"טיול" הפרובוקציה שהסתיים במרחץ דמים נראה לממשלה כסדק בנרטיב החדש שהם מנסים למכור. בזכות המדיניות הנחושה שלנו, כוח, כוח, ועוד כוח, הקטנו באופן חד את מספר הפיגועים. הסאב־טקסט ברור. 7 באוקטובר היה תקלה בדרך, לא העירו את הקברניט. מאז, לקחנו את הפיקוד לידיים. לאחר מכן בא הניסיון לתרגם דם לאדמה. בצלאל סמוטריץ' רוצה (שוב) להחריב יישובים פלסטיניים. המתנחלים דורשים הקמת עוד יישובים.
למרבה הזוועה, זה בוודאי מתאים לאלוף פיקוד המרכז, שטוען — בניגוד להיגיון ביטחוני — שה"חוות", המיתוג למאחזים לא־חוקיים (שחלקם כבר הולבנו), הן בכלל "נכס ביטחוני". זה אותו אלוף פיקוד שאיפשר את ההשתוללות וחייליו מאפשרים את ה"טיולים", ותמיד מופתעים ומגיעים לשטח מאוחר מדי. מבחינת האלוף אבי בלוט, אסור לקשור בין ה"חוות", הטרור היהודי והאלימות הפלסטינית. לא, לא, להבה קטנה, נשפוך מים, תיכבה. עכשיו הצבא "מתריע" מפני ה"תגובה" היהודית על ההרג, כאילו מדובר במכון מחקר בוושינגטון, ולא במי שאמור לדאוג לכך שאיש לא יעז לצאת למסעות נקמה.
אולי הווקטור של המציאות בגדה עומד להשתנות. לטובה. באוקטובר ייתכן שתיבחר ממשלה אחרת. בנובמבר יתקיימו בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית, ובסבירות גבוהה הדמוקרטים ישתלטו על בית הנבחרים. אולי אפילו על הסנאט. כפי שהמפלגה הדמוקרטית נראית כרגע, יש סיכוי שזה יתורגם ללחץ של בית הנבחרים לשינוי מדיניות ישראל בגדה. למשל, להעביר את מיליארדי הדולרים הפלסטיניים, כספי המסים שלהם, המוחזקים בישראל ומשאירים את הרשות הפלסטינית על סף קריסה.
בנובמבר אמורות להתקיים, לראשונה זה כ–20 שנה, בחירות לפרלמנט הפלסטיני. חמאס לא יורשה לרוץ. אולי ינסה להריץ רשימה של מקורביו. אם אכן יתקיימו בחירות, ייתכן שתצוץ הנהגה פלסטינית חדשה. אולי יהיה אפשר לחזור לדבר. מן הסתם לא על מדינה פלסטינית, אבל על מיליון נושאים אחרים המשפיעים על החיים של שני העמים.
סטיבן מילר, יועץ של דונלד טראמפ, הגיע לקדנציה הזאת עם סט מוכן של 100 צווים נשיאותיים. מילר הבין, שתחת הלם התבוסה לא יצליח הצד השני להתמודד עם צונאמי הצווים, וטראמפ יוכל לחולל בתוך שבוע שינויים שלא הצליח לבצע בכל הקדנציה הראשונה שלו. בצלאל סמוטריץ' הבין זאת לפניו. להסכמים הקואליציוניים אחרי הבחירות הוא הגיע מוכן עד לרמת מספר התקנים במשרד הביטחון ולקביעה מי ייתן ייעוץ משפטי למינהלת ההתיישבות.
על גדי איזנקוט ושותפיו לוודא שיבואו לא פחות מוכנים. במקרה של ניצחון, אסור לחכות עם השינויים. יש להחזיר מיד את המינהל האזרחי למתכונתו הקודמת, לפרק את המינהלת של סמוטריץ', לוודא שהיועצת המשפטית של משרד הביטחון ומתאם פעולות הממשלה בשטחים מבינים שיש מדיניות חדשה. אלוף פיקוד מרכז אינו יכול להישאר בתפקידו, על הרמטכ"ל לוודא שחיילי ההגנה המרחבית חוזרים להיות כוח הגנה על יישובים, ולא מיליציה התקפית.
שר הביטחון (נפתלי בנט?) צריך להחזיר מיד את המעצרים המינהליים על טרוריסטים יהודים, ככל שהפרקטיקה הזאת מגונה. השר לביטחון לאומי (יאיר גולן?) צריך לשנות את מחוז ש"י מן היסוד, וראש הממשלה הבא צריך לוודא שהחטיבה היהודית בשב"כ מקבלת שוב שיניים. זה צריך להיעשות באבחה אחת, לפני שהלובי המתנחלי ימצא מסילות ללב הממשלה החדשה. והם תמיד מוצאים.