על פי סקר '"מעריב", שנערך על ידי "מחקרים לזר" בראשות ד"ר מנחם לזר בשיתוף Panel4All, שהתפרסם ביום שישי שעבר, 66% מהציבור סבורים שהאשם בכישלון המגעים לעסקת חטופים חלקית הוא חמאס (44% באופן בלעדי, 22% באופן עיקרי), ורק 15% תולים את האשמה בישראל. בהנחה שאלה נתונים נכונים, זהו ניצחון ענקי למאבק התודעה שניהל (שוב) ראש הממשלה, עם רוח גבית של וושינגטון.
ברמה המוסרית, ברור שחמאס אשם שהחטופים אינם כאן. מן הסתם, זה קובע את עמדת רוב הישראלים. ברמה הטקטית, המקומית, זהו שקר. עסקת חטופים חלקית היתה לא נכונה בעבר, אך כיום היא "המשחק היחיד בעיר", ולכן נכון לעשות אותה.
ניסיון להגיע עכשיו לעסקה מלאה וסופית נידון, במקרה הטוב, לחודשים של משא ומתן, אשר ייתרו את הדיון בגלל מצב החטופים מזה והצורך בלחימה כלשהי ברצועה מזה. ב–60 הימים של עסקה חלקית יהיה לכאורה זמן לפתח סוגיות לא־פתירות כמו פירוק חמאס מנשקו ושיקום הרצועה, אם נתניהו מעוניין בכלל לחפש פתרונות אמיתיים. כרגע נראה שהוא ממשיך לרצות בעיקר במתח מלחמתי, המאפשר רפיון פוליטי מתמשך.
המתווה של עסקה חלקית הוא מתווה ישראלי, שאומץ בידי ממשל דונלד טראמפ. תחת לחצים כבדים אמרו בחמאס "כן" לרובו, ונותרו פערים בשתי סוגיות עיקריות: מספר אסירי העולם שישוחררו ורוחב הפרימטר שישראל תיסוג אליו. אותן סוגיות שנשארו אחרונות במו"מ לעסקה הקודמת. אז זה נסגר בעקבות פגישת סטיב ויטקוף ונתניהו בשבת בחודש ינואר 2025 שקדמה לעסקה. גם אז נדרש מאמץ לא דרמטי כדי לגשר על הפערים. אך ישראל החליטה לשבור את הכלים, ונתניהו שוב הצליח לגרור את טראמפ וויטקוף.
לאחר הצונאמי המדיני על ישראל בעקבות הידיעות על רעב ברצועה עשתה ישראל כמה ויתורים משמעותיים בשטח, והם הקשיחו את עמדת חמאס. אם ממילא מקבלים סיוע הומניטרי ושעות רבות של הפסקת אש, הניחו בחמאס, אולי הם יקבלו יותר גם בנושאים אחרים, בלי להתפשר.
במישור עמוק יותר ההתרחשות הזאת מוכיחה שוב כי יש "נתניהו חדש". נתניהו הזהיר, החששן, שאינו מעז לקבל החלטה בניגוד לעמדת הרמטכ"ל והולך רחוק כדי לרצות את הבית הלבן — השתנה. זה התחיל עוד לפני 7 באוקטובר, אבל אחריו הוא נוהג כמי שאין לו מה להפסיד ומשיל מעצמו כל עכבה.
לפני כמה שנים, כשנפתלי בנט עמד בראשות "הבית היהודי", הוא נשאל, למה פנה ימינה כל כך — "אתה הרי לא כזה ימני". בנט ענה שלא היתה ברירה. נתניהו לקח ימינה כל כך, עד שהוא שאב את כל החמצן ולא השאיר כמעט בלטה לעמוד עליה בימין. עכשיו נתניהו עושה את אותו דבר לבצלאל סמוטריץ' ולאיתמר בן גביר. איומי סמוטריץ' החדשים באים לא מפני שנתניהו לא קיבל את המלצותיו, אלא דווקא משום שקיבל אותן. רבים ממצביעי סמוטריץ' כבר פנו לליכוד, וסמוטריץ' מנסה נואשות לבדל את עצמו. בן גביר עושה את אותו הדבר, אבל קצת אחרת. שוב פוליטיקה נטו. סמוטריץ' גנב לו את המשבצת "זה לא מספיק אגרסיבי, מה פתאום לחכות לעסקה", ואז הוא הלך על "מה שהתקבל, זה בזכותי".
בסוף 2018 הציב בנט אולטימטום לנתניהו: אם לא תמנה אותי לשר ביטחון במקום ליברמן שפרש, אפרוש. זה נגמר בפיאסקו. בנט התקפל והבין את מגבלות הכוח בימין מול נתניהו. סמוטריץ' ובן גביר מגלים זאת עכשיו. ברצף האירועים המזעזעים, לו תהא זו נחמה צנועה.