קל לזלזל בתוכנית 15 הנקודות שפרסמה "מועצת השלום". שנה של מו"מ מתיש הניבה בינתיים בעיקר הצהרות נוצצות: עזה חדשה, נקייה משלטון חמאס, כשהנשק כולו בידי ממשלת טכנוקרטים. שאלת המפתח נותרה ללא תשובה: מה קורה קודם — הנסיגה הישראלית, או פירוק חמאס מנשקו. לפי התוכנית, ייקבע עכשיו לוח זמנים ליישום החזון. תוך 14 יום. זה לא יקרה, למרבה הצער. יש גם חלק מעשי קטן במסמך. מועצת השלום דורשת מממשלת ישראל לחזור ולקיים את הסכם שארם: להפסיק את החיסולים וההפצצות, להכניס את הכמויות של סיוע הומניטרי להן התחייבנו.
ראינו כבר כל מיני תגובות ישראליות לתוכניות מדיניות בינלאומיות: "כן", "לא", "כן, אבל", לא ראינו תגובה כמו הפעם: התעלמות מוחלטת, כאילו מדובר בהסכם בין קפריסין הטורקית ליוונית. במו"מ עצמו ישראל כן מעורבת, אבל "גורמים מדיניים" כותשים את התוכנית באנונימיות. והכי חשוב, שנה אחרי הפסקת האש צה"ל מצא חמישה מחסני תחמושת של חמאס להפציץ שלשום. חמישה!
לציבור הישראלי הנתון בפוסט־טראומה קשה לקבל איזשהו פתרון. לכן כמעט בלתי אפשרי לתווך את הדברים שכן יש במסמך הזה. אבל עליו לדעת שחמאס הסכים שכל הנשק הכבד יילקח ממנו ויהיה בשליטת ממשלת הטכנוקרטים. אנשיו יוכלו אמנם להמשיך להיות חלק מהמגזר הציבורי, מורים, פקידים, אבל לא אוטומטית. אלו שייפסלו יפרשו ויקבלו פנסיה. אנשי חמאס לא יוכלו להיות חלק מהמשטרה הפלסטינית בעזה. זה אמור לחסום את האפשרות של חמאס בתחפושת של משטרה.
אפשר, כמובן, להטיל ספק בכל המילים. שוב האמריקאים התמימים, מה הם מבינים, חמאס יסובב הכל וישלוט ברצועה באמצעות בובות גרב. ייתכן, אבל כדאי לזכור כמה דברים: ראשית, הקהילה הבינלאומית עומדת מאחורי התוכנית. להיות היחידים שמסכלים אותה, מכניס אותנו לעימות ישיר גם עם ארה"ב. שנית, מה הסיכון שישראל לוקחת אם תאמץ את התוכנית? ממילא מדובר בנסיגה מדורגת, שתלויה בביצוע המחויבויות על ידי חמאס. נניח שישראל תיסוג קצת ותשאיר בידה בשלב ראשון "רק" 50% משטח הרצועה ותיתן צ'אנס לתהליך הפירוק מנשק, מה הסיכון? חוץ מקבירת ההזיות של אלוף פיקוד דרום על "הכנעת חמאס", אין לנו דבר להפסיד. אם זה יקרה, "איבדנו" 10% משטח הרצועה, שאין לנו שום צורך ואינטרס בו מלכתחילה, ואם זה לא יקרה, תמיד אפשר לחזור לעמדות המקוריות.
הציבור הישראלי נחשף שוב ושוב לדיווחים על שיקום חמאס, התעצמות, גיוס לוחמים, נשק. כדאי להטיל ספק בדיווחים הללו. הזרוע הצבאית שלו בוודאי מנסה להתארגן ולהתחזק, אבל התמונה האמיתית היא שחמאס מוכה, חלש, לא פופולרי, מתקשה לשלם משכורות, מוכן לוויתורים חסרי תקדים. הדרך לפרק את מה שנשאר ממנו לא עוברת, כנראה, דרך עוד הפצצה ועוד חיסול, אלא ביצירת אלטרנטיבה שלטונית בדמות ממשלת הטכנוקרטים, כוח רב־לאומי ברצועה וכסף בינלאומי שייכנס. רק מי שעדיין מפנטז על ריקון הרצועה מתושביה ושליחתם לסומלילנד, יכול להתנגד לתוכנית כזאת.
ראשי האופוזיציה הגיבו במתינות יחסית לתוכנית החדשה. אביגדור ליברמן, כמובן, תקף בחמת זעם, גדי איזנקוט מתח ביקורת כללית, אבל הנימה הכללית היתה שקט. אולי זה מבשר משהו על הגישה שתהיה לממשלה השינוי, אם תקום. אם היה סיכוי שממשלת נתניהו תזרום עם התוכנית, ברור שפחות משלושה חודשים לבחירות, הסיכוי הזה יורד משמעותית. עדיין, טוב שהיא פורסמה. אולי תצליח לבלום את הכוונות של נתניהו להתחיל עוד מלחמה ברצועה לפני הבחירות.