Benjamin Netanyahu tends to mock the word “strategy.” The Prime Minister even mimics Yinon Magal sarcastically saying the word “strategy.” Netanyahu likes to tell the story of a book his father gave him when he was 17, written by a Harvard professor, which argued that there’s no need to define goals. The book had a deep influence on him.
This approach has defined his entire career and has been especially noticeable since October 7. War objectives are written down, yet the hostages are left out. Only later is the goal of “creating conditions for the return of the hostages” added, and it takes nearly a year before “securing the northern border” is introduced. For Netanyahu, it doesn’t really matter what’s written. “Operation Iron Swords,” which he describes as the minimum equivalent of the Normandy invasion, is actually just a sub-goal — as was the failed “Gideon’s Chariots” operation.
Netanyahu jumps from goal to goal, from idea to idea. The flip side of his disdain for “strategy” is a genuine openness to new ideas. The best way to sell Netanyahu on a plan is to tell him that everyone else is wrong and that he can take a path no one has thought of. He’s in love with creativity, with improvisation. That’s how he convinced the U.S. administration to go for the Gaza seaport plan — which led them to pour hundreds of millions of dollars into a spectacular failure.
From time to time, Netanyahu considered the idea of a military administration and even asked the army to examine it. At other times, he became enamored with the idea of working with local clans. Some say that part of his insistence on a particularly wide security perimeter in the current hostage deal stems from a desire to push the Abu-Shabab clan into an area under Israeli control. Otherwise, Hamas would slaughter them all as a warning to anyone who collaborates with Israel. In one discussion, he even suggested bringing members of the clan into Israel (why else did we arm them in the first place?).
One moment, he’s entirely against humanitarian aid, telling U.S. officials that no Israeli would accept it, and the next moment he explains that without humanitarian aid, we won’t be able to continue fighting. When internal political pressure begins to mount, he halts humanitarian aid and claims that this will break Hamas and lead to a favorable hostage deal. A few months later, he airdrops humanitarian aid into Gaza, opens humanitarian corridors, and announces ceasefires in certain areas. At one point, he establishes an independent Israeli-American aid mechanism — funded by Israeli taxpayers — which quickly turns into a terrible failure, resulting in mass casualties, famine, and diplomatic collapse. Then, he comes full circle and returns to humanitarian aid via UN agencies, just after having declared that such aid essentially serves to rehabilitate Hamas.
This is what happens when there’s no strategy. There’s a belief that reality is flexible and constantly shifting, that there’s no point in locking into any goal or principle — just navigate day by day, seize opportunities, and above all, invest most of the energy in media and messaging. What’s happening on the ground doesn’t matter — what matters is what they say on Channel 14. Just don’t lose the base.
There was no strategy in Lebanon either — and yet, it was a tremendous success. They stumbled from opportunity to operation, from assassination to achievement — and it worked. For Netanyahu, it probably confirmed the theories from the book he read at 17. It's curious, then, why he now feels the need to rewrite history and present a façade as if it was all part of a well-organized plan.
Last summer, Ron Dermer worked dozens of hours on Netanyahu’s behalf on a different plan for Gaza, in cooperation with the United Arab Emirates. A serious plan, which had the backing of the U.S. administration and several Arab states. Commitments were made to invest significant funds and even send personnel. It was about building an alternative force to Hamas. Perhaps, after exhausting all other options, Netanyahu will try doing the right thing too?
כיום מים בישראל באים משלושה מקורות(התפלה,קידוחים,והכינרת).
ישנה גם דרך רבעית(כפי שהודגם בחברת WaterGen -אריה כוכבי).
זה עיבוי של מים מהאויר,זו תכנולוגיה ישראלית,שחוץ מהפקת מים בקנה מידה קטן,בעזה.משמשת בעיקר באיחוד האמרויות.
מחוז או עיר שהספקת המים שלה תתבצע בטכנולוגית ההתעבות, תאפשר יותר ביטחון בהספקת המים
"מדע הפילוסופיה" נועד כדי להצדיק מעשים שיגרמו לך להרגיש טוב עם עצמך.בשלב מסוים,אם ישראל רוצה להמשיך להתקיים ,היא תהייה חייבת לקרר את היחסים עם צרפת.
*כשנשיא צרפת מתנהג כמו מטומטם,ופשוט מרמה את ישראל(ישראל שילמה על השתתפות בתערוכת נשק,ונמנע מישראל להציג).אז למה לישראל יש לעבוד עם צרפת הנכלולית הזו?
למה בישראל חושבים שלקנדה או צרפת אכפת מישראל או מבטחון ישראל?
התפקיד לדאוג לביטחון ישראל זה של הממשלה,לא של צרפת ולא של בריטניה.
יושב לו ראש ממשל ישראל ומדקלם"פרס לחמאס",מה אתה מראה להם סרטונים מחרידים שחמאס צילם,לא אכפת להם(יש להם מספיק בעיות משל עצמם,וביבי לא מזיז להם).
בוא נתחיל לחשוב אם ולמה לספח את יהודה ושמרון.
איך נערכים כלכלית,לחרם הדדי מול כל השונאי ישראל האלה.
איך שומרים על הישראלים והיהודים בעולם,מול הצונמי אנטישמיות הזה
בסדר לקטאר יש קרן עושר,ומלא פועלים מהעולם השלישי.
גם לישראל יכולה להיות יותר מקרן עושר אחת.ולקטאר יש רק מוצר אחד,שתלוי באירן.
אפשר שביום המזל של ישראל,יחוקק חוק :שהחוק הישראלי כולל את כל יהודה ושמרון,החוק גם כולל פיתוח כלכלי שממזג את יהודה ושמרון עם שאר המדינה.וגם תוכנית פעולה בהגנה על ישראלים ויהודים,ביהודה ושמרון
צריך להפוך את ק"קל לקרן ריבונית בבעלות המדינה(מי אמר שאי אפשר למצוא מקום ליוסי שלי…).
על בסיס הרכס התת ימי של הכרמל,צריך לייבש אי או חצי אי.ולבנות עליו שדה תעופה בן לאומי נוסף לישראל.
ביהודה ושמרון צריך לבנות תאגיד לתוצרת חקלאית,ויצור מזון.כדי לבלום את המונופולים(תנובה,שטראוס ועוד).
מפעל לאומי לחיסונים.
מרכז למחקר והדגמה של מחשב על קוונטי.
כור אטומי,לגיוון מקורת האנרגיה.
*הליכוד לא יכול,ולא יעשה
אז למה בעצם שקויבק לא תתנתק מקנדה? מה זה ענינם מה קורה בישראל? ויש סיבה לזה שהודו כועסת על קנדה
משימת חייו של ביבי זה להיות עשיר.
ביבי בז לאזרחי ישראל,ולדמוקרטיה בכללי("בת"נך לא כתוב שישראל היא דמוקרטיה").אתה כמעט יכול לשמוע אותו אומר"חבל שלא הצלחתי להשתיק את עינו צנגווקר,כמו ויקי קנפו".
אפשר ממש להרגיש שהוא לא סובל מסרטי הזוועה של חמאס(נהנה??).
זה אדם שנעול על קונספציות,וכך הופכים להיות ראש ממשלה בישראל.
וותר על ערכים,גייס הון, ותתמקד במטרה כמו כריש.וכך אוהבים בישראל את הפוליטיקאים,והינה עוד בן אדם דוחה בשם בנט,הולך באותה גישה
רוסיה היא לא אויב של ישראל,אבל קשה להגיד שהיא שותפה או קרובה לישראל(גם קנדה וצרפת הם לא אויבות של ישראל,אבל הם גם לא ידידות).רוסיה עובדת עם אירן וצפון קוראה,מבחר ידידות באפריקה.ויחסים טובים יותר או פחות עם מדינות דרום אמריקה.
פוטין רוצה במינימום לכבוש באופן מלא את המחוזות שהוא סיפח.
אם האוקראינים זילזלו ברוסים,זה לא אשמת טרמפ.
ההגיון(והרוסים לא תמיד הגיוניים).מחייב את רוסיה לחשוד באמריקה(הסקציות על נורד סטרים2 התחילו עוד לפני המלחמה באוקראינה).
אפשר פשוט לקדם הפסקת אש(התיווח האמריקאי/טורקי הוא פשוט משפיל לרוסיה,כי אם זה באמת כואב לאוקראינה-שזלנסקי יגיע למוסקבה,ויבקש יפה הפסקה)
הביטול של ישראל כמדינה ,והפיכתה למושבה אמריקאית, הרס את יחסי החוץ של ישראל.אחרי המיסים שהטרמפ הזה עושה,כל מערכת היחסים הלכה לפח
ברור שהרוסים לא יכולים לתת אמון באמריקה(היה רוסי שנתן אמון באמריקה,ואז ברית המועצות קרסה).אם היחסים עם רוסיה כל כך חשובים לטרמפ,אז שיסע למוסקבה וידבר עם פוטין.
למה שמשהוא הגיוני ברוסיה ירצה בכלל לעבוד עם ארצות הברית? מה כבר אמריקה יכולה לתת לרוסי?(ביטול סנדציות?זה משהוא שמחר בבוקר אפשר להפוך).
*טרמפ אומר:"אנחנו נותנים סיוע ב4 מליארד דולר לישראל".אז אם אתה לא רוצה לתת,אל תתן(אבל אל תצפה שהדולר יהיה מה שמוביל את העולם,ואל תנסה תצפה שנשלם על תחזוקה יקרה.של נשק מאוד יקר שהגיע לישראל)
ישראל צריכה לייסד חברה או מספר חברות,שיעסקו במספר תחומים של פריצת דרך מדעית/טכנולוגית:
מחשב על קוונטי.
היתוך גרעיני+הפקת טריטיום ודוטריום.
אנטי חומר ותותח מסילה/אלקטרומגנטי.
החברה/חברות יעסקו במחקר ופיתוח,רישום פטנטים,וניסויים.
כדאי בתחילה להעסיק סטודנטים ישראלים לתארים מתקדמים.
לנסות לרכוש ידע קיים,ובהמשך לעבוד לאבטיפוס.ומדגים טכנולוגי
כן האיחוד האירופאי יכול להזיק,אבל זה גוף חלש.ואפשר בחלק מהמקרים לעבוד ישירות מול המדינות.
כן זה לא נעים,אבל אפשר וצריך להתגבר עלהם
ארצות הברית לא רוצה להיות מעצמת על יותר,וזו זכותה המלאה.
בסופו של דבר הבובה שלהם(ביבי) גם יעזוב,וצריך לבנות כלכלה שונה.ואולי משגשגת יותר
ברור שההתנהגות כלפי צה"ל קשה לאייל זמיר.אבל זה ידובר בעתיד,עתה יש התמודדות קשה ודרמטית
מספרים לנו שאי אפשר להרוג כלבים משוטטים,ותנים וחזירים זה חלק מהטבע.
אבל כשהם רוצים הם משמידים תנינים(אגב חיה מוגנת שהיא חלק מההסטוריה של הטבע הישראלי-נחל תנינים).
הליהיטות להשמיד מינים פולשים(כמו דגי פורל) שלא גורמים למחלות קטלניות כמו כלבת,באה תוך פגיעה אפשרית בחי המקומי.
לעיתים מינים זרים/פולשים/מתפרצים משמשים מזון לטבע הישראלי.
בקיצור בריאות הציבור לא מזיזה להם,הפעילות לא מבוססת מחקר.והם לא מקצועיים
רשות העתיקות צריכה גוף שיחזק אותה,ולכן כדאי לייסד את החברה הממשלתית לארכיאולוגיה.
גוף שיממן מחקרים וחפירות,ויעזור באחסנה ושימור.
חברה שמרוויחה: מנכסי נדל"ן,כניסה בתשלום למוזאון שלה,ותוכניות לימוד שהיא מפיקה.
התפקיד של עובד ציבור זה לפעול למען הציבור.לא בשביל הבוס.
כל האיומים על הרמ"טכל,הם בסך הכל סיבוב על הגב שלו("גבר גבר" אבל על חשבון הצבא והמדינה זה סתם רעיל כמו בן גביר).
כדאי להזכיר שתפקיד הממשלה זה לא להציק למגזר הציבורי
קודם כל אם צהל רוצה לתמוך באומנות,שמשרד התרבות יאפשר כניסה בחינם לכל ההופעות של הסינפונית בירושלים(זה לחיזוק ירושלים).
כמו שיהודית רביץ מופיעה עם התזמורת הסינפונית ,אפשר להפיק עוד "שוברי קופות כאלה".
ועד העובדים האדיר של כוחות הביטחון יכול להפיק פסטיבלים בלי סוף עם הוא היה רוצה.
*אני באופן אישי חושב שבעזה המצב אכן קשה מאוד,ואין לי שום טענה על אומן שחתם כנגד הקושי בעזה
כדאי שביבי יסע לרוסיה כדי לבחון כל מני סוגיות(כלכלה ביטחון ודיפלומטיה).אם הרוסים לא רוצים לארח,זה כבר יתן כיוון על מצב היחסים בין המדינית.
ובנוסף להזמין את זלנסקי לביקור רשמי בישראל,ולדון איתו על איך רוסיה רואה את הדברים,מה כדאי לעשות,ומה כבר לא יקרה