כמה דקות לפני שנכנסתי לאולפן ב–12.6.25 ניסתה נשמה טובה להניא אותי מלהעריך במאמרי, שהיה אמור להתפרסם למחרת, שאין סיכוי שישראל תתקוף את איראן. ואמנם הכנסתי לתוך הטקסט שלי את השורה, שהמידע שמגיע אלי אומר שהטייסים כבר או־טו־טו ממריאים להפציץ, אבל את השורה התחתונה, המטומטמת, השארתי. אין סיכוי, כתבתי, שאם יש עדיין שכל ישר אצל מנהיגינו הם יתקפו באיראן. שמונה שעות לאחר מכן ישראל תקפה, ולמדתי על בשרי את כוחה של קונספציה.
הקונספציה שלי היתה שישראל לא תתקוף בלי הסכמת ארה"ב, שאין בזה היגיון, שלא נצליח לפגוע ממש בתוכנית הגרעין או הטילים הבליסטיים האיראנית בלי האמריקאים. לא הבנתי שדונלד טראמפ הוא נשיא שלא ראינו שום דבר דומה לו. אצל טראמפ, מתברר, אין רק אור ירוק ואדום לפעולה, יש גם "אדום, אלא אם כן זה יצליח". וכמו שנראה בתקיפה בקטאר ועל שדה הנפט האיראני־הקטארי — "ירוק, אלא אם כן זה נכשל".
אפילו בערב התקיפה אמר טראמפ שהוא מתנגד לפעולה צבאית, מה שלא מנע ממנו להצטרף לפעולה אחרי שהיה נדמה שהיא הצליחה.
ההערכה שלי היתה שגויה ב–180 מעלות, אבל ההיגיון שמאחוריה הוכח דווקא במלחמה. נדרש לא מעט זמן לפוגג את כל שקרי התעמולה של טראמפ ובנימין נתניהו, שלמרבה הצער גובו בהצהרות צבאיות אמריקאיות וישראליות, אבל היום ברור לכל שתוכנית הגרעין לא זזה לאחור באופן משמעותי, וגם לא תוכנית הטילים הבליסטיים.
התירוץ החדש של טראמפ לתקיפה הפעם היה, שהכל שוקם בשמונת החודשים מאז מלחמת 12 הימים. זה לא מחזיק מים. אפילו טולסי גבארד, ראש שירותי המודיעין של ארה"ב, טראמפיסטית חרופה המוכנה למכור את האינטגריטי של המודיעין האמריקאי כדי שלא לעצבן את הנשיא, הודתה בתדרוך האחרון שהמודיעין אינו מכיר שום ניסיון איראני לשקם את תוכנית הגרעין אחרי מלחמת 12 הימים.
לפיכך השאלה הגדולה היא למה המלחמה נמשכת בכלל. בשתי הממשלות כבר מודים בגלוי שהסיכוי שהמלחמה תביא מיד לשינוי המשטר באיראן קלוש. גם חילוץ 440 הקילוגרמים של האורניום המעושר, שכנראה מוטמנים בשלושה אתרים, במבצע צבאי הרואי לא נראה סביר. מה אפוא התוחלת בהמשך המלחמה? איך נהפכה פתאום מטרתה לפתיחת מצר הורמוז? או השתלטות על האי חארג'?
קשה גם להבין איך הזמן עובד לטובת ישראל. האם מה שמשיגים בעוד הפצצה, עוד חיסול, שווה את השיתוק של המדינה? זאת ועוד, התארכות המלחמה תאפשר למשטר האיראני להתהדר עוד יותר בהישג ההישרדות. שרדנו לאחר מתקפה ממושכת של מעצמת־העל וחיל האוויר הטוב בעולם, המטירו עלינו כל דבר אפשרי, במה עוד יכולים לאיים עלינו?
סיום המלחמה עכשיו אינו אומר שהיא לא השיגה דבר. גם מלחמת 12 הימים לא היתה חסרת הישגים. ייתכן שהעליונות הצבאית המוחצת שהופגנה במלחמה ההיא והחולשה האיראנית דחפו את ההמונים לצאת לרחובות חצי שנה לאחר מכן. אפשר לקוות שגם אחרי סיום המלחמה הנוכחית ינסו ההמונים לנצל את חולשת המשטר וייצאו החוצה.
הבעיה היא שאין לנו השפעה אמיתית על מועד סיום המלחמה. גם אם היתה השפעה כזאת, ספק אם נתניהו היה דוחף לסיים. וצה"ל, למרבה הצער, אינו מעז תחת המכבש של מכונת הרעל להציע משהו כוחני פחות ממה שהדרג המדיני רוצה. שלא יציגו אותו כחלש, חלילה.