הדיווחים על חיסול מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, עז א־דין אל־חדאד, כללו את הפרטים הרגילים: תעודת הזהות של המחוסל, הצהרות של ראש הממשלה ושר הביטחון "הנחיתי, הוריתי". דבר אחד לא היה בהם: כוננות לתגובה של חמאס. היו עשרות דיווחים מהצמרת הישראלית בחודשים האחרונים על התעצמות של חמאס, על גיוס מחבלים, שיקום תשתיות, הצטיידות בנשק. אם כך, איך זה שהארגן אינו מגיב על חיסול ראש הזרוע הצבאית שלו בעיצומה של הפסקת אש לכאורה? וגם לא הגיב על מאות הרוגים ברצועה מאז כניסת הפסקת האש לתוקף?
כוונת ממשלת בנימין נתניהו לחזור ללחימה ברצועת עזה אינה מוסתרת. לנוכח העמדה האמריקאית, התומכת כרגע בישראל, אין כלל ודאות שדונלד טראמפ ינסה לעצור זאת.
הנרטיב שימכרו לציבור הוא, שבניגוד לשנתיים של לחימה בחמאס, הפעם תצליח ישראל להכניע אותו מפני שהפעם אין חטופים בעזה. ייתכן. אבל גם ייתכן, שכמו במקרה (השונה) של חיזבאללה — יתברר, שהתיאבון לחסל סופית אויב מוחלש ייגמר בתסבוכת מדממת, שישראל לא תדע איך לצאת ממנה. צה"ל יכתוש, ישמיד ויחסל, אבל חמאס יעקוץ בפעולות גרילה, והעולם שוב ייצא נגד מדינת ישראל על הפגיעה בתושבי עזה.
את נתניהו זה בוודאי ישרת מבחינה פוליטית. ראש הממשלה אינו מעוניין להגיע לבחירות כשחמאס עדיין ברצועה; הוא ירצה להיות בעמדה שתאפשר לו לומר לציבור: אנחנו בדיוק מסיימים עם חמאס. מה שגוזר כמעט אוטומטית מסקנה מפחידה: בחירות תוך כדי סבב מלחמה ברצועת עזה.
הנקודה הכי חשובה היא, שיש אלטרנטיבה למלחמה. אלטרנטיבה שהציבור הישראלי אינו מודע לה. תוכנית טראמפ הקימה, בין היתר, ועדה מנהלת לעזה. נבחרו פלסטינים מייצגים. נדרשו שבועות למצוא שמות של פלסטינים, אשר מצד אחד מייצגים את הציבור הפלסטיני ועוברים את ישראל ומצד אחר כאלה שאין להם זיקה לחמאס. הוועדה המנהלת נמצאת בקהיר כבר חודשים ואינה מקבלת מישראל אישור להיכנס לרצועה. ישראל דורשת, כי תחילה חמאס צריך להתחיל להתפרק מנשקו.
חמאס כבר הודיע שהוא מוכן להעביר את השלטון לוועדה המנהלת. התנאי שלו הוא, שכל עובדי השירות הציבורי של עזה יישארו בתפקידיהם, או יפרשו ויקבלו פנסיה. מדובר בעשרות אלפים, שהשתייכו מן הסתם לחמאס — כמו כל מי שנשא במשרה ברצועת עזה ב–20 השנים האחרונות. הם אלה שמתפעלים את מערכות החינוך, הבריאות והשיטור ברצועה, לא לוחמי הזרוע הצבאית.
אין כלל ודאות שיהיה חכם מצד ישראל לדרוש שכל נושאי המשרה הללו לא יהיו עוד חלק מהשלטון ברצועת עזה. אולי צודק לסלק את כל מי שהיה חלק משלטון חמאס, אבל הניסיון האמריקאי בעיראק הראה, כי ההחלטה של ארצות הברית להיפטר מכל אנשי הבעת', המפלגה של סדאם חוסיין, היתה אולי הטעות הגדולה ביותר שלהם ועלתה בשנים של כאוס.
עיתונאים פלסטינים המקורבים לחמאס טוענים, שהתמונה שישראל מציירת על התעצמות חמאס היא שגויה. הארגון, הם טוענים, נמצא בנקודת חולשה עצומה, איבד לגיטימציה בציבור הפלסטיני, נמצא בחובות כבדים, אינו יכול לשלם לפעילים שלו ומוכן להתפרק מנשקו. יש לו רק תנאי אחד: שזה לא ייעשה באופן מעליב ומשפיל. בלי תמונות של אנשי חמאס מוסרים את נשקם.
נניח שהם טועים והדיווחים בישראל נכונים — למה לא לנסות? האין זה חכם יותר למצות את הדרך הזאת קודם ששולחים חיילים לעומק רצועת עזה?