זו היתה מלכודת מושלמת למנסור עבאס. התגלמות כל חששותיו. התחייבות לרשימה משותפת, הנפת ידיים עם סמי אבו שחאדה מבל"ד. עבאס מכיר היטב את החברה הישראלית. הוא ידע שהליכוד יסתערו על התמונה הזאת ושהוא לא יקבל שום תמיכה מהמחנה השני, ששומר מרחק בטוח ממנו (חוץ מיאיר גולן).
זו לא תוכננה להיות מלכודת. זה היה אירוע אזרחי חשוב ומעורר השראה. רבבות מבני החברה הערבית סוף־סוף יצאו לרחובות, לסכנין, להשמיע קול נגד האדישות המחרידה של הממשלה לטבח בחברה הערבית. את האנרגיה הנדירה הזאת תרגם אחד האנשים האמיצים של סכנין, בעל עסק הנתון לאיומים של ארגוני הפשע, להצהרה על מאמץ משותף לפעול להקמת רשימה משותפת. אין עקרונות, אין מיקומים, אין מנהיג, אבל יש רצון ציבורי עז שתקום רשימה כזאת, וכמה אנשים מתוחכמים מספיק שהשכילו להפוך את ההצהרה ואת התמונה המשותפת לכותרות תקשורתיות שלפיהן כבר הוקמה כביכול הרשימה המשותפת מחדש — כאילו זה כבר סוף התהליך ולא בקושי ההתחלה שלו.
אם אכן תקום רשימה משותפת, ייתכן שהאירוע בסכנין ייחשב לאחד האירועים שהכריעו בגורל הבחירות. על פי הסקרים, הקמה של רשימה משותפת תגרום לכמה דברים: עלייה של אחוז ההצבעה בחברה הערבית — המפלגות הערביות יעלו מאזור ה–10–12 מנדטים בנפרד לאזור ה–13–15 מנדטים ואפילו יותר. במקרה כזה, התוצאה הכמעט ודאית היא שאין סיכוי לגוש השינוי להגיע ל–61 מנדטים. אם כיום הוא מגיע ל–56–61 מנדטים בסקרים למיניהם (לא כולל הסקרים של שלמה פילבר בערוץ 14), הוא צפוי לרדת בשניים או שלושה מנדטים. המשמעות: נפתלי בנט ואביגדור ליברמן יצטרכו לחזור בהם מהכרזותיהם המתלהמות ולהקים ממשלה על בסיס הימנעות של כמה מהח"כים הערביים. כיום, אגב, עלתה הנכונות של המפלגות הערביות לעשות דברים שלא נעשו בעבר כדי לאפשר הקמת ממשלה כזאת. רע"ם תמיד היתה שם, אבל גם תע"ל של טיבי ואפילו חד"ש יעשו כמעט הכל כדי להעיף את נתניהו.
יש עוד משמעות אחת: גוש נתניהו, שמגיע ל–49–52 מנדטים, יירד גם הוא בשניים או שלושה מנדטים. האם במצב שבו יקבל הגוש הזה רק 49–46 מנדטים, עדיין יוסיפו המפלגות החרדיות לדבוק בנתניהו? האם נתניהו יישאר במצב כזה, או יעזוב ויאפשר לליכוד להצטרף לממשלה?
עבאס מנווט את צעדיו הפוליטיים בניסיון להשאיר לו מרחב תמרון להיכנס לקואליציה. רשימה משותפת, מבחינתו, היא בעיה לא קטנה. היא מצמידה אותו לבל"ד ולכמה מהח"כים של חד"ש, מה שיקשה על ליברמן ועל בנט לחזור ולחבק אותו. עבאס חכם דיו להבין שאת הסנטימנט הציבורי שיצא מהבקבוק בסכנין יהיה קשה להפיל עכשיו על סוגיות כמו מיקום הח"כים ברשימה או האיש שיעמוד בראש. מצד שני, הוא ידרוש שהמחיר להצטרפותו הוא שיהיו לו יותר ח"כים במקומות ריאליים. אם יהיו לו 6–7 ח"כים, ייקל עליו להשלים 61 לגוש השינוי.
ראשי גוש השינוי לא היו מרוצים מהתמונה בסכנין, בלשון המעטה. מבחינת בנט, לו היה אפשר לעשות בחירות בלי מפלגות ערביות כלל, עדיף. בקרב המפלגות היהודיות יש לגוש השינוי רוב מוצק על פי הסקרים. ובכן, בנט וחבריו יצטרכו לקבל את העובדה שהחברה הערבית כנראה תקבל ייצוג נכבד למדי; נתניהו וחבריו לא ינסו לדכא את ההצבעה שם, כי גם הם מבינים זאת. במקום לפנטז, מוטב שבנט וליברמן יעצבו מהר ככל האפשר אסטרטגיית קמפיין חכמה יותר בנוגע לתרחיש הזה. המשך פיזור הבטחות חסרות כיסוי, בנוסח "נקים ממשלה בלי חרדים ובלי ערבים", לא יעבוד.