היה מרענן לראות את ראש הממשלה ושר הביטחון מגדירים הסכם מדיני שכולל נסיגה ישראלית משני אזורים בלבנון, כהישג אדיר. נתניהו היה ונשאר איש שיווק; עושה שינוי של 180 מעלות במדיניות, ומגדיר זאת כהישג. אין לו הסבר סביר מדוע לקח לו להגיע להסכם הזה שלושה חודשים וחצי. ומה השגנו בחודשים הללו, שבהם נהרגו לנו עשרות חיילים, שפכנו תקציבי עתק על ימי מילואים והרסנו שוב את השגרה שרק החלה להיווצר בצפון.
נכנסנו, כזכור, למלחמה הזאת אחרי ירי עלוב של חיזבאללה — התגובה הכי מינורית שהם הצליחו לייצר לחיסול עלי חמינאי. מיומה הראשון של המלחמה נשיא לבנון התחנן שנעשה איתו הסכם. הוא התבטא בצורה חסרת תקדים נגד חיזבאללה, והבהיר שצבא לבנון צריך להיות הכוח החמוש היחיד במדינה.
התגובה הישראלית להצהרות יוצאות הדופן הללו היתה כוח, ועוד כוח. נתניהו, כץ, ולמרבה הצער גם צמרת הצבא, דיברו על כך שנפרק את חיזבאללה מנשקו, על כיבוש, על רצועת ביטחון רחבה במיוחד, ודחו את ידו המושטת של נשיא לבנון.
לכאורה, לא נורא, בסוף חתמנו על הסכם, ובדרך הרגנו עוד אנשי חיזבאללה, פירקנו תשתיות וקיבלנו הסכם שבו ממשלת לבנון מכירה בלגיטימיות של הישארותנו ברצועת ביטחון עד לפירוק חיזבאללה מנשקו. למעשה, יש רק קריטריון אחד לקבוע אם כל המלחמה הזאת היתה שווה: האם בעקבותיה ממשלת לבנון וצבא לבנון חזקים יותר או חלשים יותר? האם חיזבאללה חזק יותר או חלש יותר?
חיזבאללה הוכיח שהוא כבר לא הארגון המובס של אוקטובר 2024. הוא עדיין מתמודד עם בעיות קשות — של לגיטימיות הן בלבנון בכלל, והן בקהילה השיעית שלה, שלא לדבר על בעיות כלכליות — אבל הוא כן כוח שמסוגל לשחזר את ההצלחות שלו מימי רצועת הביטחון הקודמת, ולהמשיך לפגוע ביישובי הצפון. הוא אפילו יכול לנסות לפלוש ליישובי הצפון, למרות נוכחות צה"לית כבדה.
במקביל, האלטרנטיבה לחיזבאללה נחלשה. קשה לראות את ממשלת לבנון, במצבה הכלכלי הנואש, מחזקת את צבאה דל האמצעים. הממשלה צריכה לעזור למיליון פליטים לחזור לבתיהם, ובמקרים רבים אין בתים. צריך לבנות כבישים, תשתיות, כשלא ניכרת תשוקה גדולה בקהילה הבינלאומית לשפוך כספים על לבנון. מה הסיכוי שהצבא הלבנוני יצליח להשיג שליטה אפקטיבית על שטחים בדרום לבנון? ושכוחותיו יתעמתו עם ניסיונות של חיזבאללה לחזור להתבסס בשטח? ומה נעשה כשנדע שזה לא קורה? נישאר בשטחים נרחבים בדרום לבנון?
ההישג האמיתי של ההסכם הוא שגייסנו את ארה"ב לצידנו בכל הקשור לשאלת הנסיגה המוחלטת מדרום לבנון. איראן תמשיך לטעון שהסכם שלה עם ארה"ב מותנה בנסיגה מוחלטת שלנו מהשטח, אבל ארה"ב חתמה על הסכם הפוך. אין טעם לנפח את ההישג. האמריקאים כבר אמרו זאת לפני ההסכם, כולל הנשיא. עם זאת, מול הקהילה הבינלאומית יש לנו עכשיו מסמך חתום. יש הצדקה, יופי. אבל הדילמה הגדולה נשארה: האם זה חכם להישאר בדרום לבנון?
השורה התחתונה דומה מאוד למציאות שלפני ההסכם. אין היגיון ברצועת הביטחון הזאת. היא לא תמנע ירי על יישובי הצפון, אם חיזבאללה יחליט לירות; היא מספקת לחיזבאללה הצדקה לתקוף את חיילי צה"ל; היא לא מחזקת את צבא לבנון, והיא מותחת את הסד"כ של הצבא — שגם ככה מתוח מעבר ליכולותיו. עדיף להכריז מהר ככל האפשר על הצלחת הפיילוט, ולהמשיך בקצב מזורז בעוד נסיגות עד לרצועה צרה, שתנסה לסכל את האיום הכי מפחיד — חדירה קרקעית ליישובי הצפון.