ב–2019, לקראת הגשת כתב האישום נגד בנימין נתניהו, ניסה יצחק הרצוג, אז כבר יו"ר הסוכנות היהודית, לתווך בחשאי כדי להשיג חנינה לנתניהו. אז אף דובר בחנינה לפני כתב אישום תמורת פרישה מהחיים הפוליטיים. הרצוג שוחח בדיסקרטיות עם הנשיא ראובן ריבלין מצד אחד ועם נתניהו מצד שני, בעיקר באמצעות איש עסקים מקורב, מוטי סנדר. אפילו הוזמנה חוות דעת משפטית, לא חתומה, מעורך דין בכיר, שלכאורה התווה את ההכשר המשפטי מבחינת החוק. זה לא צלח. נתניהו לא באמת היה בעניין, אבל הרצוג הפריח את הרעיון בפומבי באחד מראיונותיו בטלוויזיה. מבחינה זו הנשיא הרצוג יכול לומר שהוא עקבי ביותר.
השאלה הגדולה היא אם תמיכתו אז ביוזמה הזאת היתה עניינית — מניעת קרע בעם והזזת המנהיגות הרעילה של נתניהו — או הכנה לדיל עם נתניהו: תמוך בי לנשיאות, ובתמורה תקבל נשיא ידידותי לרעיון הזה.
העובדה שנתניהו לא הציב מועמד לנשיאות מול הרצוג היתה מתמיהה כבר בזמן אמת. ראש ממשלה הנאבק על כל תפקיד — מנציב שירות המדינה ועד מנכ"לים של משרדי ממשלה — מוותר בלי קרב על תפקיד הנשיא, כשעל הנייר (ההצבעה חשאית) יש לו רוב מוצק לבחור נשיא "משלו".
לשם הדיון נניח שהיה דיל כלשהו בין השניים. מה משמעות הדיל הזה — גם אם היה — כיום? מה יוכל נתניהו לעשות אם יחליט הרצוג להפר את ההבנה שהיתה, אם היתה? נתניהו הוא ראש וראשון למפירי ההסכמים הפוליטיים. בכירים במפלגתו החזיקו הסכמים חתומים אתו לכל מיני תפקידים, והוא הפר אותם בלי למצמץ. המקסימום שיכלו לעשות הוא לחשוף את ההבטחה. זה מעולם לא עשה רושם על איש.
ב–2016, אחרי הניצחון הגדול של נתניהו בבחירות 2015, נכנס הרצוג למשא ומתן סודי עם נתניהו. סודי בעיקר מהצד של הרצוג. בעדות במשטרה סיפרה הדס קליין כי פעם אחת נפגשו השניים בחשאי בדירה של ארנון מילצ'ן. הידיעה דלפה לעיתונאי, והוא הגיש שאילתה. הרצוג התקשר לקליין בהיסטריה שוב ושוב והפציר בה שתבקש מנתניהו להוציא הכחשה. נתניהו ניפנף את העניין וזילזל בהרצוג. הנימה הלא מוסתרת כל כך היתה "ככה הוא עומד בלחצים?"
המו"מ צלח את הפרסום ההוא. נתניהו הציע להרצוג הצעות סופר־נדיבות, ובהן תפקיד שר הביטחון למפלגתו. הרצוג כבר עירב כמה מבכירי המפלגה. נתניהו עידכן אותו בפסגה הסופר־סודית בעקבה וברעיונות המדיניים הגמישים שהציע שם, צירף אותו לפגישה נדירה עם נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, ושוב נשבע לקדם את התהליך המדיני עם הרשות הפלסטינית.
הרצוג רצה להיכנס, הסיכומים היו מתקדמים, אבל אז התפרסם הדבר והחלה התנגדות אדירה בצד של הרצוג. הרצוג לא עמד בלחץ והחל לגרור רגליים ולהעלות עוד דרישות. יריב לוין וזאב אלקין נכנסו לוואקום ושיכנעו את נתניהו שיכניס את אביגדור ליברמן במקום הרצוג.
רוצה לומר, ייתכן שהרצוג רוצה לחון את נתניהו, אולי אפילו בלי התחייבות שיפרוש מהחיים הפוליטיים (הסבירות שנתניהו יסכים לפרישה כזאת אפסית), אלא שקשה לראות את הרצוג מעז לעשות זאת. רוב עצום בציבור שהוא בא ממנו מתנגד למהלך כזה.
הרצוג מפנטז על חזרה לציבור הזה, ואולי אפילו לניסיון להנהיג אותו. חנינה לנתניהו בלי פרישתו מהזירה הפוליטית תהיה לא רק מהלך נורא מבחינה מוסרית — זו תהיה גם התאבדות פוליטית של הרצוג. אם יש משהו שהקריירה של הרצוג לימדה אותנו — מתאבד הוא לא.