אם אכן כל החטופים ישוחררו בימים הקרובים, זה הישג גדול לראש הממשלה בנימין נתניהו, הכי קרוב לכניעת חמאס שיישאר ללא תעודת ביטוח. נתניהו הרי יוכל לחזור למלחמה אחרי שהחטופים ישוחררו, כפי שככל הנראה הוא רוצה.
העִסקה של סיום המלחמה תמורת שחרור כל החטופים נמצאת על השולחן מיומה הראשון של המלחמה. ביתר שאת היא היתה הליבה של שלב ב' בעסקה האחרונה. מוצדק לטעון נגד נתניהו שהוא היה יכול לבצע עסקה דומה בעבר, ועדיין, העסקה הנוכחית היא הישג גדול שלו.
מלכתחילה זו היתה עסקה לא סימטרית. שחרור החטופים הוא תמורה מוחשית, בלתי הפיכה, שחמאס נדרש לתת. התמורה הישראלית לעומת זאת, סיום המלחמה, היא הצהרה שאפשר למסמס מיד לאחר מכן. זה כבר קרה: נתניהו סירב עשרות פעמים לסיים את המלחמה, עד לצעד הציני ביותר: סירובו אפילו לקיים מו"מ על שלב ב' לפני שמונה חודשים.
חמאס הבין את הבעייתיות שבעסקה. מי יעצור את ישראל אם נתניהו ימצא עילה לחדש את האש אחרי שהחטופים שוחררו? טראמפ? קטאר? לכן חמאס התעקש תמיד על משך שחרור חטופים יותר ארוך, שיאפשר חזרת אזרחים עזתים לבתיהם, כניסה מסיבית של סיוע הומניטרי ונסיגה כמעט מלאה של צה"ל.
נתניהו שם את האצבע על ההבדל האמיתי בין העסקאות בעבר לנוכחית: שחרור חטופים מהיר למרות שנסיגת צה"ל רחוקה מלהיות מלאה. טראמפ אומנם הצליח לסחוט מנתניהו ויתור בתחום הנסיגה — בתוכנית המקורית לא היתה נסיגה של צה"ל כלל עד לשחרור החטופים, במציאות כבר היתה נסיגה קטנה, שגדלה לאחר שטראמפ פרסם מפה — אבל היא עדיין רחוקה מדרישות חמאס בעבר.
מהותית, זה היה שיא של אכזריות לא להגיע להסכם דומה לפני זמן רב. בזמן הזה ישראל נהפכה למצורעת בעולם, עשרות חיילים נהרגו, מאות נפצעו, שלא לדבר על מה שקרה לחטופים. ממילא לקווים שבהם יעמוד צה"ל אין כבר חשיבות כזו דרמטית. לחזור מהפרימטר למצור על העיר עזה זו משימה צבאית של ימים בודדים.
הנשיא טראמפ פרסם תוכנית מלאת חורים ובלתי ישימה, אבל הוכיח שוב שיש לו אינסטינקטים ליחסי ציבור. הוא לקח "לא" מנומס של חמאס לאולטימטום שהציב והציג אותו כ"כן". בכך יצר מומנטום של לחץ בינלאומי על שני הצדדים לסיים את המלחמה. חמאס נקלע למצוקה גדולה: מחד גיסא, הוא לא יכול להסכים לתוכנית כניעה; מאידך גיסא, קשה לטרפד. ייתכן שדרישה לשחרור אסירים ביטחוניים בעייתיים במיוחד, במסגרת 250 אסירי עולם שאמורים להשתחרר, תהיה הפתרון מבחינתו. מה יעשה נתניהו אם חמאס ידרוש את שחרור מרואן ברגותי או את אדריכלי הטרור של האינתיפאדה השנייה?
שני הצדדים מבינים שכל מה שיש בתוכנית טראמפ אחרי שלב א' כתוב על הקרח במקרה הטוב. המעורבות של הרשות הפלסטינית "המחודשת" והחזון למדינה פלסטינית — אלה מילים ריקות. תומכי נתניהו לא באמת חשבו שהוא מתכוון להקים מדינה פלסטינית בעשור שבו דיבר על זה, והם לא יגבו ממנו מחיר עכשיו.
בסוף מאי 2024 הציג הנשיא ג'ו ביידן תוכנית לסיום המלחמה ושחרור כל החטופים, על דעת נתניהו. חמאס לקח את הזמן ובתחילת יולי אמר "כן, אבל". גם אז היה עליו לחץ בינלאומי אדיר, שכלל את קטאר ומצרים. אז נתניהו מִסמס את זה. האם טראמפ יידע לשמר את הלחץ על הצדדים? קשה להאמין. חשוב יותר: האם טראמפ יהיה שם אחרי שלב א' כדי למנוע מנתניהו לחדש את המלחמה? סביר שהוא כבר יאבד עניין. על זה נתניהו בונה.