אני עדיין שובר את הראש בשאלה צדדית לעניין עצמו. ההתנהלות. האם היינו יכולים לעשות משהו אחרת, כדי שהראיון ישודר? נראה לי, שדבר אחד יכול היה לעזור. לו היינו חושפים את העניין כמה ימים קודם לכן. הסערה הייתה באה, בכל מקרה. סבר פלוצקר בכל מקרה היה כותב על "מעשה נבלה עיתונאי" ומוסיף שבאף טלוויזיה בעולם זה לא היה עובר (באילו טלוויזיות הוא צופה?), אבל הייתה מגיעה בזמן גם תגובת הנגד. אפילו אני הופתעתי מכמות העיתונאים הבכירים שהתייצבו בפומבי לטובת שידור הראיון, צעד בלתי פופולרי בעליל.
הנה רשימה לא מלאה ולא לפי סדר חשיבות: דן שילון, ניסים משעל, עמנואל רוזן, גדי סוקניק, יעקב אילון, מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, עפר שלח ויש בטח עוד כמה משמעותיים שהחמצתי. אם אני אקח משהו טוב מהפרשה העגומה הזאת, זו העובדה הזאת. ושלא תחשבו שזה הסתיים – גם אם הראיון לא ישודר בערוץ 10, במוקדם או במאוחר, תשמעו את הרוצח הזה. אני מקווה שהאכסניה שתשמיע אותו תהיה מספיק רגישה וחכמה להשמיע את הדברים החשובים, לנפות את הלא חשובים ולשמור על ההקשר.