ליאיר גולן. אם כרגע אפשר לדבר על 30 אלף מצביעים מהחברה הערבית ליאיר גולן ופוטנציאל לעלות ליותר, רשימה משותפת תחסל את הרוב הגדול של הקולות הללו. קולות שהם 100% בתוך הקואליציה הפוטנציאלית ייהפכו לקולות מחוץ לגדר.
וחשוב עוד יותר, על פי מקלדה: הקמת הרשימה המשותפת תבריח מצביעי ימין המתכוונים להצביע לגוש המתנגד לנתניהו. התווכחתי איתו לא מעט על הממצא הזה. תהיתי, אם בוחרים ששום דבר לא גרם להם לחזור לגוש נתניהו יעברו צד מעצם ההרכבה של רשימה משותפת. מקלדה ענה כי כן, "זה המספרים, והם מובהקים".
כאשר קמה רשימה משותפת, הייצוג הערבי נעשה חזק ומשמעותי, אבל גוש המתנגדים לנתניהו יכול לרדת למספרים כמו 50–52 מנדטים. עם זה — אין סיכוי שתיבנה קואליציה. מה שיקרה הוא אחת משתיים: או שנתניהו יחזיק בשלטון ויקבע בחירות נוספות כשהוא יושב בראש ממשלת מעבר, או שיופעל לחץ עצום על נפתלי בנט־אביגדור ליברמן־גדי איזנקוט להרכיב איזושהי ממשלה עם נתניהו.
זו מסקנה מדכדכת, הנכנעת לזרמי העומק הגזעניים בחברה. אין שום סיבה לכך שהמפלגות הערביות לא יהיו שותפות לגיטימיות בקואליציה. ההתנגדות בקרב רובן למהלך הזה — שבעבר היתה רחבה מאוד — התפוגגה כמעט לחלוטין.
איימן עודה ואחמד טיבי מנסים עדיין לשכתב את ההיסטוריה ולהשכיח מהציבור את תרומתם להפלת ממשלת השינוי. יש גם משהו טוב בהכחשה; היא מבטאת את ההכרה בכך שאסור לחזור על הטעות הזאת. בכלל, התנהגות מנהיגי החברה הערבית והציבור הערבי מאז 7 באוקטובר היתה התגשמות כל הסיוטים של איתמר בן גביר וחבריו. בעבר פרמתי את הקבוצה הדיסקרטית של בן גביר ויועציו בימים שאחרי 7 באוקטובר. היה אפשר להרגיש שם את הציפייה לכך שערביי ישראל יצטרפו כבר. ראש אגף מבצעים באותה תקופה במשטרת ישראל, ניצב סיגל בר צבי, סיפרה איך המשטרה כבר החלה להיערך לתרחיש כזה. שום דבר לא קרה.
זה לא צודק וזה גזעני, אבל הפלת משטר נתניהו היא צורך קיומי דרמטי, הראוי לאובדן של שלושה־ארבעה מנדטים של המפלגות הערביות. בוודאי אם גולן ישכיל לפנות נכון לציבור הזה ולגייס ממנו יותר ממנדט אחד.
זה גם אתגר כמעט בלתי אפשרי מול דעת הקהל הערבית. איך אפשר למכור טיעון שאומר: אנחנו רוצים אתכם קטנים יותר כדי לנצח. אולי הניסוח הנכון הוא: קטנים יותר, אבל משפיעים הרבה יותר. 17 מנדטים מחוץ לקואליציה שווים פחות השפעה מאשר שישה מנדטים בתוך הקואליציה.
ולחלופי חלופין, כפי שעורכי דין אוהבים לכתוב, אם כבר קמה רשימה משותפת — על מנסור עבאס לעמוד בראשה, ועליה להודיע כי היא אינה שוללת כניסה לקואליציה, לפחות כדי לנסות להקטין את הבריחה של מצביעי ימין.